מגיני שלמה קס

כיון שהיורשין אין משביעין אותה על תביעת כתובתה אלא על האפטרופי' היכי קתני נדר אפילו גבי אלמנה דלמה מדירין אותה כיון דליכא התם טעמא דטרחא קמי יתמי דהא על האפטרופי' שבחיי בעלה משביעין אותה ולאחר מותו הלכה ולא טרחא קמייהו וראיתי בהרא"ש ז"ל שהביא בשם רבינו האי ז"ל דאפילו לת"ק אין היורשין משביעין אותה על אפטרופ' שבחיי בעלה ויש לתמוה מאוד דהא מדר"ש מוכח דר"א ומחלוקתו ס"ל דמשביעים אותה על אפטרופי' כמ"ש וכן כתב רש"י בהדיא ע"ש אלא ע"כ צ"ל כדפרישית דהתם נמי איכא הוראת היתרא וכיון דאיכא הוראת היתר אפילו נגד הבעל לא משביעין לה אלא מדירין אפי' גרושה והא דתיקן ר"ג הזקן גבי אלמנה ולא תיקן בכל הנשים אפטרופסי' נגד בעליהן לא קשיא דמידי דשכיחא בכל יומא הוא דצריך לעשות תקנה ע"ז משא"כ התם דאין אלמנה נפרעת לעולם מנכסי יתומים כ"א בשבועה וכיון דנמנעו מלהשביעה לא תגבה שום אלמנה כתובתה לעולם וזהו תיקון העולם ומ"מ (איזה תיבות חסרים כאן) נדר זה בכ"מ שיש לחוש להורא' היתר וא"כ י"ל דלכן קתני נדר ושבועה דר"ל נדר על האפטרופסת ושבועה אם תתבע כתובה או שאר שבועות כגון פוגמת. ושניהם אגרושה קאי ואין להקשות דהתינח למאן דמפרש שבועה דמתניתין על הפוגמ' וא"כ פטרה מכל שבועות מפוגמ' ומאפטרופס' כיון דאסקא אדעתא פטור תבעה פטור מכל שבועות וכפי' רש"י וא"כ א"ש נדר ושבועה דהיינו נדר אאפטרופ' שהיא מוריא היתירא ושבועה מפוגמת או אתביעת כתובה דגרושה דלא שייך האי טעמא דנראה כיון דחשדינן לה אשבועתה אפי' ע"י גלגול דפוגמת אין משביעין אותה אלא מדירין אותה מלבד השבועה אבל למ"ד מאפטרופסת לחודא תינח נדר שבועה מא"ל דאין לפרש דקאי אפרעון דאף למ"ד זה לא ס"ל פוגמת כדפי' רש"י מ"מ אם אומר לה בעלה אישתבע לי דלא פרעתיך מחוייבת לישבע כמו כל שטרות דעלמא שאין בהם נאמנות וכ"כ הטור סי' צ"ו גבי גרושה שמשביעין אותה היינו אם הבעל טוען או פוגמת וכן כתב בסי' צ"ו דאם הבעל משביע על כתובתה משביעין ג"כ אאפטרופסת וכן כתב הרא"ש ז"ל דלע"ד תקשי דא"כ מאי קמ"ל ר"פ פ' כל הנשבעי' דאי טעין אשטרא אישתבע לי דבעי אישתבועי מתני' היא לפי זה וי"ל דר"פ ס"ל כמסקנא דר"נ דאפוגמת קאי וא"כ אין ראיה ממתני' דנדר אאפטרופסת קאי ושבועה אפוגמת או אפשר דר"פ קמ"ל אפי' בשטר דיש לחלק ביניהם דע"כ צ"ל חד מהני שינויא לדברי ר"ת ז"ל שפסק כר"ש לקמן ותירץ הרא"ש אליביה דכל הנשבעין דקתני ואלו נשבעין שלא בטענה האשה הנושאת והנותנת כו' דמשמע אפי' א"א אשר ממנה הביא רב אלפס ראיה דאין הלכה כר"ש מיירי לדברי ר"ת כשתובעת כתובתה דנשבעת על כתובתה ולכן נשבעת גם אאפטרופסת משמע דהבעל משביע אשתו אפרעון כתובה דאין נראה דר"ל שתובעת כתובתה ופוגמת דאין הלשון משמע כן וגם מדברי התו' בדבור זה מוכח כן שכתבו דעליך לא שייך אלא בגרושה וק' כיון דאמרינן בגמר' דשבועה דמתני' הוי על אפטרופי' מאי ענין גרושה לכאן אפי' באשה נשואה לבעלה משכחת לה דדוחק לומר דמקשי למ"ד פוגמת דעיקר חסר אלא ש"מ דס"ל ג"כ כר"ת שמשביעין אותה אפרעון ואגב נשבע' גם אאפטרו' ובאמת סברא אלימת' היא בעיני כיון דלת"ק נשבעת שלא בטענה מטעם מוריא היתרא כדאית' פרק כל הנשבעין אין נ"ל לחלק בין מורי היתר' זה למורי היתיר' דאלמנה קמי יתמי אלא שלא מצאתי לי חבר בדין זה וק"ל:

דף פ"ז ד"ה לכרגא פ"ה כו' וק' דמשמע כו' לעד"נ דהתוספות דמקשין קושיא זו אזלי לטעמייהו דמפרשי בדבור שאחר זה לקבורה שלא לצורך קבורה כו' וה"ה לכרגא ולמזוני הוי פירושו הכי וכ"כ הטור בסי' ק"ט בח"מ ולכן הקשו לשיטתם שפיר אבל אם היו מפרשין דמזבנא לצורך כרגא שלהם לפי ע"ד לא ק' מידי משום היתומים דאי מיירי מתניתין שמוכרין לצורך היתומים לא ידעתי כלל הא דקתני שום היתומים דמשמע דשמין ואח"כ מכריזין ולמה לי השומא כיון שמכריזין עליה ל' יום ומה שנותנים בה כך מוכרין אותה א"כ שומא זו אינה מעלה ולא מורדת בשלמא להגבותה לב"ח שמין תחלה שאם לא ימצאו מי שיעלה בדמים או שיתנו פחות מחוייב הב"ח לקבלה בדמים ששמוה אבל אם מוכרין לצרכם לא יכולתי לידע ל"ל השומא ואע"ג דלקמן פ' אלמנה ד' ק' תנן ג"כ שום הדיינין ופירשו ג"כ בגמרא לגרסת רש"י ז"ל לעולם דלא אכרוז ול"ק כאן בדברים שמכריזין כאן בדברי' שאין מכריזין א"א כאן בשעה שמכריזין כו' דאמרי נהרדעא לכרגא כו' אלמא מיירי מתני' לכרגא ואפ"ה קתני שום. לאו מילתא היא דהתם מיירי דלא מכריזין ומוכרין מיד והשומ' היא היא המכירה ששמין אותה ללוקח והלוקח קונה אותה בשומא זו ולכן המקח בטל אם הוסיפו אבל הכא דאין שומא זו מכירה אלא שמין ומכריזין עליה מי שירצה לקנותה ואפשר שיקרה שיהיו מוכרחין ליתן אפילו פחות מן השומא כיון שהיתומים נצרכין לזה א"כ שומא זו למה ועוד בשלמא התם לא קתני ליה לדינא דמחויבים לשום אלא קתני שאם שמוה הדיינין והלוקח לקחה בשומא וטעו ופחתו או הוסיפו בטל דהדיינין הם שלוחים לזה ולזה כדכתבי הפוסקים וא"כ משמע דגם הלוקח סומך וקונה על שומא זו אבל הכא למאי הלכתא הזכיר השומא כלל כיון דאף אם אין כאן מי שרצה ליקחה בשומא מכריזין ומוכרין בעד כל מה שיתנו בעדה כיון שהוא לצורך היתומים ש"מ לדינא קתני דבעי לשום וא"כ ע"כ מיירי בבע"ח:

ע"ב ד"ה אמר רבא שתי תשובות תימא לרשב"א כו' ולי נראה דיש לישב דלמא נתן לה מעות דרך הלואה לא בפרעון כתובה וטוען שנתקבלה כתובתה בזה והיא צריכה למעות עתה ואישתמוטי קא מישתמטא סברא השתא דצריכ' לדידי אגבה כתובתי ולכי הוו לי זוזי פרענא ליה ועוד נ"ל דלפי' רש"י ז"ל פ"ב ובב"מ בהא דרבה דקאמר ובכולי בעי דלודי ליה דקשי' ליה נימא מגו דחשיד אממונא כו' א"ש דרב' ס"ל כשינויא דאביי דפ"ק דב"מ דסבר דאמרינן מגו דחשיד אממונא כו' כדפי' רש"י ז"ל שם וא"כ ליכא לאקשויא מידי לרמי בר חמא דדלמ' רמי בר חמא לא ס"ל כאביי כ"א כסתמא דתלמודא דמסיק דלא אמרינן מגו דחשיד כו' וקושית התוס' על רש"י בפ"ב דמכלתין ופ"ק דב"מ אישב בב"מ אי"ה וק"ל:

שם ד"ה או דלמ' עד תימא לי א"כ כל שעה כו' נ"ל לישב דלא חיישינן להכי כיון דק"ל דאפי' בלא פוגמת אי טעין ואמר אשתבע לי דלא פרעתיך מישתבע כדאית' בשבועו' הדיינין והביאה רש"י ז"ל לעיל א"כ יראה לפחות דלמא יאמר לה אישתבע לי דמחויבת לישבע דלא עדיפ' בהא דפוחת' מלא פחתה כלל דתשבע אי טעין והא אינה יכולה לישבע שהרי קבלה מקצת א"כ תפסיד כל הכתובה שהרי כבר הודת שאין כתובתה אלא מנה והשת' תודה שקבלה מנה א"כ נתפרעה כל כתובתה דמטענה ראשונה א"א לה לחזור דאפילו למ"ד פ' חזקת הבתים דטוען וחוזר וטוען בהא מודה דהא דמי' לגמרי לאומר של אבותי ולא של אבותיך דלכ"ע אין חוזר וטוען כיון שסותר דבריו הראשונים לגמרי ה"נ כיון דבתחלה אמרה לא התקבלתי כלום ואינה אלא מנה א"א לפרש שכוונתה היתה שקבלה מקצתה שהרי אמרה לא התקבלתי כלום ופשיט' דפוחתת צריכה לפרש דלא נתקבלה כלום ולא סגי באומרת אינה אלא מנה כיון שהוא טוען שנתקבלה כל כתובתה א"כ ע"כ צריכה לטעון שלא נתקבלה כלום דאל"כ מה בכך שאינה אלא מנה מ"מ הוא אומר שגם מנה זו התקבלת ואם נאמר שאינה אומרת לא קבלתי כלום אלא אומרת שלא נתקבלה כל כתובתה ואינה אלא מנה ויכולה לפרש אח"כ שכוונתי היתה אינה אלא מנה משום שקבלתי המותר. זה אין נראה דערמה מפורשת היא כיון שאומרת שלא נתקבלה כל כתובתה משמע הא קצתה קבלה א"כ איך פטרינן לה משבועה ועוד פשיט' דלא