מגיני שלמה קמ

וכיון שהוא בעצמו נותן אין כאן איבה לכל הפירושים וא"כ כ"ש בנו דהא לדברי התוס' ז"ל גבי אשה דחיישינן יותר לאיבה דהא הוי מציאתה לבעלה אפי' אינה ניזונת דהא פי' איבה דמציאה משום קטטה ולא איבה דמזונות א"כ משמע דלעולם מציאתה שלו ואפ"ה אם נתן לה בעלה לא חיישינן לאיבה כ"ש גבי בנו דליכא איבה כולי האי דהא אם אינו סמוך אפי' קטן הוי המציאה שלו ואח"כ מצאתי בתוס' פ' חלון דף ע"ט ד"ה וע"י אשתו דגם גבי אשה אם אינה ניזונית אין מציאתה שלו ע"ש וכן כתב הרא"ש ז"ל שם ואע"ג דריש פ' מציאת אשה לא כתב הרא"ש כן וצ"ע ומ"מ אף דלא הוי ק"ו מ"מ הנושאים שוין א"כ אם נתן לו האב מתנה למה לא יהא שלו ואצ"ל גבי ערוב שגם הבן אינו זוכה לעצמו אלא האב נותן לזכות לאחרים דליכא איבה כלל וראיתי פ' חזקת ובגיטין ריש פ' הזורק שפי' ר"ת ז"ל דהנותן מתנה לאשתו אע"ג דקנתה מ"מ לא מקרי חצירה דאין לה רשות למכרה ואם מכרה בטל וא"כ נוכל לומר דלענין ערוב לא זכה הקטן כיון דאכתי יש לאביו כח בה אלא שאין נראה לדמות מתנת בעל למתנת אב לבנו דגבי אשה שאני שאינה יכולה למוכרה דאלמו' רבנן לשעבודיה כדאמרינן פ' אע"פ ובכמה דוכתי גם בהחובל אמרינן בהדיא לחלק ביניהם דקאמר זו אינה דומה למשנתינו משום תקנת אושא ע"ש גם לדברי ר"י ז"ל שפי' שם בח"ה דאין הבעל אוכל פירות אלא הפירות הם נכסי מלוג וילקח בהן קרקע כו' גם זה לא שייך כ"א באשה דכל נכסיה הם נ"מ משא"כ בן לא מצינו שיהא נכסיו נ"מ דאטו אם נפלה לו ירושה מאבי אמו יהא אביו אוכל פירות אף אם סמוך על שלחנו הרי משנה שלימה שנינו אינו אוכל פירות בחייה אפי' בת כ"ש בן ועוד דמוכח בהדיא פ' ואלו נדרים דלא אמרינן האי סברא לענין ערוב דמשני התם כי פריך ממתני' דערובין אשתו למה מזכי על ידה הא ידו כידה ומשני דמודה ר"מ לענין ערוב דכיון דלזכות לאחרים מיד בעלה זכיא ופי' התוס' והר"ן ז"ל דר"ל כיון דמיד בעלה הוא ובעל שנתן מתנה לאשתו קנתה וכן פירש הרא"ש ז"ל אשר הסכים בערוב לדברי ר"ת ז"ל גם הסכים בח"ה לדברי ר"ת ור"י ז"ל דהנותן מתנה לאשתו אינה רשאי למכור והפירות הם נ"מ כנ"ל א"כ מוכח דהאי סברא אינה מזקת כלום לזכות ערוב ובאמ' שיש לדקדק דמסיק התם דמתני' דעירובין דקתני שמזכה ע"י אשתו מיירי שיש לה בית במבוי דמגו דזכיא לנפשה זכיא לאחריני ויש להקשות אמתני' למה לי מגו כלל אפי' בלא מגו תזכה מהאי טעמא דכתיבנ' דהא קנתה המתנה דיהב לה בעל ולא עוד אלא דהתוס' והר"ן ז"ל כתבו אף לפי המסקנא מגו דזכיא לנפשה מטעם הנ"ל דהנותן מתנה לאשתו א"כ פשיטא שצריך ישוב הן אמת שמדברי התוס' ז"ל פ' חלון הנ"ל משמע דזכיא לנפשה מטעם דחז"ל תקנו לה זכיה כיון דאוסר' עליו ע"ש ומ"מ קשה למה לא תזכה מהאי טעמא ולא עוד אלא שאם היינו מפרשין כן לא היינו צריכין לאוקמ' מתני' דערובין כר"י בן בבא כדתרצו הם ז"ל ודלא כהלכתא כדכתב הרא"ש ז"ל דהא מעבדו אינו קשה כלום דהנותן מתנה לעבדו לא קנה כדכתבי התוס' והרא"ש ז"ל פ"ק דקדושין וחלקו בינו לבין אשה בראיות הרבה א"כ ע"י עבד אינו יכול לזכות אף אם יש לו חצר דלא שייך מגו דזכי לנפשיה דגם לנפשיה לא זכה כמ"ש ואצ"ל הרא"ש ז"ל דפי' בהדיא מגו דגמ' כמ"ש פשיטא דלא ק' מעבד כלום ואפשר לומר דאף דהתו' והרא"ש ז"ל מפרשין המגו כן מ"מ בעבד ס"ל אף דליכא למימר מגו מהאי טעמא מ"מ יש לומר מגו מטעם דתקנו חז"ל לו זכיה כדמוכח בכמה דוכתי דהעבד זוכה ערוב לנפשיה כמו שהביאו שם ראיות וא"כ נימא מגו מ"מ קושיא הראשונה קשיא ונ"ל דס"ל לתו' ולהרא"ש ז"ל דאף דבנדרים בתחלה תרצו דאשה זכיה בערוב מהאי טעמא מ"מ במסקנא דמקשי מברייתא מוכרח לומר דלא מהני האי טעמא בלא מגו וטעמא דאע"ג דהנותן מתנה לאשתו קנתה ה"מ בנותן לה במתנה גמורה אבל הכא דאין נותן לה במתנה כ"א לזכות לאחרים לא קניא בלא מיגו וכן נראה קצת מדברי הר"ן ז"ל שכתב בשנוייא קמא אמאי דאמר בגמרא מודה ר"מ לענין שתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא מיד בעלה כו' ז"ל כיון דבעל מ"מ הוא דמפיק ליה מרשותיה אע"פ שאינו נותן לה ממש אלא לזכות את אחרים מודה דזכיא עכ"ל הרי מוכח דהאי דינא גריע מנותן מתנה וא"כ במסקנ' ס"ל הכי וא"כ ס"ל לר"ת ז"ל אף דבעלמא הנותן מתנה לבנו קנה מ"מ גבי זכיה לא מהני האי טעמא וכדכתבתי והשת' א"ש דלא צריכנן למדחק ולאוקמי כולי סוגיא דאקני לבנו קטן באינו סמוך וכדכתבתי לעיל אלא אף בסמוך קונה כיון שנתן לו האב וק"ל אבל יש לדקדק מדברי ר"ת ז"ל עו' חדוש גדול דאם אחד נותן מתנה לבן הסמוך על שלחן אביו אפי' ע"מ שאין לאביו רשות בו לא מהני והוי של אב כמו גבי אשה דיש לדקדק מאד מאי דפריך בנדרים ארב דס"ל כר"מ דיד אשה כיד בעלה ממשנה דערובין:

ותימא גדולה למה פריך ארב ואר"מ והלא אפילו לרבנן ולשמואל ולד"ה קשיא דע"כ לא פליגי רב ושמואל וכן ר"מ ורבנן אלא בע"מ שאין לבעלה רשות בה כדפירשו כל המפרשים ז"ל דמאי דאמר שמואל אפי' מה שתרצי עשי בהון לא קנה יתהון בעל היינו דקאי אמתני' דאומר ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי אבל מה שתרצי לחוד בלא ע"מ דהיינו מתנ' בסת' פשיט' דקנה בסתם הבעל וכדאמרינ' בהדי' בקדושין לכולי שינויי דכ"ע אין קנין לאשה בלא בעלה והכי אמרינן בכל דוכתא מה שקנתה אשה כו' וא"כ גבי ערוב ליכא שם תנאי דע"מ וד"ה קנה הבעל ולמה זכיא בערוב ואפילו נאמר דס"ל למקשן דזה שהבעל מזכה על ידה לאחרים הוי כע"מ שאין לי רשות בה דס"ל דהבעל שנותן מתנה לאשתו הוי כאחר שנותן מתנה ומתנה ע"מ שאין לבעלך כו' כיון שהוא עצמו הנותן וק"ל:

מ"מ קשה מאד אם באנו לומר סברא זו למה לא נאמר דהוי כע"מ שאת נושאת לפיך וכע"מ שתצא בו לחירות וכיוצא דמודה ר"מ דמהני לדברי ר"ת ז"ל והרא"ש ז"ל שפסקו כרב ששת מיהא לא איקני לה כ"א לפדו' בה דומיא דהתם דאמרינן כיון דלא הוי מתנה לכל דבר אלא למה שפיר' לא קנה בעלה אלא מה שיש לה בה כמו ע"מ שתפדי בו את המעשר ופי' רש"י ז"ל שתהיה כאיש אחר לפדות בלא חומש דסבר ר"מ התם למאי דס"ד דמקשן דלא קנה הבעל ופשיטא דהוי הטעם דאין הבעל יכול לקנות יותר ממה שיש לה בה והיא גופה אין לה אלא שתהיה כאיש אחר דווקא וכן הבעל קונה האי זכות דוקא ואם יקנה ממש לא יקוים התנאי ואז גם היא לא קנתה והוא הטעם ג"כ בע"מ שתצא לחרות כדכתב הרב הגדול ר"א ז"ל וכן באינך וא"כ גם הכא נימא הא לא איקני לה אלא ע"מ שתזכה לאחרים לערוב והבעל קונה האי זכות דווקא וק"ל:

ודוחק גדול דהתם דאהני אם אמר ע"מ שתפדי את המעש' לא מהני אלא אם אמר בפירוש ע"מ דתהוי כאיש אחר אבל סתמא אין זה תנאי דא"א לפדות בלא חומש כיון שהניחה בדין אשה שקונה הבעל והוא ממעשרו וה"נ אם אמר ע"מ שתהיי כאיש אחר ותזכה לאחרים מהני אבל סתמא לא מהני כיון שהוא מניחה על דין אשה כבתחלה ומתנה לזכות לאחרים דאין צורתא דשמעתא דהתם משמע כן אלא משמע דאם מתנה אפילו סתם לפדות המעשר מסתמא באופן המועיל קאמר שלא לנהוג בה דין אשה אלא תהיה כאיש אחר וה"נ נימא הכי אלא ע"כ אין כאן תנאי ואצ"ל לר"מ דבעי תנאי כפול והתם מיירי בכפליה לתנאיה כדכתב הר"ן ז"ל בהדיא אלא ע"כ צ"ל דהמקשן הכי פריך דלרבנן לא ק' מידי דאף דס"ל דבסתם מתנה קנה הבעל היינו משום איבה אבל לעולם האשה יש לה יד לזכות אלא דבעל מינה זכי משום איבה וא"כ בדים ערוב דלא שייך איבה כלל זכיא איהי כיון דאית לה יד אח"כ מצאתי קצת מסברא זו בתשובות להרמב"ן ז"ל