מגיני שלמה קלה

תשלומין נשמע מינה וכמ"ש רש"י בהדי' דמשמע נמי כו' אלא שמשני דעיקר קרא לאו לאשמועינן פדיון ורמי ב"ח משני דלר' ישמעאל ס"ל דעיקר קרא לתשלומין אתי לאשמעינן ובהא א"ש מה שהקשו דגבי תשלומין אין חילוק בין דרך ירידה לדרך עליה ה"ה לפדותו ומנ"ל לרבא הא אלא כיון דבחד קרא איכללו תרווייהו א"כ כי היכי דלענין תשלומין אין חלוק ה"נ לפדותו וזה סיוע לדברי מ"ש לעיל לתרץ דברי ר"י דיליף מיתה בידי שמים ממיתה ב"א וק"ל:

שם ע"ב ד"ה יש בגר בקבר הנה רש"י ז"ל כתב בהדיא דאין מורישין קנס לבנים לקמן ד"ה ופקע אב בכן צריך להצילו גם התוספות סתרו פ' מרובה דברי ר"י דכאן ובכאן סתרו דברי ר"י הלבן נמצא עלה הדבר בתימה לכך נ"ל כי למדתי תירוץ מדברי רש"י שכתב ריש פרק נערה ד"ה ולא הספיקה כיון דלא עמד בדין לאו ממון הוא להורישו לבניו ואמרינן לקמן דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו דנראין דבריו כסותרין זה את זה דבתחלה כתב דלאו ממון הוא משמע דהטעם דאין אדם מוריש קנס וזה הטעם שייך בכל הקנסות ולבסוף כתב דאין אדם מוריש זכו' בתו כו' שזה הטעם לא שייך כ"א בקנס בתו וכמ"ש התו' במרובה לתרץ קושיא דהכא דשאני הכא מטעם זה ע"ש אלא נ"ל דס"ל ז"ל נהי דאין מוריש קנס לבניו מ"מ ירשו בניו זכות שיש לו בבתו ולתבעיהו אינהו בדין ולשקלו הקנס מכח עצמה לא מכח שירשו הקנס מאב אלא מכח עצמן דירשו זכות הבת ועמדו במקומה ולכן פירש דאין אדם מוריש זכות בתו וא"כ גבי תשלומי ד' וה' נמי היינו טעמא כיון דירשו הקרן מאביהם משלם להם הקנס עבור הקרן שלהם שטבח ומכר דהא אמרי' במרובה דף ס"ח דפריך והרי חזרה הקרן לבעליו ופי' רש"י דכפל לא מחויב אלא בשנמצאת ביד גנב שנ' אם המצא תמצא בידו אע"ג דהגניבה נעשה כבר לא משלם אא"כ נמצאת בידו א"כ חייבה תורה על שעת המציאה א"כ ה"ה בטביחה ומכירה דהא משמע התם בריש פרקא דאין חלוק בין כפל לד' וה' כ"א מאי דקתני התם ואפי' התוספות דמייתי התם מילי אחריני לא מייתו הא וא"כ כיון דלא עמד אביהם בדין ולא אתו עדים אלא לאחר מיתה דזהו העמדה בדין האמורה בגמר' כדפי' רש"י שם א"כ לא נמצאת אלא לאחר מיתה ומשלם להם מכחם לא שירשו מאביהם ואפי' נאמר דאין ראי' משם דחייבה תורה על שעת המציאה רק אם נמצ' בידו חייבה תורה על הגניבה או על הטביחה ומכירה וא"כ כיון דבשעת טביחה לא היה שלהם אינו חייב מצידם מ"מ י"ל כיון שחייבה תורה קנס על אשר חטא בקרן זה והם יורשים הקרן לשלם להם גם הקנס כיון שהקרן שלהם וכולי מלת' דרבה קאי על קנסות דהוי כיוצ' באלו רצוני לומר כיוצ' דאונס ומפתה שאין היורשין יורשים כלום אלא מכח אבוהון קאתו כגון שהזיק את אביו או ביישו דאף על גב דאיכא בה' מקצת דברים שהן ממון והיורשין יורשין אותן מ"מ הקנס לא בא מחמת הממון דהתורה לא קנסה אותו מחמת שחטא על ממון זה רק שהזיק את אביו או ביישו וזה אין יורשין וכיוצ' בזה אבל בדבר שהקנס בא על הקרן כגון זה וכגון המית שור את עבד אביו ומת הניזק כיון שהיורשי' יורשין את העבד יורשין גם הקנס הבא עליו אבל אם לא היו יורשין העבד כגון שנגח השור העבד ולא מת מיד וקודם מיתה שחררו ואח"כ מת העבד והאדון כיון שאין יורשין הקרן אלא באו מכח אביהן דאביהן ודאי זכה בקנס כיון שנגחו קודם השחרור דע"כ לא מבעי' ליה פ' השולח אם מעוכב גט שחרור יש לו קנס אלא אם נגחו אחר השחרור אבל קודם שחרור אין ספק דהוי של הרב בהא לא ירתי מידי וקרוב הדבר לומר דאפי' לעולם לא ירתי שלשים של עבד וכן בשור תם לא ירתי הקנס כיון שמת השור והעבד ולא ירתי הקרן גם קנס אין להם ולא דמי לגניבה דירתי הקרן לעולם ירתי גם הקנס וגם התוס' במרובה כתבו קצת מסברא זו אלא שכתבו דרבה ור"נ פליגי ולפי מ"ש אין צריך לומר דפליגי אלא דרבה קאי אקנסות דומיא דבתו וכמ"ש וסוגיא דהכא דמשמע דהבן יורש מאמו הקנס י"ל ג"כ כיון דהאב קיים והקנס שלו בנערות וכי אתי בגרות פקע רחמנא כח האב ונתנו לבת זה הכח יורש ג"כ הבן ועומד במקום האם לתבוע מכח עצמו אבל אם לא היה האב קיים דאז היה הקנס שלה ומתה בזה לא יורש הבן אלא שכאן מן אביה באה ליד בנה שכן זכתה לה תורה שהרי היא היתה נערה כשאנסה ואין לה עליו כלום אלא שהיא זכתה כח האב בבגרות ליתן לה כחו וזה הזכות יורש הבן להפקיע כח האב ועומד במקום האם משא"כ באב לא אמרינן הכי שירש זכות בתו להפקיע כחו ויעמוד הוא במקומה דע"כ אי יש בגר בקבר א"כ הוי הבגרות. בקבר בכלל המיעוט שמעטה התורה בגרות מלאבי הנערה כדכתב רש"י והתוס' וא"כ מעטה תורה בהדיא האב עוד ראיתי בדברי רש"י ז"ל לקמן ריש פ' נערה שכתב אהא דקאמר וכי קאמר רבה ממונא הוי ופי' הוא משעמד בדין להורישו לבניו ולא מפטר תו בהודאה עכ"ל שלפי דעתי אין לו שום הבנה מאי בעי הודאה התם והא לדברי רש"י פשיטא לכ"ע דלא מיפטר בהודאה משעמד בדין ואפי' באונס ומפת' וכדכתבי התוס' התם עליו ע"ש גם למה ליה זה לרש"י ז"ל אלא נ"ל דס"ל לרש"י דבכל הקנסות בעולם קם הבן תחת אביו לירש זכותו ולתבעו מצד עצמו שכל זכות האב זכתה תורה לבן כאלו האב קיים אבל לא שיירש הקנס עצמו מאביו ונ"מ דאם הוא הוא הבעל דבר א"כ אם מודה נגדו פטור. כמו באביו משא"כ אם היה יורשו מאביו לא היתה הודאתו כלום שכבר נעשה ממון אצל אביו כיון שהיה האב קיים ולא הודה כבר נעשה ממון ומורישו. אבל השתא דאמרינן אין מוריש קנס לבניו לא נעשה ממון אלא שבנו תובעו מצד זכותו שהוא כמו האב שזכתה לו תורה זכות האב ויכול לתובעו כמו האב וא"כ אי מודה מפטר נפקא מינה אם עמד בדין אם יכול להורישו לבניו שוב לא מיפטר בהודאה כמ"ש רש"י אבל אם לא היה יכול להורישו אע"ג שעמד בדין אי מודה מיפט' כנגד הבנים דנהי דנגד האב אי מודה לא מיפטר לכ"ע וזה פשוט לאביי לשיטת רש"י היינו משום שעמד בדין עם האב והביא האב עדים ולכן אין ההודאה מועלת נגדו אבל הבנים כיון שאין האב מוריש ממון זה כיון שעיקרו בא מן הקנס אלא שירשו בניו זכותו ועמדו במקומו ותובעים מצד עצמן שהתורה זכתה לבן לעמוד במקום האב א"כ הם תובעים חדשים לא מצד תביעה ראשונה ולפיכך אי מודה נגדם נפטר וזהו שדקדק רש"י בשמעתתין בלשונו ד"ה ופקע אב וקנס לאו ממון להורישו לאביה בתורת ירושה עכ"ל שהוא יתור לשון מהו בתורת ירושה ולפי מה שכתבתי א"ש דבניה יורשין זכותה אבל אביה אין יכול לירש זכותה דהאב בבגרות אין לו שום זכות בבתו וכיון שיש בגר בקבר א"כ פקעה תורה זכותו גם בקבר גם אינו יורש זכות בתו דא"כ למאי הלכתא פקעה תורה בקבר ס"ס הוא הבעל דבר גם בתורת ירושה ממנה כשאר ירושה אין יכולה להוריש דקנס הוא כמ"ש אבל בנה נהי דבתורת ירושה א"י לירש מ"מ יורש זכותה לתבעו מצד עצמו ככל הקנסות ובתוך דברים אלה נתישבו רוב הקושיות שהקשו התו' על רש"י לקמן ריש פ' נערה ד"ה או דלמא ולקמן אכתוב מזה עו' אי"ה דלאו הא בהא תליא ובזה מיושב מה שלע"ד יש לתמוה על פי' ר"י ז"ל דס"ל דאין אדם מוריש קנס אא"כ עמד בדין א"כ לקמן פ' נערה דמייתי קרא דוהתנחלת' אותם לבניכם ולא בנותיכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו ופרי' רבה ואימא בפתוי הבת קנסות וחבלות הכתוב מדבר ותימא דא"כ למה לי קרא בבתו והלא כל הקנסות בעולם אין אדם מוריש ואין לומר דמהכא ילפינ' בכל מקום דזה אינו דהא לרב דלא מוקי להאי קרא בפתוי הבת א"כ שאר קנסות מנ"ל אלא ע"כ איכא קרא אחרינא גם אין לומר דקרא אתי לבושת ופגם דממונא הוא כדפי' ר"י הכא דמ"מ חבלות קשיא דמוקמינ' התם שפצעה בפניה דאפחת' מכספא דהיינו נזק ששמין אותו