מגיני שלמה קנח

ופריך דתנא תנא מוציאין משמע דלא הוי לו טובה:

דף פ"ב ע"ב ד"ה התם הוא דלא כתב וק' לרשב"א כו' הרבה יש לי לתמוה על קושיא זו דמאן לימא לן דהתם מיירי דכתב לה דקנאי כו' הרי התוס' עצמן ז"ל כתבו שם ד"ה אבל קבל עליו אחריות וליכא למיחש כו' דדוקא בדלא קבל אחריות אבל היכא דכתב לה כל נכסי אחראין כו' משמע שהם מפרשים דלא קבל אחריות היינו שלא שעבד לה כל נכסיו לזה וכמו שהביאו מכתב לה שדה שוה מנה דמיירי בלא כתב לה אחריות וקבל עליו אחריות היינו ששעבד לה נכסיו שזהו דקאני ודקנינא וצ"ע וקושיא השניה יש לישב כמ"ש התוס' לעיל וכתבתיו לעיל דעל נכסי בעלה הראשון היא מפסדת שצריכה לחזר על הלקוחות ואיכא איבה ביניהם מחמת זה שהרי מכרן ואם יהיו לו בני חורין מ"מ מחוייבת לחזר על נכסי בעלה הראשון גבי לקוחות כמ"ש התוספ' לעיל אבל אשתו דכתב לה דקנינא אימא סמכה דעתה אף דמכר כל נכסיו מ"מ יקנה אח"כ עוד ויהיו לו בני חורין שלא אצטרך לטרוח ואין לה איבה מספק שמא לא יקנה קמ"ל וצל"ע על דברי רש"י שפי' האיבה שמא יאבדו המטלטלין ולעיל פי' האיבה דאם מיחד לה סברה שנותן עיניו בגרושין ולולי דברי התוס' שהבינו דברי רש"י יותר מינן הייתי אומר דכוונת רש"י דאי לא תנא וכן אשתו ה"א דהטעם גבי יבמתו משום סמיכת דעת וגבי אשתו איכא סמיכת דעת להכי תנא אשתו לאשמעינן דאע"ג דאיכא סמיכת דעת מ"מ איכא איבה אחריתי ולעולם איכא סמיכת דעת אלא שהתוס' לא פירשו דברי רש"י כן:

הכותב פרק תשיעי דף פ"ג ד"ה קנו מידו פ"ה כו' וק' לר"י כבר זכיתי וכוונתי לדעת הרא"ש ז"ל דכיון דקנו מידו לחבירו ואומר לו דין ודברים ודאי לדידיה מקנה השדה והתימא לי על קושיות ר"י ז"ל דהא לקמן במי שהיה נשוי פריך כה"ג גבי אשה שכתבה ללוקח דין ודברים אל"ע ומשני בשקנו מידה א"כ קנין מהני שהקנת' לו דהא הוא מוציא מידה ואי הוי הפקר איך מוציא מידה והרי היא חזרה וזכתה גם איך הראשונה מוציאה מהשניה כיון שהפקירה לכ"ע ואפי' נאמר דשאני התם שכתבה דין ודברים אין לי עמך דמשמע שמינה סליק' נפשה ומ"מ פריך שפיר מברייתא דכיון דקתני בברייתא דבעינן בלשון מתנה דווקא מה לי דאמר' לדידיה או סתם מ"מ פ' חזקת הבתים אמשנה דהאומנין והשותפין דקאמר השותפין מעידין זה לזה ופריך נוגעין כו' עד בשקנו מידו והתם לא קתני עמך אלא לישנא דברייתא גם מוכח התם דשותפו קני ליה דפריך דמעמידה בפני בעל חובו וזה לא שייך אם הוה הפקר וק"ל וכ"ש למאי דמשני התם ע"ש וצ"ע:

שם ע"ב ד"ה רב אשי אמר ותימא כו' נ"ל לתרץ דלכתחל' א"א למכור אפי' בלא יד בעל השטר דכיון דהכא מיירי שסילק עצמו בעודה ארוסה מנכסי' שנפלו לה כשהיא ארוסה כמ"ש התוספות לעיל ריש פ' האשה שנפלו ד"ה לא כר"י וכן כתב הרא"ש ז"ל א"כ כיון שנפלו הנכסים כבר זכה הוא שאינה יכולה למכור לכתחלה כדעת ב"ה דלא תמכור בנפלו משנתארסה ונתארסה וא"כ אינו יכול לסלק עצמו מזה דהא רש"י ז"ל פירש דהא דמסלק נפשיה באירוסין משום שלא זכה עדיין בנכסים ולענין זה זכה כבר ואי אפשר לסלק:

[ ד"ה פירי פירות דווקא אבל אין לפרש כו' זה דלא כפי' רש"י ז"ל וכבר מיושבין הדברים בדברי רש"י וכמו שכתב הר"ן ז"ל והביאן מהרש"א נר"ו ומה שהקשה מהרש"א לדברי רש"י למה לא קאמר גבי הא נמי דהא קמ"ל דאע"ג דקאמר עד עולם אי כתב פירי פירות אין ואי לא לא כדקאמר לקמן גבי אי עד עולם דווקא נ"ל דשגגה היא בידו דלדברי רש"י דעד עולם לחוד לא מהני ע"כ הטעם דעד עולם אפירות קאי א"כ איפכא ה"ל למיתני ובפירותיהן עד עולם ובפירי פירות דהוי משמע דאע"ג דקאמר עד עולם קאי אפירות ולא אפירי פירות אבל השתא דקתני ובפ"פ עד עולם דקאי עד עולם אפירי פירות קשה למה לי ע"ע אפ"פ דאין לתרץ דאע"ג דקאמר ע"ע אפ"פ לא מהני דזה אי אפשר דאם אומר ע"ע אפ"פ ע"כ מוכרח לומר גם פ"פ וק"ל:

ד"ה ה"א עד עולם אפירות קאי פ"ה כו' נ"ל לתרץ דקמ"ל דאפילו מפירות שנים הבאות דליתנהו בעולם כלל יכול להסתלק דשנה זו ר"ל הפירות שגדלו בשנה זו דאיתנהו בעולם אבל משנה הבאה אימא אין אדם יכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם וכמ"ש התו' לעיל דצריך ראיה ע"ז ואפי'. אם יכול להסתלק אימא מסתמא אין דעתו על דבר שלא בא לעולם דמי יודע מה יולד יום אלא כוונתו על הפירות שגדלו כבר קמ"ל והקושיא הב' אני אומר מאן לימא לן דר' יודא ות"ק ס"ל כר"ע דדייק לישנא יתירא כדאית' בב"ב דלמא ס"ל דאורחיה דאינשי לפרושי לשופרא דשטרא כדס"ל לת"ק דר"ע וא"כ נימא לעולם דגם בפירותיהן לחודה משמע סילוק מפירות לעולם ור"י ות"ק שוין בזה אך ר"י קמ"ל דאפי' כתב ע"ע הוי ג"כ כפירותי' לחודה ולא קאי אפ"פ כ"א אפירות אע"ג דלישניה יתירא הוא וכן משמע מדברי הר"ן ז"ל ועי"ל דלמא ר"י רבותא קמ"ל דלא מבעיא מפירות השנים הבאות פשיטא דלא מסתלק בלא ע"ע כמ"ש לעיל דאין כוונתו ע"ז אלא אפי' פירי פירות של שנה זו דאיתנהו כבר אימא כיון דסלק עצמו מפירות שנה זו כיון דכתב ובפירותיהן דקאי לפחות לשנה זו כמ"ש לעיל והרשות בידה לאכלם לגמרי ודאי גם מפירי פירותיהן סליק נפשיה קמ"ל דלא סליק נפשיה אלא אם תאכלם אבל אם תשייר יאכל פירי פירותיהן ואצ"ל דאכיל פירות השני' הבאות:

דף פ"ד ד"ה ורב סבר פ"ה דא"כ רב דלא כחד לעד"נ דרב ס"ל להאי שינוי' דע"כ לא ס"ל לר"י בפירי דמהני תנאה אלא משום דס"ל בדבר שבממון תנאו קיים בדאוריית' וכיון דלא שכיחי פירי לא עבדי רבנן חזוק יותר משל תורה אבל לרב דס"ל דבדאוריית' לא מהני תנאה עבדי רבנן חזוק כשל תורה אפי' במלתא דלא שכיח' כדאמרינן בכל דוכתא כל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון ולא חלקו בשום מקום בין שכיח ללא שכיח ואפשר לומר דרב לטעמיה דאמר פ"ב גבי חמרין דמוחלפת השיטה ואפשר דר"ל דבריית' קמיית' דכהן מוחלפת דת"ק חייש לגומלין ור"י לא חייש וגבי חמרין אע"ג דס"ל לר"י דעבדי רבנן חזוק לדבריהם יותר משל תורה מ"מ בדמאי הקילו או מטעם ספק דבריהם כאביי או משום דרוב ע"ה מעשרין כרב' ות"ק דחמרין דס"ל דחיישינן לגומלין דס"ל דגם בשל תורה חיישינן לגומלין ולכן עשו דבריהם כשל תורה ולא הקילו אפי' בדמאי גם י"ל עוד כפשוטו דס"ל לרב דכיון דפליג ת"ק עם ר"י בדמאי וס"ל דעשו חזוק ה"ה במלתא דלא שכיחא דחדא מילת' היא דהא ר"י ס"ל דבמלת' דלא שכיח' לא עשו חזוק ודמאי הוי כמלת' דלא שכיח' וכיון דפליג ת"ק בדמאי ה"ה במלתא דלא שכיח':

שם ע"ב ד"ה את תופס לב"ח כו' משמע דאע"ג דעשאו שליח כו' אע"ג דהיה ראוי לישב דבר זה שם מ"מ יען כי הביאו ראיה מכאן ראיתי לכותבו פה היה אפשר לישב דרש"י לא כתב דשליח מהני כ"א גבי מציאה מטעם דמגו דאי בעי הוי זכי לנפשיה כו' אבל הכא דלא היה לשליח כלום אצל המת לא מהני אפי' עשאו שליח וכיוצא בזה תרצו התו' ז"ל בב"מ ד"ה אר"י המגביה מציאה כו' ע"ש אלא שצריך ראיה מנ"ל לרש"י ז"ל סברא זו אבל לי קשה עוד מאד על רש"י מהאי שמעתא דב"מ גופה דאי עשאו שליח א"כ קשיא מתני' דהיה רוכב כו' ואמר תנה לי את המציאה כו' זכה בה אמאי והא עשאו שליח דהא ר"נ פליג אעולא וס"ל דמשנתינו לא מיירי דאמר תנה לי כדאית' התם וא"כ הגביה לחבירו וחבירו עשאו שליח ולמה לא קנה והשם יודע כי אחרי כתבי זאת מצאתי קושיא זו בהרא"ש ז"ל שם ופשיטא דצריך דלא נשויה לרבינו