מגיני שלמה קלב

דף ל"ה ע"ב ד"ה מתני' כמאן נ"ל לתרץ אפילו אי ס"ל לרש"י ז"ל כפי' התוס' ז"ל על תנא דבי חזקיה לעיל גם פירושו דאפי' לר' דס"ל דבאין מתכוין חייב ממון דההוא מילתא גופה דהיינו דמי האשה מ"מ מודה דבממון אחר פטור אפילו באין מתכוין זהו דווקא לענין אין מתכוין דממונא דאשה סברא יותר לחייב מממון אחר אלא דהתורה פטרה במתכוין מטעם דקי' ליה בדרבה מיניה אבל באין מתכוין כיון דליכא מיתה חייב ממון אבל שנ' דממון אחר לוקה ואין משלם משא"כ בההוא ממון אפילו בהתרו משלם ואין לוקה זה אין סברא לחלק כלל כיון שהמלקות פוטר מממון אחר ה"ה זה הממון דאטו משום דההוא ממונא הוא יפטור ממלקות ותדע דהא תנא דידן יליף לקמן דבתו פטור מלא יהיה אסון ומאי ראיה הא התם דמי ולדות ממון אחר הוא משא"כ קנס דבתו אלא ע"כ כיון שהמיתה פוטרת האי ממון פוטרת נמי האי ממון ה"נ הכי ואצ"ל אי מלקות חמור מממון א"כ בממון אחר נדון בחמור ובאותו ממון ידון בקלה ועו' דע"כ גבי חובל בחבירו וכן בכל התורה דילפינן מיניה בתחת תחת דמשלם ואינו לוקה מנ"ל דלמא עבדינן תרווייהו אלא ע"כ מכדי רשעתו נפקא וא"כ איך נחלק ביניהם דהא ע"כ אם נאמר דבממון אחר לוקה ואינו משלם הוא מכדי רשעתו וסמיך ליה ארבעים יכנו כדאמרינ' לעיל לר"י וא"כ כיון דגם ההוא ממון כגון חובל בחבירו מהאי קרא נפקא איך נחלק ביניהם ובזה נתחזק תירוצי שכתבתי לעיל אעולא דלמא קרא דהנערה אתי שלא התרו בו דבזה יש סברא לחייב בההוא ממון כמו לר' באין מתכוין אבל לחלק שבזה יהיה כך ובזה איפכא וליפטר ממלקו' זה אין סברא בעיני רש"י ז"ל כלל:

עוד י"ל דס"ל לרש"י כיון דלר"ל ע"כ אין חילוק בין אותו ממון לממון אחר דאל"כ תקשי למה לא תירץ מתני' כר"י דהא משנתינו מיירי באותו ממון וראיתי בדברי מהר"ש אידלש נר"ו שהקשה קושיא זו ונדחק בה מאד גם דבריו תמוהין מאד דאטו פלוגתא דר"י ור"ל באינו מתכוין קאי הלא הם פליגי גם במתכוין לזה אלא שלא התרו בו דהוי שוגג דומיא דמשנתינו וזהו בין שוגג למזיד דחזקיה רבי ורבנן איירי אפי' בהתרו בו כשנתכוין להרוג את זה שלא יעשה שמא ימית חבירו אפ"ה מחייב ר' אותו ממון אלא ע"כ כוונתו דאין לחלק בין אותו ממון לממון אחר אלא באין מתכוין אבל במתכוין אלא שהוא שוגג בזה אין חילוק בין אותו ממון לממון אחר וא"כ מייתי שפיר ואזדו לטעמייהו ולעולם מיירי פלוגתייהו במתכוין וזה שלא כדברי התוס' דתירצו לעיל דכ"ע אית להו לתנא דבי חזקיה בממון אחר אבל באותו ממון פליגי ואם במתכוין אין חלוק למה להו לחלק בין אותו ממון לממון אחר היה להם לומר דבמתכוין שלא התרו בו דהיינו פלוגתא דר"י ור"ל דכ"ע אית להו דחזקי' ואין חלוק בין אותו ממון לממון אחר אבל באין מתכוין פליגי רבי ורבנן דהא חזקיה מיירי נמי בהאי מנתא כדקתני בין שוגג למזיד שהוא מתכוין להרגו אלא שהיא שוגג שלא התרו בו דומיא דמשנתינו וכדפי' רש"י בהדיא שוגגין שלא התרו בהן אלא ע"כ אם יש לחלק הוי חלוק בכל מקום כי כל בלא דעת דין אחד להם ודבריו צ"ע ולא ידעתי מי הכניסו לזה דוודאי ר"ל דלא תירץ משנתינו כר"י ס"ל בכ"מ דאין חלוק ופלוגתייהו קאי אכל ממון בעולם ורבא הקשה דהיכי פליגי אפילו בממון אחר והא בממון אחר כ"ע אית להו לתנא דבי חזקיה ולעולם פליגי בכל דבר והתו' שהקשו היינו לעולא דלמא עולא אית ליה חלוק וכמ"ש הוא עצמו אח"כ נחזור לעניננו כיון דר"ל ור"י פליגי בכל מילי ס"ל לרש"י דדוחק הוא דעול' מחלק דא"כ הוה ליה סברא שלישי' וזה אינו דא"כ ה"ל לעול' לחלק ולהכריע ביניהם דהא ר"ל פליג בממון אחר ואפ"ה ס"ל דה"ה באותו ממון דס"ל דאין חלוק ביניהם וא"כ מאן לימא לן דהוא מחלק ביניהם ואמורא צריך לפרש דבריו ומה שהקשו ר"פ גופיה איך לא הקשה לעצמו נ"ל דלרש"י יש לתרץ דר"פ פשיטא דתירץ כר"י אבל רבה משמע דס"ל כשינויא דר"ל דעל שינויא דר"ל קאי רבה דקאמר לעיל רבה אומר בטובח ע"י עצמו ור"ל לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה דפשטא דשמעתא משמע דבא לתרץ מה שהקשו לעיל אר"ל א"ה אפי' בתו נמי וכ"ת לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה והתני' כו' ובא רבה לתרץ דלעולם איתא להאי סברא ואפ"ה ל"ק מידי וע"ז הקשה ר"פ:

) ובהא מיושב מאי קושיא דהניחא אי ס"ל כו' ובמ"ש א"ש וגם מיושב לישנא דע"כ כר"י ס"ל דמשמע אע"פ שאין משמע כן ע"כ הכי הוא ולעיל יישבתי בענין אחר ועל שינויא דתוס' קשה לי דהיכי ס"ד דר"פ ס"ל כעולא והא ר"פ דרש לעיל נערה הנערה וא"כ ל"ל הנערה כיון דאיכא ג"ש דתחת תחת דיליף מחובל מחבירו דמשלם ולא לקי והיינו באתרו ביה וא"כ הנערה ל"ל בשלמא לעולא י"ל דלית ליה האי דרשא וכן כתב הרב הנ"ל משא"כ ר"פ וראיתי בדברי החכם מהרש"ל ז"ל שתירץ דגם עולא אית ליה האי דרשא וס"ל דאי לא כתיב אלא חד קרא הוי מוקמינ' להנך חייבי לאוין דראויה לקיימה כגון נידה ולכן צריכי תרי קראי וזהו לא נראה בעיני דא"כ מה הקשו התוספות לעיל אעולא מנ"ל דס"ל כן בעלמא דלמא הכא דווקא דגלי קרא דהנערה ומאי קושיא הא ע"כ ס"ל לעולא כן דאל"כ דלמא הנערה לראויה לקיימה אתי ואיצטרך אע"ג דבעלמא לקי ולא משלם הכא משלם ולא לקי אבל בשאר חייבי לאוין לא משלם כיון דאינה ראויה לקיימה אלא ע"כ סבר עולא בעלמא נמי משלם וא"כ ראויה לקיימה לא צריך קרא וא"כ לאינה ראויה אתי ולמה להו לתוס' לתרוצי לחייבי עשה כיון דגם לפי המסקנא צריכין להאי תרוצא דכתיבנא הוה להם לתרוצי כדכתיבנא:

הנ"ל ד"ה הממאנת נ"ל דלרש"י ז"ל דייק מלישנא דהממאנת ולא קתני מיאנה כדאמרינן ביבמות פ' ב"ש מיאנה בזה כו' דהוי משמע שמיאנה כבר כיון דמיירי בנערות והיא מיאנה כבר בקטנות אבל הממאנת משמע שהיא ממאנת עכשיו ומעתה משעת מיאון ואילך אין לה קנס ולא פיתוי וכן לקמן ס"פ אלמנה הממאנת אין לה כתובה ואינה צריכה להמתין ג' חדשים כולן פירושן שהיא ממאנת עכשיו ואין נותנין לה כתובה ואינה ממתנת משעת המיאון ה"נ הכי הוא עי"ל דדייק מדלא קתני יתומה שיצאה מתחת בעלה דהוי משמע נמי שיצאה בגט דהא היא אינה בכלל נתארסה ונתגרשה כיון שאין קדושיה מן התורה ומה לי מיאון או גט אלא ע"כ קתני מיאון לאשמעינן דבקטנות מיירי דיציא' גט יכול להיות בגדלות משא"כ מיאון ואין להקשות היכי ס"ד אי תנא יצאה בגט דמיירי בגדלות הא קטנה שלא מיאנה והגדילה פליגי רב ושמואל בהמדיר אי ביאתה הוי קדושין מן התורה וא"כ ה"ל נתארסה ונתגרשה היינו בבא עליה משגדלה כדפי' רש"י ז"ל לקמן משא"כ הכא מיירי בלא בא עליה להכי קתני מיאון דמיירי בקטנות דווקא וקמ"לן דקטנה בעלמא יש לה קנס ולמאי דס"ד דבממאנ' ס"ל כר"י ומיירי בנערות כר"י אין להקשות דלשמעינן יוצאה בגט די"ל דהיא גופה קמ"ל דממאנת בנערות כמו שהקשה ר"י לקמן ד"ה וליתני קטנה. ולקמן איישב זה בע"ה:

דף ל"ו ד"ה זו דברי ר"ה כבר הקדימני בזה הרב מהר"ש נר"ו דלשנוייא קמא דתוס' ז"ל פרק ד' מיתות על רש"י ז"ל לא קשה כלום כ"א לשנויי' בתרא ולקמן אי"ה אדקדק בדבריו דנלע"ד דאדרבה לשנוייא קמא קשיא טפי ועתה אכתוב תחילה לשנויא בתרא דנלענ"ד להוסיף קצת על האי שנוייא בתרא. ובזה יתיישב קושיתם דהכא. גם מה שהקשו בד' מיתות ופ"ק דקדושין כי נ"ל מה שאמרו שם פ"ד מיתות דלר"מ הוי קטנה מאורסה בחנק והיכא רמיזא בה חנק אלא ע"כ ה"פ דהכל היה בכלל הנואף והנואפת ארוסות ונשואות כהנות וישראלות כדאיתא התם בהדיא ריש פרקין