מגיני שלמה קלא

שכתבתי וא"כ הוי חדוש גדול במגרר ויוצא ועי"ל דאפשר דבאסקופא ג' אפי' במיצעי אורחיה בגרירה ולא הוי שום חדוש וק"ל:

דף לב ד"ה אלמא קסבר עולא הנה רש"י ז"ל פי' כפי' ר"ת ולכן ניתן להצילו ונ"ל דע"כ עולא לא פטר ליה מטעמא דס"ל כר"ל דא"כ לישני לעולם דהתם באתרו ביה והכא כי לא אתרו היינו טעמא דמחייב דע"כ לא פטר ר"ל אלא בממון אחר אבל בממונא דבההוא מלת' גופיה חייב מקרא דהנערה דהכי מקשי התו' לקמן דף ל"ה ד"ה מתני' כמאן מוקים דאע"ג דאיכא למימר דאי הכי אפי' התרו בו נמי מ"מ מאן לימא לן לחייב כ"כ דתפשת מרובה לא תפשת כיון דבכל התורה כולה מלקא לקי ממונא לא משלם א"כ בהתרו יהיה כמו בכל מקום דלמה נימא דאתי קרא לעקור המלקות ולחייב בתשלומין ועוד דאין עקירת המלקות מבואר בקרא כ"א חיוב הממון משא"כ בלא אתרו דפטר מכולם נימא דאתי קרא הכא לחיובי אלא ע"כ עולא ס"ל בכל התורה ממונא משלם וא"כ ליכא לאוקמי מתני' דהתם בהתרו בו ועוד נ"ל דע"כ עולא לא ס"ל כר"ל דלקמן פריך ולר"ל דאמר בפי' רבתה תורה חייבי מלקות כחייבי מיתות מאן תנא דפליג אר' נחוני' בן הקנה ופרש"י כגון ההיא דשבועת העדות ושהדליק את הגדיש בי"ה ומתני' דהכא ומשני אי ר"מ אי ר"י וא"כ כיון דעולא בעי לשנויי מתניתין דהכא כרבנן דמשלם ואינו לוקה תקשי ליה בעלמא דאמרינן ג"כ דמשלם כגון ההיא דשבועות כמאן תוקמ' דכיון דס"ל כר"ל ע"כ סתמא דשבועות לא אתי כרבנן דלדידהו בהתרו בו לקי ולא משל' ובלא התרו בו ג"כ פטור כר"ל אלא ע"כ כר"מ אתי דלוקה ומשלם וא"כ קשיא סתמא אסתמא דאין לומר דעולא מוקי התם כר' יצחק דס"ל דאין מלקות בחייבי כריתות וכדלקמן דקאמר דפליג אדר"נ ב"ה אי ר"מ אי ר"י א"כ קשיא סתמי דמכות אהדדי דקתני אלו הן הלוקין בחייבי כריתות בשלמא לר"ל דכלהו סתמי כר"מ אתי ותנא הכא תשלומין ובמכות תני מלקות ושניהם עבדינ' וכן בשבועות ואע"ג דאמרינ' לקמן דלר"ל פליג אר' נחוני' אי ר' יצחק לאו דתנא דידן דשבועות סתים כוותיה דא"כ קשיא סתמא דמכות גם סתמא דהכא לר"ל דמוקי כר"מ משמע דלוקה ג"כ בחייבי כריתות ועוד דמתני' דהכא ע"כ לא אתי כר"י דקשיא ממזרת אלא ר"ל סביר' ליה דר"י פליג אר' נחוני' אבל תנא דידן לא ס"ל כר"י אלא כר"מ אלא ע"כ עולא ס"ל בכל מקום דמשלם:

עוד ישבתי בקונדרסי דס"ל לרש"י דוחק דעולא ס"ל כר"ל ופליג אר"י דמשמע דבהאי פלוגתא לא פליגי כ"א ר"י ור"ל ושאר אמוראי אי כר"י אי כר"ל דהא פריך לקמן ולרבה כמאן מוקי למתני' הניחא אי ס"ל כר"י כו' ומאי קושיא נימא דס"ל כר"י אלא ע"כ ס"ל דוחק ולכן משני ע"כ כר"י ס"ל דמשמע דאע"ג דהוא דוחק מיהו ע"כ הכי הוא ומזה מוכח שפיר דס"ל לתלמודא לדוחק אע"ג דלקמן משני דעולא ור"י פליגי דרשה דתחת מאי דפליגי אביי ורבא היינו דרשא בעלמא דאין נפקותא לענין דינא:

שם ד"ה שכן יש בהן צד חמור לפי שפירושים אלו הם שלא כדברי רש"י ז"ל בסוטה ע"ש לכך נראה לי להצילו:

שם ע"ב ד"ה שלא השם המביאו כו' ק' דכ"ש כו' גם במכות הקשו עוד קושיא דהרי מצינו גבי חסימה דאינו כ"א חד לאו ואפ"ה לוקה ומשלם לר"י כדאיתא פ' הפועלים ולענד"ן לפרש דברי רש"י ז"ל דכוונתו דגבי עדים זוממין אי לאו האי טעמא לא הוה לן לחייבו כ"א ממון דהא לא חייבה אותו תורה כ"א כאשר זמם ומפורש עונשו בהדיא ולכן קאמר שלא השם כו' ר"ל אם לא חייבה אותו תורה כ"א מטעם אשר זמם לעשות לאחיו ודאי אפי' היה לאו במקרא אחד שלא תזמם לעשות רע לאחיך וחזר וכתב במקרא אחר שאם זמם לעשות לאחיו ועשיתם לו כאשר זמם פשיטא שלא יהיה ר"מ מחייבו כ"א ממון אע"ג דבעלמא לוקה ומשלם כיון דהכא מפרש עונשיה משא"כ הכא איכא שני שמות ר"ל שני לאוין א' לאו דלא תענה שזהו מטעם שהעיד שקר וזה חייבה תורה אפי' לא זמם לעשות לאחיו רעה אלא העיד עליו שום דבר, טובה בכל עדות בעולם יען שחטא לשמים והעיד שקר ותשלומין חייב מכאשר זמם ולעולם אין הכוונה על שכתוב בתרי קראי או בחד קרא אלא הכוונה שעשה שתי רעות ועבר שני לאוין ועבירות חלוקות א' שהעיד שקר וחטא לשמים ואחד שזמם, לעשות לאחיו וכן בכל מקום בתלמוד שמות הן לאוין ועובר, בכל השמות הללו פר' המקבל ובכמה דוכתי דוגמת שפלפלו התוס' לעיל דאפילו לרבנן דפטרי מ"מ אם מיתה לשמים וממון לאדם מקרי ממון לזה ונפשות לזה וכן בסיפא דהך מתני', קתני מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות והוזמו סופג. שמונים ג"כ מהאי טעמא אחד שהעיד שקר ועבר בלאו דלא תענה ואחד שחפץ שילקה חבירו ע"י וכ"א עונש בפני עצמו, ולכן קאמר שלא השם כו' שאין זה הלאו מביאו לידי תשלומין, שיצא ידי חובתו בהכי אלא לאו אחר הוא וזה נראה לע"ד ברור ודוק:

דף ל"ג ועולא נפקא ליה וקשה לרשב"א כו' הנה ע"פ שנויא בתרא שכתבתי לעיל על קושית התוס' שהקשו מנ"ל דס"ל לעולא בכל התורה הכי יש לישב גם הכא דודאי עולא ס"ל בכל התורה כמו הכא כדמשמע מפי' רש"י ז"ל שכתב ד"ה מ"ט לא אמר כעולא לעונשו ממון ולא מלקות לכל חייבי ממון ומלקו' אלמא ס"ל לרש"י דבכל התורה הוי הכי דליכא לפרשו בע"א כמ"ש לעיל ואפשר דיליף מהכא דליכא פירכא אבל לרבא לא קשה מידי דאפילו ס"ל כעולא דמשלם ולא לקי אפי' אתרו ביה היינו הכא דווקא דגלי רחמנא תחת אשר עינה אבל בכל התורה לא ולא קשיא סתמא אסתמא וכמ"ש דמוקי למתני' דהכא ודמכות ודשבועות כר"מ כאוקימת' וקימת' דר"ל אבל לרבנן הכא משלם ולא לקי ובעלמא לקי ולא משלם משא"כ לעולא ליכא למימר הכי וכמ"ש לעיל:

שם ע"ב ד"ה אלמלא נגדוהו מדברי התו' עלתה בקושיא קושיא זו שהרי סתרו פי' ר"ת ז"ל מדקאמר פלחו וכן בפסחים פ' מקום שנהגו ולעד"נ לתרץ דרב מקרא הוא דורש דכתיב הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכול לשזבותנ' מן אתון נורא יקידתא ומן ידך מלכא ישיזיב שהוא כפול דאע"ג דגם נבוכדנצר אמר ומאן הוא אלה די ישזבנכון מן ידי היינו שאמר שמשפטכם להתרמות בכבשן האש ומי יציל אתכם אבל הם כיון שאמרו שיציל אותם האלקים מן כבשן היינו מן ידו ותרתי ל"ל ועוד דמלת ישזיב הוא מיותר גם למה לא אמרו לבסוף יכול לשזיב אלא ע"כ זה ענין אחר הוא שאמרו שאלקים יכול להצילה מכבשן האש אם ירצה ית' ומידך באם תרצה לכוף אותנו בע"כ ע"ז בענוין ויסורין מזה יציל אותנו בוודאי וא"כ משמע שאם לא יציל אותם יעבדו ואע"ג שאמרו אח"כ והן לא ידיע להוי לך מלכא דמשמע אפי' לא יציל ע"כ זה אכבשן האש קאי דאל"כ דבריהם סותרין זא"ז שתלו בתחלה בהצלה דלא הוי קדוש השם כראוי ובזוהר הקשו קושיא זו ותרצו דכיון שידעו שלא דברו נכונה חזרו בהן ואמרו והן לא אפילו לא יציל אבל רב ס"ל דלא חזרו בהן רק אכבשן האש קאי דבכבשן האש אמרו שהאש יש יכולת בידו ית' להציל אם ירצה וזה השיבו על דברי הרשע שאמר ומאן הוא אלהא די יכול לשזבותכון וע"ז אמרו שיש אלהינו שיכולת בידו להציל ואפילו לא יציל אנחנו לא נעבוד לצלם אבל על היסורין שאמרו שיציל אותם בוודאי אין זה תשובה על דבריו א"כ משמע שאם לא יציל אותם יעבדו גם מדגבי כבשן האש אמרו בלשון ספק אם יציל ובמלקות בוודאי א"כ ה"ק גבי כבשן האש שיכולין אנחנו לסבול אפש' שלא יציל אבל ביסורין שהיינו מוכרחין ח"ו לעבוד יציל בוודאי כדי שלא נעבוד כי לא יאונה לצדיק כל א' כנ"ל וק"ל: