מגיני שלמה קנד

ולכן פריך איפכ' דלא יוציא לעולם וק"ל:

דף ע"א ד"ה ה"ג ר' יוסי אומר עד הב"ע בדברי' שבינו לבינה כו' הא דלא כרש"י ז"ל דגרס בהדי' הכי ונ"ל דגם רש"י ס"ל דלא נחלק אדם מעולם דבעל מפר דברים שבינו לבינה תדע דהא רש"י גופיה פי' בד"ה א"כ קרו לה מנוולת' וכי מבזה לה מקשט' ואישתכח דנדר זה אוסרה עליו והלכך מפר משום דברים שבינו לבינה עכ"ל וא"כ תימ' דהדר' קושי' לדוכתה הניח' למ"ד מפר כו' אלא ע"כ גם רש"י ס"ל דלכ"ע מפר וסוגי' דשמעת' דנדרי' ה"פ דר' יוסי פליג אכל קישוטין דלא הוי עינוי נפש וקמבעי' ליה לר"י מהו שיפר משום בינו לבינה פי' מי איכ' בינו לבינה בקישוט כגון היכ' דהוי קישוט שיש לו שייכות בגויה כגון סם שמשיר את השער מי מודה ר"י דהוי בכלל דברים שבינו לבינה או לאו כיון שהוא רגיל גם בקי הוא ולא על כל הקשוטין קמבעי' ליה דודאי קישוט דגוף לא הוי בינו לבינה לכ"ע אלא אקישוט דאיכ' למימר דאית ליה קפידא בגויה ובהא פליגי ר"ה ור"א אי קישוט זה הוי בכלל בינו לבינה דעלמ' או לאו וכן משמע התם מפי' רש"י וא"כ גם סוגי' דהכ' קאי אהא וה"פ הב"ע בדברים כו' דהיינו קישוט שער ופריך הניחא למ"ד דברים שבינו לבינה דעלמ' פי' קישוט כזה שהוא בינו לבינה ולא אכל בינו לבינה דעלמ' כ"א אקישוט דדברים שבינו לבינה בקישוט זה הבעל מפר אלא למ"ד כו' ולעולם בכל בינו לבינה מפר לכ"ע ולכן היכ' דתלנהו בתשמיש דהוי פשיט' בינו לבינה לכ"ע מפר:

דף ע"ו ד"ה ומודה ר"מ עד ובקונ' גרס ומודה ר"מ וקשה מודה למאן נ"ל דלגרסת רש"י ז"ל ה"פ דר"מ מודה לר' יהושע דעל האב להביא ראייה אפי' נכנסה לרשות הבעל דחזקת הגוף לא מהני לאפוקי ממונא ולאוקמת' דרב' ורב אשי אתי' מתני' כר"ג וא"כ ס"ל לר"מ כר"ג ולכן על הבעל להביא ראייה דאוקמה אחזקה ורישא טעמ' לכל חד כדאית ליה ובממון שהכניסה מבית אביה מודה ר"מ לר"י אע"ג דלאו בר פלוגתיה הוא מ"מ כיון דר"מ הוא מרה דשמעת' במומין והוא מגלה דעת ר"נ וס"ל כוותיה שייך עליה לומר דהוא מודה לר"י ואפי' לאוקמת' דר"א דאמר תברא מ"מ נ"ל דריש' הוא חד תנא וסיפ' עכ"פ ר"מ היא כדתנן בהדי' וס"ל כר"ג ושייך היטיב לומר ומודה ר"מ:

ד"ה ואמאי מנה לי בידך תימ' אמאי אקשי כו' ולבסוף העלו בקושי' מקמת התוספו' ובאמת פליאה בעיני אחרי שתרצו הקושי' בטוב טעם ודעת מה קושיא מן התוס' שלנו דמאן לימא לן דמתרצת' היא כדאית' בכמה דוכתי וכיון שחכמי התלמוד העתיקוה בלשון אחר אינהו ידעי טפי מינן ומ"מ נ"ל לישב באופן אחר דגם ר"א בריה דרב אויא ידע דאיכ' לשנויי ביתרת אלא דהוי קשי' ליה לאוקמת' דר"א מאי ראיה מייתי דפשט' דמתני' משמע דר"מ פליג בהדי חכמים וס"ל דאפי' יש מרחץ באותה העיר אין בודקה בקרובותיה אלא דרבא לאוקמת' דיליה משום קושי' דאביי פירשה באופן אחר דגם ר"מ ס"ל דיכול להיות דבדקה דחזקה אין אדם שותה כו' ויכול להיות דלא בדקה דחזקה אין אדם מתפייס ואלו בדקה לא הי' מתפייס או אפי' אם בדקה אמרינ' דלא נתפייס ובוודאי לא ראה המומין וכיון דספק' הוא אי מייתי הבעל ראיה דעד שלא תתארס היו בה לא מפקינ' מיניה ממונא מספק' ורבנן ס"ל דחזקה זו עדיפ' דוודאי בדק' וא"כ לרבא מייתי ראיה דבדקה כיון דזהו עיקר הטעם דלא מפקינן מבעל מספק' אי מייתי אח"כ ראיה דבדקה מפקינן אבל לר"א דאוקמ' באוקימת' אחריתי משמע דמשנתינו נשאר' כפשט' דר"מ ורבנן פליגי אי בודקה כלל אי לאו דר"מ סבר דאין בודקה כלל ואם מביא הבעל ראיה שעד שלא תתארס היו בה אין לה כתובה ולא מטעם שהוא ספק אם בדקה דתהוי היא המע"ה כדאמרינ' לרבא אלא מטעם דוודאי לא בדקה דאין אדם מתפייס או בדקה ולא נתגלו לו דחזקה אלו ידע לא היה מתפייס:

והנכון לומר עוד דטעמא דר"מ דס"ל דבדיקת חוץ לא שמה בדיק' כדאמרינן פ' אע"פ וגם רבא ס"ל אלא דס"ל דחזקה דאין אדם שותה דהיינו נשואין אא"כ בדק' בעצמו כדאמרינ' פ' אע"פ דאפי' למ"ד בדיקת חוץ לא שמה בדיקה בנכנסה לחופה מודה דהוא בודקה בעצמו כדפי' רש"י וא"כ קאמר רבא דאיכ' חזקה נגד חזקה איכא למימר דבדקה בעצמו דאין אדם שותה כו' ואיכ' למימר דלא בדקה כ"א בקרובותיו דאלו בדקה בעצמו ודאי לא היה מתפייס אלא ע"י חוץ בדקה ולא קם אמלת' שפיר והלכך מספק' לא מפקינן אבל לר"א לעולם לרבא ספיק' ובודאי לא בדקה בעצמו כ"א בחוץ וא"כ מאי ראייה מייתי כיון דלא בדקה בעצמו בוודאי ובדיקת חוץ לאו כלום הוא. ומשני דמ"ט מייתי דראה ונתפייס בפי' כנ"ל:

ע"כ ד"ה כלה בבית אביה מה שפ"ה דס"ל כו' לעד"נ לתקן שיהו דברי רש"י ז"ל קיימין אף כי רש"י לא פירש קצת דברים כן כמו שאכתוב מ"מ יהיה עיקר פירושו קיים דס"ל לשמואל דמדר"י נשמע לר"ג דע"כ לא פליג ר"ג אר"י אלא בברי ושמא כדאית' פ"ב דכיון דאיכ' ברי בהדי חזקה מהני במתני' אבל בשמא ושמא ס"ל כר"י דלא מהני חזקה וכיון דס"ל לר"י דאין זה חזקת ממון מה שתופס מספק ואדרבה דאיכ' חזקת ממון נגד חזקת הגוף דהיינו חזקת מרא קמא כמ"ש התוספות בדבור שלפני זה ואין חזקת השני כלום כיון שתופס מספק וזה גרע מחזקת הגוף לחודיה כיון דאיכ' חזקת מרא קמא כנגדו הוי כאלו עדיין מוחזק בו כיון שזה מוחזק מספק וזה כוונת התוספות בדבור שלפני זה שכתבו ולפי זה א"ש כו' ולא ידעתי על מה נתחבטו הראשונים בדבור זה דנ"ל פשוט בתחלת העיון שזהו כוונת התוספות ולא נסתפקתי בו כלל והיא סברא נכונה מאוד ובקונדרסי אאריך בו אי"ה ויגזור בחיים וא"כ גם ר"ג בשמא ושמא לא מהני ליה חזקת הגוף לאפוקי ממונ' מחזקת מרא קמא וא"ש הכל על נכון כל קושיות התוס' דגם לר"ג היכ' דלא מהני חזקת הגוף כגון בשמ' ושמא לא נחלק עם ר"י דתהוי חזקת ממון ביד השני דבזה לא מצינו שנחלקו אלא דר"ג סבר חזקת הגוף ור"י חזקת ממון אבל אי לא מהני חזקת הגוף פשיט' דמה דהוי לר"י חזקת ממון הוי גם לר"ג ולפי ע"ד דברים ברורים הם ואע"ג דתירוץ קושי' הג' דתוס' בע"א מ"מ נ"ל דמיושב היטב כמ"ש ואפשר לדחוק גם דברי רש"י כן ואע"ג דלמסקנ' מסקינן דמייתי ראיה ממתני' מר"ג ואע"ג דר"ג מיירי בברי ושמ' ומלתא דשמואל בשמ' ושמא היינו לפי מאי דמוקים שמואל מתני' כרבה דהטעם משום ספק ברשותו ואז אין חילוק בין ברי ושמ' לשמ' ושמא וכמ"ש התוספות לעיל ד"ה רישא אבל מאן דאמר תבר' וטעמ' דר"ג משום חזקה א"כ מיירי מתני' על כרחך בברי ושמא כדאית' בהדי' ריש פ"ב ואם כן יש מקום לפירושים:

דף ע"ז ד"ה אלא לר"י קשי' תימ' דאמאי כו' לא ידעתי מאי קשי' דהא ברייתא לא קתני רק מקמץ זה בורסי משמע דמחמת סרחון הבורסי לחוד יכולה לעכב אפילו בלא סרחון צואת כלבים דמאן לימ' לן דא"א לבורסי בלא צואת כלבים אלא שיש משימין צואת כלבים לא שא"א בלא כך ובורסי דידן יוכיח וכן מוכח בדברי רש"י ז"ל שלא ידע מה צורך בה כלל משמע שבמקומו לא היו מעבדין בו כלל וא"כ בריית' שלא הזכירה צואת כלבים ברור דס"ל דבלאו הכי מעכב' דמי הוא הנביא שידע דלא מעכבא אא"כ מקבץ צואת כלבים ואח"כ אכתוב עוד מזה וכן להפך רב יודא שלא הזכיר בורסי ס"ל דאפילו המקבץ לבד ומוסרן לבורסי נמי מעכבא מדלא פי' דאמור' פשיט' דצריך לפרש דבריו ובאמת תימ' לעשות תימ' מזה גם אני תמהתי מעולם על דברי רש"י שכתב לא