מגיני שלמה קנב

כמו שמצאה מציאה ולא הוי בכלל מ"י ולהכי פריך שפיר דגבי מ"י שייך איבה יותר מבמציאה דכיון שהוא זן אותה דעתיה על מ"י. או אפשר דפריך דראוי לתקנו תחת מעה כסף שתשלם לו ומקפיד אם היא מקפדת עמו ולא תתן לו המותר והיינו דווק' בהעדפה שע"י הדחק דשכיח הוא שאם תטרח ברור שתעדי' משא"כ בלא טורח לא שכיח שתעדיף והוי כמציאה וכמו שפי' רש"י ז"ל ריש פ"ק דקדושין ואי אשמעינן מ"י משום דטרחא בהו כו' ופי' רש"י ז"ל ודעתיה עליה כו' דשכיח כו' אבל שלא ע"י הדחק כיון דאין דעתיה עליה ולא שכיח לא הוי כמ"י כלל אלא הוי כמציאה ואפשר דאפי' רבנן מודו בהא דלא הוי כמ"י אלא הוי דבעל כמו מציאה דלא שייך מ"י בהא כמ"ש ואם תקנו הא משום איבה כיון דבקל את' ה"ה מציאה כע"י הדחק דמי. והמקשן דפריך והא כי את' רבין פריך ארב' גופיה דהיכי מייתי רבא מציאה מק"ו מהעדפה והא בהעדפה שלא עי"ה גם ר"ע מודה דבעל הוי' א"כ שייכ' איבה יותר בהעדפה שלא עי"ה מעי"ה דלר"ע שניהם לא הוו כמ"י אלא איבה הוי בלא עי"ה יותר כיון דבקל את' לה ומציאה הוי כהעדפה שלא עי"ה. ומשני דמציאה הוי כעי"ה וא"כ פריך רבא דאם העדפה דראוי להיות כמ"י אפ"ה אמר ר"ע לעצמה מכ"ש מציאה:

שם ד"ה אלא מעתה בייש כו' תימ' כו' נ"ל דהמקשן ס"ל דע"כ טעם ר"י בן בתיר' לא הוי משום דגם הבעל נתבייש בבשת' דא"כ ניתיב לו בשת שלם וכמו שהקשה הר"ן ז"ל וסברא היא דאטו אם בייש י' בני אדם יפטר בבושת א' ואם אין לו בושת למה ימעט מחלקה כיון דאין נותנין הבשת כ"א בשבילה:

ואין לומר דס"ל דאין כאן בושת הבעל כלל אלא שהוא זוכה בשלה מטעם דתקינו לו חכמים. כמו מציאתה דא"כ כולו תהא שלו אלא ע"כ טעמא דר"י דס"ל דאע"ג דהבעל לא נתבייש מ"מ שייך לו דמי בשת אשתו כיון שהיא שלו והוא צער לו או משום שהוא מזלזל בו כשהוא מבייש דבר שלו וכמ"ש לקמן דאם מביישין לאדם דבר שהוא שלו כיון שצער לו שייך לו דמי בושת ומ"מ בושת שלם אין נותנין לו כיון דלא נתבייש וא"כ הוא אינו ממעט מבשתה שאינו נוטל רק מה ששייך לו והא דאין נותנין לה בושת שלם. זה כבר תירץ הר"ן ז"ל ע"ש דכתב דאין בושתה מרובה כשהיא ברשות הבעל ולא שייך לה יותר א"כ אין נותנין להבעל מחלקה כלום אלא דשייך לו בשת מטעם שכתבתי. או אפשר דהמקשן הוה קשה ליה גם אאשה למה לא יתנו לה כל בשתה וחדא מינייהו פריך דס"ל להוכחה דהבעל אינו נוטל מחלקה דלמה יטול וכמ"ש. אלא צ"ל שזה שייך לו וכמ"ש ולכן פריך ולפי המסקנ' א"ש גם אאשה כיון דגופה היא הוי הכל בשת א' כמ"ש א"כ אפי' סוסו נמי כיון שהוא שלו נהי דפטרה תורה ליתן לבהמה בשת מ"מ חלקו למה יפסיד מה ששייך לו אם מבייש דבר שהוא שלו ומשני דלעולם הטעם כמ"ש ואה"נ אם נתבייש הסוס שייך לו בושת אלא שהסוס לא נתבייש דלא בר בושת הוא וכיון שלא נתבייש הסוס הוא אינו מצטער ופריך מבגדו דודאי צער לו שרקק בבגדו ולמה פטר מכלום. ומשני דלית ליה זילות' כו' פי' כדאית' בגמר' פ' החובל דף פ"ו משום כסופא הוא או משום זילות' ופי' רש"י ז"ל שזלזל בו בפני רבים אע"פ שלא שם על לבו כגון שביישו ישן ומת ולא הרגיש וה"נ נ"ל פירושו דאע"ג דאין לו בשת. מ"מ כיון שזלזל בו שייך לו בושת ולא בושת שלם אלא המותר מאי דלא יהיב לה והא דלא פשיט שם דע"כ משום כיסופא הוא דמשום זילות' לא שייך בושת שלם כמו הכא. י"ל משום דלמסקנ' לא צריכינן להאי אלא הוי טעמ' משום דהיא גופיה וביישם ביחד והוי כמו שבייש אדם א' אלא שנותנין לא' יותר מחבירו לפי בושתו בסתר נתביישה היא יותר ובגלוי להפך ודוק:

שם ע"ב ד"ה וענו כו' למעלה לא ענו כו' זה שלא כפי' רש"י ז"ל שפי' בהדי' שגם כאן היה בעלה חי ונ"ל דרש"י מתרץ דהכא ענו אחריה משום דקופה של בשמים שייך פסיקה באשה שתחת בעלה כמו באלמנה שהרי החתן מקבל עליו לפי פסיקת הנדוני' לכל מנה ומנה ולכן ענו אחריה שיקוים בבנותיהן תחת בעליהן אבל לעיל דאין פוסקין לציקי קדרה כ"א באלמנה וכולי סוגיא דלעיל דאין פוסקין יינות לאשה כו' הכל על אלמנה הבאה ליזון מנכסי בעלה כדמשמע בעובדי דמייתי בתר הכי אבל אם מתגלגלת עמו לא שייך פסיקה וכן במשרה ע"י שליש נראה דאין פוסקין כ"כ כמו באלמנה כמו בשתיה שאין נותנין לה שלא בפני בעלה כמו בפני בעלה וא"כ משום כך לא ענו אמן ועוד היאך יענו אמן אם ישרו בנותיהן ע"י שליש שאינו מצוי:

דף ס"ז ד"ה גמלים של ערבי' נ"ל דרש"י ז"ל ס"ל דזה לא שייך אגבית כתובה דאם משא ומתן שלה' היו בגמלים ודאי שהיה ממעות מזומנים שהיה להם וקנו בעדם א"כ הל"ל כמו למטה דהני ארנקי שלהם גובה פרנא מהם וכמו שפי' רש"י לקמן לפי שבעלי סחורה הן ואפשר שהיו מגדלין גמלים עדרים עדרים ומוכרין וכן תותבי דבי מכסי צ"ל שהיו עושין שמלות מצער שלהם ולא שנשאו ונתנו בהם לקנות ולמכור. ורש"י ס"ל דהוי דומי' דבשמים של אנטוכי' ועו' דלשון פרנ' הוא לשון ריוח כמו דאמרינ' ס"פ נערה פרנא ליתמ'. אלא דלקמן א"א בע"א ואפשר דגם לקמן הוי פירוש' ריוח אלא כוונת רש"י דלא את' לאשמעינ' דגובה הריוח דהא מתני' היא אלא רב' קמ"ל דגובה כתובה מהן דגם הריוח הוא בכלל כתובתה כדאית' ברש"י בהדי' במתני' שכותב הריוח בשטר הכתובה אלא דבמתני' קתני דהיא גובה הריוח ר"ל מקרקעי ורב' קאמר דבמחוז' היא גובה מן הארנקי הריוח וממילא שמעינ' דגובה כתובה מהן דהריוח הוא ג"כ כתובה אלא איידי דקיימי אמוראי אחרינ' אפרנ' קאי איהו אכתובה:

ועוד קשה לי דאי הכל אכתובה קאי כפי' התוס' אין ענין זה שייך לכאן כ"א בשאר מקומות דאיירו מדינין אלו דהא דברי ר' ינאי בבשמים של אנטיכי' לא הוי מטעם דאסמכתייהו עלייהו אלא מטעם דהשכר מצוי מהן כמו מכספי' ולכן פי' דקאי אריוח אלא דמייתי מלתיה דרבא הכא דאיירי ג"כ בפרנ' דגובה מהן וכמ"ש ומה שהקשו ז"ל דלמה לא אמר הרי הן ככספי'. די"ל דכל א' מן האמוראין קמ"ל רבות' אע"ג שאין נושאין ונותנין תמיד במקום זה כמו דאינך ולא הוי, השכר מזומן ככספי' אפ"ה כיון שנושאין בה תמיד מוסיפין ריוח דאי לא תימ' הכי מאי קמ"ל הני אמוראי פשיט' מ"ש מבשמים של אנטוכי' אלא ע"כ כמ"ש או שאין הריוח גדול מהן כ"כ מ"מ כיון שעיקר סחורתן היא מוסיפין ולכן לא קאמרי הרי הן ככספי' דאע"ג שאינן ככספי' מ"מ מוסיפין:

דף ס"ח ד"ה מאי לאו בפרנסת הבעל. קצת קשה לרש"בא כו' פליאה בעיני למה הניחו הדבר אפי' בקצת קשה והלא בכמה וכמה דוכתי תרצו ז"ל בענינים גדולים דהוי למימר ולטעמך ועוד מאן לימא דהאי כיצד אתרווייהו קא דלמ' אפרנסה לחוד קאי דבמזונות לא צריך לאשמעינן דלא תלוי באב כיון דחייבים בתנאי ב"ד אבל פרנסה אין תלוי אלא בדעתו וכמ"ש בדבור שאחר זה ובהא צריך לאשמועינ' דאין שמי' באב אלא בנכסי':

ע"ב ד"ה ומי אמר רבא הכי קשה לרשב"א כו' נ"ל לתרץ דגם המקשן ידע דיש לתרץ הא דקא מיתזנ' מינייהו ולכן לא ק' מרבא כלום אבל ממתניתין פריך שפיר דס"ל דדיוק' דמתני' קאי דומיא דקטנה דהיא מתזנא מינייהו דלא מיבעיא לפי' ר"ח ז"ל שהביא הרב המגיד ז"ל פי"ט מהל' אישות וכן הר"ן ז"ל הביא בשם הרשב"א ז"ל דקטנה לא הפסידה מזונותיה באירוסין דדוק' נערה הפסידה ופשיט' לי דה"ה לנשואין דזיל בתר טעמייהו שכתבו שם עיי' עליהם אלא אפילו לדברי הטור ז"ל שכתב בסי' קי"ב דה"ה לקטנה. מ"מ הביא בשם הרמ"ה ז"ל דאם נתארס' לדעת האחים לאו כל כמינייהו להשיא עצה