מגיני שלמה קמח

יתורא דאסרה על נפשה גבי נשואה ימה לא הוי גם איפכא כמ"ש וכ"ת הניחא לר"ע וגם לרב חסדא דאמר דמתני' אתי' כר"ע שפיר אבל לר"י וכן אביי דאמר דמתני' כר"י א"כ מבעי קרא דונדר אלמנה עד שיהא הנדר בשעת אלמנה דהא לא שמעינן מנשואה דלא כתיב גבה אלא נשואה ילפינן מאלמנה דהא בהא תליא כמ"ש ועוד דהא תנא דבי ר"י' ברור דס"ל כר"י דהא בכמה דוכתי פריך מתנא דבי ר"י אר"י והתו' הניחו בתימ' קושיא זו:

י"ל דגם לר"י ממשמעותיה נפק' דממילא ש"מ אבל עיקר קרא לכדתנא דבי ר"י וכן משמע קצת התם דאמר אביי דמתני' כר"י מתני' דתלי נפשה ביומי כו' ואי ס"ד דקר' אתי להכי לאשמעינן שיהא חלות הנדר בשעת אלמנה אלא ש"מ לאו מיתור' אתי ויש לדחות דגם ר"י דריש אשר אסרה על נפשה וא"כ סתרי קראי אהדדי ומוקמינן חד לתלי נפשה ביומי וחד לנשואין לכך נראה דוודאי לכ"ע עיקר קרא אתי שיקום עליה הנדר כדמשמע פשטיה דקרא ודיוקא דר"י ממלת נדר דלכתוב אלמנה וגרושה כל אשר אסרה יקום עליה דהא קאי אכל מילי גם אשבועה נדר ל"ל ש"מ שיהא נדר בשעת אלמנה וכולה להכי לא את' דא"כ לשמעינן להאי יתורא גבי נשואה ולא צריך קרא שלם להכי וכמ"ש לעיל והכי אית' בכמה דוכתי דא"כ נכתוב להאי יתורא באידך קרא א"נ נפק' ליה מדסמיך נדר לאלמנה דהל"ל ואלמנה כי תדור כמו שכתוב לעיל ואשה כי תדור ש"מ למסמך נדר לאלמנה ולהכי לחודה לא אתי דנכתוב לעיל ונדר אשה בבית אביה וכו' וק"ל:

דף נ' ע"א ובת תריס' לתענית' עד לא היה צריך לפרש כן לעד"נ דרש"י ז"ל ס"ל דמניקת' דאביי לאו דינא קמ"ל וכי היא תפסוק הלכת' כמאן ותכריע בין האמוראים אך היא הגידה לאביי שאין התענית מזיק לה וראוי' להשלים מבת י"ב וכן אינך בר שית למקר' ר"ל ראוי לקרות מקר' ולא יחלש מזה כדאמר רב קטינא אח"כ דבציר מבר שית חלש ורצין אחריו כו' וכן בר י' למשנה וזו היא דרכה של מניקתו של אביי לאשמעינן דברים כאלו ברוב התלמוד לא לפסוק הלכתא וא"כ הוכרח רש"י לפרש דהאי דאמרה בתנוקת משום שהיא בריאה לא לדינא אלא דאביי קמ"ל דילפינן מינה כיון שהיא בריאה להשלים ראוי הוא לחנכה ולפי דעתי יש להוכיח קצת דאם לדינא וכדפי' ר"י ז"ל למה אשמעינן בתינוקת ולא בתינוק לפי שניו דלכאורה הוי בתינוק רבות' טפי דאע"ג דהוי בן י"ב שנה דהוי גדול שנה יותר מתנוקת אפ"ה אין מחנכין אותו בהשלמה מדרבנן ומה בכך שהתינוקת ממהרת בשתי שערות אבל השת' דקמ"ל תינוקת דלא שמעינן מינה תינוק דדלמא דדוקא תינוקת אין משלמת שהיא עדיין בת י"א שנה משא"כ תינוק שהוא בן י"ב אבל לדברי רש"י א"ש דקמ"ל דתינוקת משלמת בשנת י"ב מפני שהיא בריאה ולא תינוק ומה שכתב ר"י ז"ל דדומיא דאינך נ"ל דרש"י ז"ל ס"ל דגם אינך הוי כך דאמיה דאביי לאו דינא קאמרה אלא שהתינוק לא יחלש בכך ומתני' דאבות דינ' קאמרה שאין האב מחוייב ללמדו קודם שש ויום א' ומניקתו של אביי קאמרה שאם לומד מקר' בשנת שש' אין מזיק לו ובלאו הכי צל"ע דאי אמיה דאביי הוי כמתני' וכי אביי מתני' קמ"ל ועוד מה צריך אביי ללמוד ממניקתו ולמה לא למד ממתניתי' ואפשר דקמ"ל כמ"ש התו' לפני זה דזה הוי בר שית ויום אחד אבל העיקר חסר וצ"ע:

דף נ"ד ד"ה בת אנוסה מהו תימא דאנוסה כו' לעד"נ לתרץ דפשיטא אי רב ס"ל כאנשי יהודא א"כ אין כאן בעיא דהא אם ירצו היורשין ליתן לה כתובתה פוטרין אותה וכ"ש כאן שנתן לה בחייו כסף קנס' שהוא במקום כתובתה כמ"ש לעיל אלא אפילו אי ר"פ ס"ל כאנשי גליל מ"מ לא עדיפא הא מתבעה כתובתה בב"ד דלית לה מזוני כדאית' לקמן וכן זו תבעה קנסה בחייו שהיא כתובתה ואין לה מזונות ואע"ג דאפשר לחלק דתבעה כתובתה היינו טעמ' משום דגלי דעתה דבעי לאנסובי ואין זה מיגר אלמנותיך כמ"ש רש"י ז"ל פרק השולח דף ל"ה מ"מ י"ל דבעינן דוקא שיהא ניכר דלא בעי לאנסובי משום כבוד בעלה ולכן כתב לה מזונות כל ימי מיגר שלא תנשא לאיש משום כבודו וא"נ אם יש לה כתובה מדלא תבעה כתובתה אמרינן דמשום כבוד בעלה היא מעכבת ואפי' אם נתפייסה או כיחלה ופרכסה מ"מ מדלא תבעה כתובת' אמרינן דעדיין לא בעי לאנסובי וזהו הטעם דבעינ' תביעה בב"ד דשלא בב"ד אמרינן עוד מדלא תבעה בב"ד לא הסכימה דעתה לגמרי אבל אם אין לה כתובה אין לנו ראיה דהיא מעכבת בשביל כבוד בעלה ושמא אם תמצא ההגון לה תנשא מיד ואין זה מיגר אלמנותיך שפירושו שתמשך באלמנו' ומאן לימ' לן דמשכה שמא לא נזדמן לה הגון בהא אמרינן פשיט' דאין לה מזוני:

אף על פי פרק חמישי שם ע"ב ד"ה ולתובעת כו' כבר כוונתי לדעת הרב הג' הרמב"ן ז"ל שהביא הר"ן ז"ל בשמו דמיירי אי גבתה כתובה כבר פירש שלא תבעה עיקר כתובתה בב"ד רק גבאתו שלא בב"ד וק"ל ויש לה עדיין מזונות לרבנן דעדיין הוא מקצת ואם אח"כ תבעה תוספת בב"ד הפסידה כתובתה וע"ש ולי נראה עו' דמכרה כתובתה מיירי אפי' שלא בב"ד כדאיתא לעיל ואהא פליגי רבנן וס"ל דלא אמרינן מקצת כסף ככל כסף והיא עובדא דרבא לקמן דתפסה כסא דכספ' משמע שלא בב"ד אבל תובעת י"ל מדבאה לב"ד ודאי גלתה דעתה לאנסובי ואין לה מזונות וזהו שדקדק הרי"ף ז"ל שפי' כפירוש רש"י וכתב ל"ש תובעת כתובה ול"ש תוספת וק"ל. ועוד י"ל דנהי דתוספ' הוי ככתובה היינו שנקרא ג"כ כתובה מאן לימא לן שהוא והעיקר הכל כתובה אחת תימא שאם תבעה תוספת אינו אלא מקצת כתובה אלא אמרינן שכל א' הוי כמו כתובה שאם תבעה עיקר כתובה נקרא' תובעת כתובתה כיון שתבעה כל עיקר כתובתה וכן התוספת שכ"א בפני עצמו הוי ככל הכתובה:

דף נ"ה ד"ה ולשבועה פ"ה לענין ע"א ולא א"ש כו' ואני אומר דרש"י ז"ל ס"ל דאפי' אם גם בחוב דעלמא הוי דינא הכי מ"מ לא ק' כלום דאין כוונת ר' ינאי שהתוס' דומה לכתובה ולא לחוב אלא כוונת ר"י דלא תימא שהיא מתנה ואינו חוב עליו ככתובה וא"כ לא היתה נשבעת כיון דיהיב לה במתנה דוגמא דאמרינן גבי עוברת על דת וכן גבי שבת דס"ד שתגבה כיון דיהיב לה במתנה:

ועוד דגבי שבועה הוי רבותא טפי דס"ד דלא בעי שבועה כיון שהוסיף לה הוא מדעתו ואינו חיוב עליו ודאי לא פרע לה כ"כ מהרה קמ"ל דהוי ככתובה ואין הכי נמי אי הוי כחוב הוי נמי דינא הכי אלא דקמ"ל דלא תימא שאינו חוב כלל וקאמר האמת שהיא ככתובה דלמה לו לאמר שהיא כחוב כיון שהיא כתובה ועוד דמדברי רש"י משמע ברוב אלו הדברים דר' ינאי קאי אכל דיני כתובה דתנינן במתני' או דאתמרא במימרא דכל דינין השנוין שם במשנה אכתובה או אתמרו במימרות אמוראין הוי גם תוספת בכלל המשנה או המימר' ולכן קאמר שהיא ככתובה דגבי כתובה תנן לה לקמן ואפילו בשבועה פ' כל הנשבעין תלי לה לשאר שטרות בכתובה וכן מאן דמשוה שאר שטרות היינו דשאר שטרות הוי ככתובה וא"כ קאמר ר"י דגם תוס' הוי ככתובה וא"כ קאמר ר"י דכל דיני שבועה השנוין בכתובה ה"ה בתוס' ועו' כיון דשאר הדינין לא שייכין כ"א בכתובה ולא בחוב א"כ קאמר ר"י גם אשבועה שהיא ככתובה דלמה יעשה מזה ענין בפני עצמו לומר שהוא כחוב כיון שגם בכתובה הוי דינא הכי:

ד"ה גר' כפירוש ר"ח כו' הנה רש"י ז"ל וכן הרי"ף ז"ל כגרסא זו לכך נראה ליישב דגבי ארעא קאמר יחד לה שפירושו שעשאו אפותיקי וכתב לגבות מזה כדפירש רש"י אבל בלא אפותיקי אפשר דצריכה שבועה אע"פ שיחדן לעצמו והבטיחה לגבות ממנה מ"מ כיון שהיא קרקע אמרינן שמא התפיסה צררי שתגבה ממטלטלי אבל מטלטלי' אפילו