מגיני שלמה קנה

ידעתי מה צורך בה ואיך לא ראה ערוך דברכות שנותנין עורות לתוכן ודוחק דקשי' ליה קושית התוספות דלישניה לא משמע הכי דלא ידע מה צורך בה. ע"כ נראה דרש"י קשי' ליה מדקתני צואת כלבים משמע דלא יצלחו למלאכה זו שום צואה כ"א צואת כלבי' לחוד וזה אינו דהתם קתני גם צואת חזירים ומדברי רש"י משמע שם דגם צואת אדם אלא ע"כ דהמקבץ הוא למלאכת שריית הבגדים כדפירש רש"י והעיכוב הוא מחמת סרחון הצואה ובזה מיושב ג"כ קושית התוספות עוד י"ל כיון דע"כ קושית התוס' הוא דלישני הכי ועל המקשן פשיט' דלא קשה מידי דמאן לימ' לן דידע בריית' דברכות וא"כ כיון דהמשנה ידע בריית' דתנאי ובריית' א"א לפרש כך דא"כ אין חלוק ביניהם דאין לפרש דת"ק ס"ל בורסי גדול דבזה לא נחלק שום אדם כדאית' במתני' ועוד דגם בבורסי גדול איכ' צואת כלבי' וא"כ איך נרמז בורסי קטן במקבץ צואת כלבים יותר מבורסי גדול ואיפוך אנא וק"ל ולבי אומר לי שלא יצא דבר זה מפי' התוס' ז"ל מעולם אלא א' מן התלמו' נתלה באילן גדול ודוק:

האשה שנפלה פרק שמיני דף ע"ח עד שלא תתארס פ"ה ונתארסה כו' עד וק' לר"י נ"ל לישב קושיא זו וגם מה שהשיגו על רש"י ז"ל בד"ה איבעי' להו וגם בד"ה תני מוכרת הכל בדרך אחד בע"ה ותחלה אישב הדבור האחרון שהקשו על רש"י דאדרבה ה"ל להגיה הבריית' מקמי מתני' ושאר קושיות דנראה דהבריית' א"א להגיה כ"א כדתני בה כיון דלר' חנינא ב"ע ס"ל לאמרו לו דהיכ' דנפלו קודם נישואין הוי כמו שנפלו אחר נישואין כמו שהקשו הואיל וזכה באשה כו' דאזלי בתר נשואין ולא בתר הנפילה אם כן על כרחך בארוסין ס"ל לרבן גמליאל דמוכרה לכתחלה דאי ס"ד דיעבד דווק' למה לא הקשו גם איך מתורץ לר"ח ב"ע דאמר דהשיבן לא אם אמר' כו' מ"מ איך מיושב דלמה עד שלא תתארס מוכרת לכתחילה כיון דמודה ר"ג דנפלו בארוסין לא תמכור לכתחלה א"כ נפלו קודם אירוסין נמי כמו שהקשו בנשואין ודימו נפלו קודם נשואין לאחר נישואין דבתר השת' אזלינן א"כ ה"ה בארוסין נמי ובברייתא משמע דר"ח ס"ל דעל ארוסה השיבן ר"ג ולא הוי קשי' להו כלום ואדרבה הודו לדבריו וכמ"ש רש"י נראין דבריך במוכרת בעוד' ארוסה ולמה לא נחלקו אלכתחלה מיהת בנפלו קודם ארוסין דמה לי נישואין לענין דיעבד ה"נ ארוסין לענין לכתחלה אלא ע"כ ר"ג ס"ל בארוסה דגם אם נפלו לאחר ארוסין מוכרת לכתחלה וא"כ מדאמר ר"ג אף זו כו' ע"כ מוכרת לכתחלה קאמר כיון דהוכחתי דארוסה מוכרח לכתחלה ונראה בעיני לע"ד דהוי הוכחה גמורה לשיטת רש"י בפי' השני דקאי אדיעבד פי' אב"ה וכן לשיטת ר"ת ז"ל דהא משמע בשמעתין דלא חולק שום אדם בעד שלא תתארס דמוכרח לכתחלה כיון דאמרו לו קיימי אסיפ' כמ"ש והוא פלא כיון שאמרו לו אזלי בתר השת' כמ"ש אלא ע"כ צ"ל דעל קודם ארוסין לא ק' כלום לד"ה דלר"י ס"ל דאמרו לו הקשו אארוסה דלהוי מכרה בטל אפי' בדיעבד אבל אעד שלא נישאת לא הקשו כלום כיון דר"ג לא ס"ל בארוסה דמכרה בטל א"כ אם נפלו באירוסין אע"ג דנישאת לא אזלי רבנן בתר השת' אלא בתר נפילה וא"כ גם אעד שלא תתארס לא ק' מידי אע"ג דלר"י בארוסה לר"ג לכתחלה לא תמכור ולר"ח ב"ע גם כן לא קשה אעד שלא תתארס כלום דלדידיה ס"ל דר"ג מוכרת לכתחלה ס"ל בארוסה וכמו שאכתוב אי"ה וגם אמרו לו מודו בזה וכמ"ש רש"י ומה שהקשו דכי היכי דפרי' לר"פ ליפרך לר"ז נ"ל דלשיטת רש"י גם ר"ז מודה דר"ח ב"ע ור"י נחלקו בהא דלר"י ארוסה לא תמכור לכתחלה ולר"ח אפי' ארוסה שנישאת אח"כ מוכרת לכתחלה אלא דר"ז מגיה המשנה דלא משני כר"פ כיון דר"ח איירי בסיפ' משמע דהוא מודה לר"י דאמר ר"ג הכי וזה אינו ולא ניח' ליה לאוקמיה דמאי דלא פריש במתניתין פריש בבריית' וכמ"ש רש"י ד"ה ור"פ וא"כ הא דפריך ור"ח כב"ש קאי גם לר"ז ומה שהקשו בדבור המתחיל איבעי' להו דאיך קמבעי' ליה אי אמרי ליה שקלי וטרי אליב' דב"ש מיושב ג"כ בדרך זה דגם הבעיין ידע בריית' דלקמ' דר"ח ס"ל לר"ג דמוכרת לכתחלה וקמבעי' ליה אי גם ר"י ס"ל כר"ח כדמשמע פשט' דמתניתי' דר"י מביא דברי ר"ג ור"ח קאי עלייהו וא"כ נאמר דפליגי אליבא דר"ג כמו שצריך לתרץ לר"ח ב"ע דס"ל דר"ג כב"ש ה"נ לר"י וסיפ' דמתניתין דקתני אם מכרה ונתנ' קיים ע"כ צריך לישב בלאו הכי מ"מ מוכח דר"ג ס"ל כב"ש וא"כ קמבעי' ליה אי ר"י אהא קאי לפשוט דר"י לא ס"ל לכתחלה כ"א דיעבד ואח"כ מביא דברי ר"ח דפליג לכ"ע ופריך דמתניתין משמע דגם ר"ח ס"ל דעבד בנישאת ומשני כמ"ש ובזה יש לישב גם מה שהקשו בדבור הראשון דהתלמוד ס"ל דלר"ח ב"ע דס"ל דמוכרת לכתחלה פשיט' דאמרו לו לא בעי למימר דאפי' קודם אירוסין יהא מכרה בטל כדעבד דלר"ח משמע דאלכתחלה קיימי אמלת' דר"ג ואע"ג דמלישנ' דרש"י ד"ה אמר להן משמע קצת דקיימו גם אדיעבד שכתב ואיך מכרה קיים י"ל דרש"י ס"ל דוודאי בנפלו בארוסין וניסת ס"ל לאמרו לו אפי' בדעבד כיון דלכתחלה הוי בעי למימר דאפי' בארוסין לחודייהו מכרה בטל אלא שחזרו בהן מתשובתו של ר"ג אבל בניסת ודאי ס"ל דמכרה בטל ולעולם לא אדיעבד:

הקשו היינו בנפלו בארוסין אבל קודם ארוסין פשיט' ליה לתלמו' דגם לר"ח לא הקשו כ"א אלכתחלה וכוונתם דיזכה בנסכים לכ"א כדאית ליה ודחקו לרש"י לפר' כך ולא הכל אלכתחלה מהטעם שכתבתי ומ"מ נ"ל דדברי רש"י בראיתו עד שלא ניסת שכתבו בשמם התוס' יש לישב היטב כמ"ש אף דדבריו לקמן אינם מרווחים כ"כ כבר צריכין אנו לסבול דוחק יותר בכמה דוכתי:

שם ע"ב ד"ה כתבתינהו לברתה פ"ה והודיעה לעדים כו' ואין נראה לר"י כו' והרא"ש ז"ל הקשה עוד מפ' מי שמת ע"ש ונ"ל שרש"י ז"ל מדקדק מבריי' דרך שטר פסי' שפירושו פיוסי' שמפייסתן לקבל מתנה זו כדפי' רש"י ואם לא הידיעה אלא נתנה סתם מה צריך פיוסן והלא הוא סבר שנותנת לו במתנה גמורה אלא שאח"כ דנין שלא נתכוונה כ"א להבריח ואם גם המקבל מתנה יודע שלא תשאר המתנה בידו כי יודע שכוונתה להבריח ואינו רוצה לקבל והיא מפייסתו שיקבל מ"מ א"כ אין לך הודעה גדולה מזו וזה א"א בעיני לפרש שהיא מפייסתו ואומרת שאין כוונתה להבריח אלא למתנה ואפ"ה אם אומרת שכיונה להבריח בטלה המתנה כי זה חדוש גדול בעיני ולא מצאתי בשום פוסק שיהא מתנתה בטלה אם פרשה שאינה מברחת וכיון ששטר פסי' דבריית' ע"כ פירושו שידעו שהיא מברחת ואפ"ה קאמרי רבנן דרצה מצחק בה א"כ תקשי קושיות התוס' אבריית' וכן נ"ל דמשמע לישנ' דשטר מברחת דאמר מר עוקב' דהיכי קאמר לרב ענן שטר מברח' קאמרת כיון שרב ענן פליג וס"ל דלא הבריחה כלל אלא למתנה גמורה נתכוונה ובמברחת גם ר"ע מודה והיכי קאמר ליה שטר מברחת קאמר' גם מה הביא ראיה משמואל שהיה קורע שטר מברחת גם ר"ע מודה לקרעו אלא דס"ל דאין זה מברחת ה"ל לאתויי ראיה משמואל דזה הוי שטר מברחת וזה לא נזכר בדברי שמואל אלא שהיה קורע מברח' ומכ"ש שיש ראיה מפ' מי שמת דקאמ' אפי' למ"ד מברחת קני וקשה וכי איכ' מ"ד דאמר מברחת קני דמ"ד הכא קני היינו משום דס"ל דלא הוי מברחת וכמ"ש אלא משמע שודאי היה מברחת וס"ל לר"ע דאפ"ה אין קורעין אותה כיון שלא התנתה עמו בדרך תנאי שהוא מחויב להחזיר לה כשתתאלמן או תתגרש אלא גלתה דעתה בפני העדי' שהיא עושה משום זה ואפילו למ"ד דלא בעינן תנאי כפול מ"מ בעינן שתתנה אפי' בתנאי שאינו כפול והכא לא התנתה כלל אלא גלתה דעת' וס"ל לרב ענן כיון שלא התנתה כן בפירוש גמר' ואקני' אע"ג דאמרה כן