מגיני שלמה קלג

דף כ"א והכי אמר ר"ש דף נ' שני כללות נאמרו אף בבת כהן וכל התנאים התם לא אמרו רק ארוסה או ארוסה ונשואה יצאה לשריפה שפירושו יצאה מכלל חנק שהיתה בתחילה וא"כ כיון דלר"מ נערה לא משמע קטנה א"כ נשארה קטנה מאורסה בכלל הראשון ולא יצאה לשריפה ונשארה בחנק דגם קטנות היו בכלל. ולכן פריך התם נהי דנשארה בכלל מ"מ הרי כתיב גבי אשת איש גם שניהם שיהיו שניהם שווין ואע"ג דהאי קרא בנשואין כתיב מ"מ כיון דארוסה ונשואה היו בכלל הנואף והנואפת וא"כ אם פרט הכתוב בנשואה דהנואף והנואפת והיו שניהם שווין הא קטנה פטורים ה"ה בארוסה דהא כל דבר שהיה בכלל כו' לא ללמד על עצמו יצא דארוסו' נשארו בכלל הוי וכיון דקטנה ארוסה נמי נשואה קטנה. וכ"ת אי ממעטינן גם קטנה ארוסה א"כ איזה נשארה בכלל ונסתר הכלל לגמרי. זה אינו דהא נשארה ארוסה בוגרת וארוסה בעולה אבל לרבנן כיון דס"ל דכל נער בלא ה' הוה אפי' קטנה והוא מוכרח מדכתיב נערה מלא במוציא ש"ר כדאית' לקמן א"כ מסתבר' דגם שניהם לאו להכי אתא כיון דלא שמעינן להו בהדיא דדרשי הכי דלמה נסתור המדה בתורה ונא' דארוסה ונשואה חלוקין בדינם. אלא וודאי לדרשה אחרינא אתי כדכתבי התוס' התם כגון למעשה חדודין וזהו דווקא לרבנן דלא שמעינן להו דדרשי שניהם שווין ס"ל לדווקא מדכתב נער' מלא במוציא ש"ר וכמ"ש וגבי נערה המאורסה מדכתיב חסר ע"כ אפילו קטנה אבל ר' יאשיה דס"ל האי דרשה דשניהם שווין ליתד תקועה דס"ל דמעשה חדודין לאו כלום הוא אין הכרח דס"ל כר"מ דלעולם ס"ל כרבנן דכיון דליכא דרשא אחרינא א"כ גלתה התורה בהדיא דארוסה ונשואה חלוקין וכל אחד ללמד על עצמו דגבי נשואה כתיב גם שניהם ואין שם דרש אחר כ"א שניהם שווין וגבי ארוסה כתיב נער בלא ה' שהוא מוכרח דאפי' קטנה במשמע כמ"ש לרבנן. ולפי האמת דמייתי התם ברייתא דר' יאשיה גם רבנן ס"ל כוותיה שהרי קושית התוספות התם הוא על המקשן שהקשה לרב מומתו גם שניהם תקשי ליה גם לרבנן. וע"ז תירצו דמסתברא לרבנן דאתי לדרשא אחריתא כמ"ש דהמקשן לא ידע ברייתא דר"י שהוא יתד תקוע אבל למסקנא דמייתי ברייתא דר"י דליכא דרשא אחריתא אפילו דהם רבנן ס"ל הכי דליכא דרש' אחריתא ואתיא דר"י גם לרבנן:

עוד י"ל איפכא דלר' יאשיה נערה סתמא ולא קטנה משמע אפי' בלא ה' בכל מקום וא"כ גם שניהם למה לי לכתוב גבי ארוסה נער לחוד וממילא ידעינן ולא קטנה וכל דבר שהיה כו' אלא דגלי רחמנא בנשואה מכלל דנער דארוס' אפי' קטנה ומינה יליף בכל התורה כמו דיליף ר"מ מנער דקנס מדכתיב ולו תהיה כמ"ש לעיל ויליף מינה בכל מקום ה"ה ר' יאשיה יליף איפכא מנערה המאורסה וכ"ת א"כ מנ"ל דלרבנן ארוסה ונשואה שוין דלמא גם רבנן כר"י ס"ל. כבר הוא מיושב בדברינו כיון דלא אשכחן לרבנן דס"ל האי דרשא פשיטא דלא דרשי הכי דלמה נסתור הכלל המסור בידינו:

ועוד נוכל לומר דמוכרח הוא דרבנן לא דרשי הכי דכיון דמוכרח הוא דרבנן ס"ל דנער בלא ה' אפי' קטנה במשמע דלא נוכל לומר לדידהו כמ"ש לר"י דנפק' להו מנערה המאורסה דא"כ למה גלו עיקר פלוגתייהו בנערה דקנס דאין שם ילפותא כלל ה"ל לאפלוגי בנערה המאורסה כיון דמיניה ילפינן בעלמ' אלא ע"כ טעמייהו דרבנן לא מנערה המאורסה אלא מנער בלא ה' וא"כ אי ס"ל האי דרשא תקשי רבויא דנער בלא ה' למה לי לכתוב נערה בה' ואפ"ה נדע דלא ממעט קטנה, כ"א בוגרת דאי ס"ד למעט קטנה נמי גם שניהם למה לי כיון דאמעיט מנערה שלימה אלא מדגלי רחמנא בנשואה מכלל דארוסה לא אלא ע"כ לא ס"ל האי דרשא אבל ר"י לא ס"ל האי דרשא דנער כמ"ש דגם ר"מ לא ס"ל ויליף מגם שניהם כרבנן כמ"ש וכל זה לשינויא בתרא דתוס' דהתם אבל לשינוי' קמ' עם מה שהוספנו יהיה הכל על נכון והמבין יבין מעצמו וכ"ת א"כ קושי' זו תקשי דנער בלא ה' למה י"ל דדרשי לה רבנן להא דסוף בן סורר דף הנ"ל נער זה זכור נערה זו כו' ובזה יתישבו קושיות התוס' שם וגם דלא תקשי הלכתא אהלכתא דק"ל כרבנן וק"ל כהא דרשא דהתם עוד י"ל לישב גם פי' ר"ת ז"ל דלעולם ר"י כרבנן ושאני הכא דגלי קרא דקטנה לא ולא ילפינן מינה דממונא מקטלא לא ילפינ' דדלמא בקטלא אקיל רחמנא ואע"ג דכתיב נער מבעי ליה להך דרשא דבן סורר אבל לרבנן כיון דלא גלי דעתייהו דנערה המאורסה הוי ולא קטנה מסתמא דעתייהו דבכל התורה כל נערה חסר ה' אפי' קטנה במשמע ודרשי גם שניהם לדרשא אחריתי דהכי צ"ל ע"כ לפי' ר"ת וק"ל:

ועי"ל לפי' ר"ת דר"י ס"ל כרבנן וגם שניהם אתי לרבויי קטנה כי היכי דאייתר נער בלא ה' לדרשא דבן סורר וה"ק שיהו שניהן שוין במיתה א' ולא קאמר דגבי קטנה יהיה בחנק דפשטיה דקרא בלא נער בנערה ממש משתעי דהיא בת עונשין כמ"ש התוס' בהדיא פ' בן סורר ואע"ג דמנער אתי כתביה רחמנא ליתורי לנער לדרשא דבן סורר והשתא א"ש פי' ר"ת דצ"ע לפום ריהטא בסנהדרין דקושיא שהקשו שם התוספת לרבנן והכתיב ומתו גם שניהם ותירץ ר"ת שיהיו שוין במיתה וא"כ ע"כ דרשא זו אינה לרבנן כדכתבי התוס' הכא וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דלרבנן מאי עבדי בגם שניהם ואי לדרשא אחריתי דלמא גם ר"מ ס"ל הכי וצ"ל כיון דר"מ פטר קטנה מסקילה סברא הוא דדריש גם שניהם מחנק דוגמת שכתבו התוס' לרש"י בשינויא בתרא משא"כ לרבנן א"א לדרוש הכי אבל השתא א"ש דגם רבנן דרשי הכי ודוק:

שם ד"ה וליתני קטנה עד ותי' לר"י אמאי לא משני דאגב אורחיה קמ"ל כו' ואני מתפלא אם יצאה קושיא זו מפי קדוש רבינו ר"י זלה"ה דאיך שייך דקמ"ל אגב אורחי' דעד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב"ש והיכן קמ"ל הלא איכא למטעי בממאנת דפירושו ממאנת ממש שמיאנה ומיירי בנערה הא נערה בעלמא אית לה וכדאמר המקשן לעיל אלא ע"כ צ"ל דסמך ר"מ אמאי דאשמעינן בכמה דוכתי דאין המיאון כ"א עד נערות בנידה במתני' ובברייתא דלעיל ע"כ כיון דסמך עלייהו לא שייך למימר דקמ"ל האי דינא כיון דע"כ צריכין אנו למודעי הני דוכתי דתנא ר"מ האי דינא בהדיא התם ומאי קמ"ל הכא ולא שייך לומר אגב אורחיה אלא אם אין לפרשו בע"א אבל הכא כיון דאיכא לפרשו בע"א היכן קמ"ל:

שם ע"ב ד"ה כלהו רואות וקשה דהכא אליבא דר"מ קיימינן ואני אומר כי התוס' ז"ל לשיטתייהו דס"ל דחבטה דגמ' היינו שנעשה מ"ע ע"י החבטה כמ"ש לעיל דף ט' אבל בדברי רש"י ז"ל אין זכר שתהא טעם החבטה מטעם מ"ע כ"א מחמת הנפילה נושרות הבתולין דהכי קים להו והכי משמע קצת לישניה שכתב שנחבטה ובתוליה נושרין ואי הוי מחמת מ"ע לא הוי ליה לכתוב כ"א שנעשית מ"ע דהא בכל שמעתא דמ"ע לא פי' כלום שע"י בתוליה נושרין דאפי' תנוקות של בית רבן יודעים דאם נתקע בה עץ כלין בתוליה אלא נ"ל דרש"י מפרש שע"י חבטו' הרבה נושרין הבתולין וזהו דפריך כלהו נמי חבוטי מחבטי ר"ל פעמים שנופלין שאר בתולות נמי הרבה פעמים וזהו לישנא דנפל וא"כ י"ל דמוכת עץ אין בתוליה נושרין לגמרי מחמת העץ כ"א בתוליה כלין פי' מתקלקלין ולא נושרין לגמרי דהא ר"מ מדמי לה לבוגרת ובוגרת אמרינן לקמן פ' אלמנה ופ' הבא ע"י דמקצת בתוליה כלין דקאמר בתולה אפי' מקצת בתולין בתולה עד דאיכ' כולהו בתולין כו' וא"כ ר"מ דמדמי לה מ"ע ע"כ ג"כ הכי הוא דאל"כ לא דמי לבוגרת ועוד דלמה לא משני לעיל לרבנן דפריך נידמייה לבוגרת ולא משני דלא דמי כמ"ש אלא ע"כ נמי הוי הכי והא דקאמר לעיל דרבנן מדמי לה לבעולה היינו דהבעולה אפי' בנשירת מקצת בתולין כגון שהערה בה ושיבר בתוליה הוי בעולה וכמ"ש רש"י