מגיני שלמה קמב

כ"א בדבר שהוא מדרבנן וכדאוקמא פ' התקבל וזהו תימא כיון שאומר פדה לך אין כאן זוכה לאחרים כ"א לעצמו ולרש"י עצמו ל"ק כלום דמיירי שנתן להם במתנה:

ונראה דהרמב"ם ס"ל דגם מתני' מיירי דמזכה המעות להם והם פודין לבע"ה אך הבע"ה אינו רשאי לומר להם כ"א פדה לך דאם אומר פדה לי ה"ה מתנה לפדותם לו ואין זה מתנה גמורה אלא שלוחיו ואפי' סתם ס"ל להרמב"ם ז"ל דלא התירו חז"ל כיון שהם בני אם נותן להם לפדות ואיני אומר לך נראה דנותן להם בפי' לפדותם לו לבן הבע"ה אומר לך וההערמה היא שהם פודין בוודאי לו ובניו הקטנים אע"פ שאומר לך כיון שהם פודים בלתי ספק לא הוי כאומר לי וכמי שפדאו עצמו וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שאחר המשנה הנ"ל שכתב על ואין באין בידו מעות וז"ל ולפי מה שהקדים בהלכה הקודמת כיצד מערים בנתינת המעות במתנה כו' שהוא ז"ל מפרש המשנה שנותן המעות במתנה וא"כ ק' למה הצריך לומר לך דברור הוא דאיש נכרי הפודה ממעותיו מותר לפדות אפי' לבע"ה אלא ע"כ כדפירשתי דהבע"ה אינו רשאי ליתנו ע"ת זה וקטן כהתנה עמו דמי וע"כ צ"ל לשמואל כן אם לא שנאמר דשמואל מודה דמתני' דמעשר מיירי בקטן הסומך וכדפריך לעיל לרש"י ז"ל כיון דבאינו סמוך היכא דדעת אחרת מקנה מודה שמואל דזוכה הקטן לעצמו וכמ"ש לעיל ולפי ע"ד נראה להוכיח דצריך לפרש כן דאל"כ תקשי למאי דתנן התם במתני' בהדיא ופדה לך דמשמע אבל לא לי א"כ תהווי תיובתא דר"ל דאמר אמה העבריה יוצא' במיתת האב מרשות האדון א"כ יש להקשות האי אמה העבריה דמתניתין דע"כ מיירי בקטנה כדמוכח פ' התקבל וא"כ אי ליתי' לאב תיפוק במיתת האב ואי איתיה לאב א"כ זכה האב ואיך תחזור האמה העבריה ותתן המעשר לאדונ' והלא לאו שלה הוא אלא דכה"ג פריך פ"ק דב"מ וקאמר לימא מהא נמי תהוי תיובתא וא"כ מתני' דמעשר דליכא לשנויי כדמשני התם תהוי תיובתיה אלא ע"כ צ"ל דגם האב מחויב להחזיר שהיא פדאה לאדונה וא"כ כיון שבדין הוא מוציא ממ"ש למה אסרו לומר לפדות לי הלא גם עתה הוא לו בדין אלא ע"כ כדכתבתי דאף דפודין לו מ"מ הוא אינו רשאי אלא שיש לדקדק להביא ראיה לדברי רש"י ז"ל מאי דפריך בגמר' שם האי שפחה ה"ד אי דאתיא שתי שערות מאי בעיא גביה ואי לא אתי' כו' ולמה לא פריך בפשיטות דאפי' אי אתי' ב' שערות מ"מ אי איתיה לאב דאבוה הוי דהא לר"י לד"ה אפי' נערה מציאתה שלו אפי' באינה סמוכה וסוגיא דשמעתא משמע דאי אתיא ב' שערות לא קשי' הקושיא הב' דאל"כ אין ההבאות שתי שערות מעלין ולא מורידין דהא ע"כ לא פליגי ר' יוחנן ושמואל כ"א בקטן אבל בקטנה ד"ה אפי' נערה ואינה סמוכה הוי שלו משום איבה דשמא ימסרנה למנוול לפי' התוס' ז"ל כדכתבי בהדיא הכא זה לשונם ולשמואל דאמר התם שקטן קטן ממש כו' צ"ל לפ"ה דלצדדין קתני כו' משמע דלפי' ר"י ז"ל לא הוי לצדדין דגם נערה מציאתה שלו אפי' באינה סמוכה אפי' לשמואל ופשוט הוא דהא ר"י ושמואל לא פליגי בהא לפרש המשנה דהכא דקתני דמציאת נערה לאביה באופנים שונים א"כ כיון שאין ב' שערות עושין כלום אין כאן שני חלוקים דדוחק לפרש דאבוגרת פריך דאין מציאתה לאביה דהא שתי שערות הוי ששה חדשים קודם בגרות כנודע וה"ל למפרך אי דאבגר כו' דהא גם בגרות מוציאה כדאיתא ריש פ"ק דקדושין ומטעם זה נמי אין לפרש דלעולם פריך אבוגרת והכי פריך האי בוגרת ה"ד ר"ל דקשה ליה דנוכל לדחות דמיירי מתני' שהיא בת י"ב וששה חדשים שהגיעה לימי בגרות א"כ תקשי ממ"נ אי אייתי שתי שערות לפני זה תיפוק כו' ואי לא אייתי עדיין א"כ היא קטנה עד כ' שנה שהרי היא איילונית שימי בגרות שלה בכ' שנה כדאיתא ביבמות פ' הערל ובנידה פ' יוצא דופן א"כ אי איתיה לאב דאבוה הוי כיון שעדיין קטנה היא דגם זה אינו לע"ד דלמה ליה להזכיר הב' שערות שהם לא יועילו ולא יצילו דממ"נ אם הגיעה לימי בגרות ויש לה סימני בגרות הרי בגרות מוציאה דהא דרשינן ויצאה חנם ימי נערות אין כסף ימי בגרות ואם אין לה סימני בגרות עדיין קטנה היא דאין לומר דנוכל לדחות דילמא אייתי שתי שערות ולא הביאה סימני בגרות דלא הוי קטנה דזה א"א דהא אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים כדמוכח פ' י' יוחסין דף ע"ט אם לא שלא הביאה שתי שערות דהיינו איילונית דמקטנו' יצאה לבגר אבל אי אייתי שתי שערו' א"א כלל ואין לו להזכיר שתי שערו' כיון דעיקר קושיא מבגרות ובגרות לחודה סגיא גם צל"ע אי איילונית עדיין ברשות אביה כיון שהגיעה לשני בגרות אע"פ שאין לה סימנין דדלמא בשנים תלי רחמנא ואח"כ מצאתי בפי' רש"י פ' משפטים דכתב דקר' ריבה איזה מהן הקודם או שש או סימנין א"כ באיילונית אם לא מכרוה כ"א קודם י"ב שנים לא משכחת לה לבגרות דהא נפק' לה בשש אפי' אי בגרות דידה הוי בי"ח כדברי ב"ה וצ"ל דקרא דבגרות מיירי אם מכרוה אחר י"ב דאכתי קטנה היא כיון שלא הביאה ב' שערות ואפ"ה בגרות מוציאה ובע"ה נדקדק עוד בזה אם לא שנאמר דלהכי פריך כן דלמא תדחיי' דר"ל ס"ל כפי' רש"י ז"ל דמשום איבה פירושו משום דחי' מזונות ודווקא בסמוכה אבל באינה סמוכה דידה הוי ודוחק גדול הוא דאם היה ר"ל סובר כן לא אשכחן מאן דפליג עליה אבל לפי' רש"י ז"ל א"ש דנערה לא הוי מציאה לאביה אם אינה סמוכה וא"כ פריך שפיר אבל קטנה ס"ל לרש"י ז"ל דאפי' אינה סמוכה הוי דאב דגבי קטנה אין הטעם משום איבה אלא הוי מדאורייתא דהשתא זבוני מזבן לה מציאתה מבעיא כדקאמר הכא גבי מעשה ידיה ואפי' לפי' התו' ז"ל שפי' לעיל ד"ה ואימא ה"מ דדווקא גבי מעשה ידיה קאמר שפיר דכיון שיש לו כח למכור מעשה ידיה פשיטא שהם שלו אבל לא לענין קדושין י"ל דגם לענין מציאתה נאמר כן תדע דהא לר' יוחנן דאמר פ"ק דב"מ דף י"ב אהא דפריך אעבד עברי דלא יהא אלא פועל דמציאתו לבע"ה ומשני ר"י דהכא בעבד נוקב מרגליות מסקינן א"כ פשיטא דגם בשפחה הוי דינא הכי דאין מציאתה שלה או של אביה כ"א בשפחה נוקבת מרגליות דמאי שנא וכדמוכח בתוס' שם ד"ה במגביה ע"ש וא"כ שפחה שאינה נוקבת מרגליות הוי דרבה א"כ לדידיה פשיטא דיש כאן ק"ו דהשתא זבוני מזבין לה כו' כיון שיש לו כח למכור מציאתה פשיטא שהם שלו ואפי' בשפחה נוקבת מרגליות מ"מ יש לו כח למכרה למלאכה אחר' שלא תהיה מציאתה שלה כ"א לרבה א"כ כיון דלר"י הוי מציאה קטנה דאורייתא לאביה מאן פליג עמיה בהא וגם לרבא ולרב פפא יש לומר סברא זו כיון שיש כח בידו למכרה למלאכה שהוא חפץ אפי' למלאכה כזו שלא תבא לעולם מציאה לידה א"כ פשיטא שהיא שלו וגם אפשר שרש"י ז"ל ס"ל כפרוקי אחריני דתוס' ז"ל דבור הנ"ל דלא שייכי במציאה ע"ש וא"כ במציאה הוי ק"ו מעלי' ובאמת יש לתמוה מאד על התוס' ז"ל דכתבי דגבי קטנה הוי מציאתה לאביה משום איבה דהא דאורייתא הוא לפרוקי בתראי דתוספת הנ"ל וכדכתבתי ואפשר דקיימא לפרוקא קמא:

אבל לע"ד נראה בעיני תשובה גדולה מה שהקשיתי מדברי ר' יוחנן והם ז"ל כתבו דבר זה לר' יוחנן לכך נראה דרש"י ז"ל מיישב שפיר ואם כן חל עלינו להצילו מקושיות התוספות שהקשו דלעיל פשיטא דבת הניזונית מן האחין מציאתה לעצמה וכו' ונ"ל לישב ובמחילה מעצמותיהם הקדושים נראה דלא דמי דמעשה ידיה דאשה הוי כפרעון למזונות הבעל דבעל דעתיה עלויה כיון דשכיחי כדאיתא ריש פ"ק דקדושין דף ד' גבי בת דאי כתב רחמנא מעשה ידיה לאביו דקא מיתזנא מיניה ופי' רש"י ז"ל ודעתיה על מעשה ידיה דשכיחי וא"כ יש לו איבה בדין עליה אם אינה משלמת לו דאינו רוצה לזונה בחנם כיון שיש לה לשלם כ"ש לאחר מיתה