מגיני שלמה קל

חולין הוא שאינו קודש אבל פסול ג"כ לא הוי שיהא עליו שם ממזר ועיקר הלימוד אתי דתפסי בה קדושין וא"כ אין ראיה דתלי' הא בהא לר"ש התימני אבל לר"ע וודאי תלי' הא בהא ובהחולץ דאמר מה אשת אב דלא תפסי בה קדושין נ"ל דבהא פליגי תנאי דר"ש התימני סבר דתלה הדבר בדמיון הלאוין וכל דהוי ענוש כרת הוי ממזר אבל חייבי לאוין אפי' אי לא תפסי קידושין אין בכך כלום כדקאמר ר"ש בהדיא אין ממזר אלא מי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת ואידך מ"ד ס"ל דדמי לאשת אב בענינו דלא תפסי גמרינן מיניה וכ"ת א"כ אידך מ"ד דפליג וס"ל דגוי ועבד הולד כשר ומפרש טעמ' דלא תפסי ביה קדושין כלל תיפוק ליה מטעם דלא הוי חייבי כריתות דהא אידך מ"ד הוא ר"ש כדמשמע התם י"ל דבעי לשנויי דלמה ס"ל דאפילו אם בא על אשת איש הולד כשר וכי עדיף מישראל ובשביל שאינו בר מצוה יהיה כשר מ"מ בא מחייבי כריתות ולכן אמר כיון דלא תפסי ביה קדושין כלל לא דמי כלל לא"א אפילו לר"ש התימני דר"ש התימני תרתי בעי כרת ותפיסת קדושין וכתבתי כל זה לתרץ קושיות התוס' שהקשו בהאומר על מאי דפריך מנה"מ דלא תפסי קדושין ומאי פריך והלא משמע בכל דוכתי כו' ופירשו דהקושיא אליבא דר"י וזהו לכאורה דלא כפי' רש"י ז"ל שם שפי' בהדיא דהולד ממזר פשיטא ליה וזהו כר"ש התימני וגם פליאה בעיני דמתני' אתיא כר"ש התימני ומנה"מ יהיה אענין אחר שלא הוזכר כלל אבל לפי זה דגם לר"ש לא תלי הא בהא א"ש וא"כ פריך בשלמא לר"ע דבכל חייבי לאוין לא תפסי קדושין לא צרכינן לראיה דס"ל דהא בהא תליא דכל שאין לו בה קדושין נמצא נולד בעבירה והוי ממזר ושם ממזר ג"כ מוכיח עליו כדכתיב וישב ממזר באשדוד ואמרינן פ"י יוחסין דמתרגם ר"י ויתבון עמא ב"י לרוחצן בארעהון דהוי דמיא בה לנוכראין הוא לשון זרות שאין לו בה קורבה וכמו שאמר ר' ישבב על ר' עקיבא שאומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר אבל לר"ש דס"ל דלאו בהכי תליא מלתא דהא איכא הרבה דברים שאין קדושין תופסין ואפ"ה לא הוי ממזר כגון יבמה וכן כותי ועבד דהא לא קתני אלא א' מכל העריות הוי ממזר דהיינו חייבי כריתות אע"ג דבגוי ועבד לא תפסי בהו קדושין כלל מ"מ אם הא בהא תליא דהיינו שהטעם שנולד ממי שאין לו בה קדושין היה ממזר גם מכותי כיון דסוף סוף אין כאן קדושין אלא ע"כ לדידיה גזירת הכתוב דמהני הוי דווקא ממזר א"כ מנ"ל לתנא דאפכ' תליא זה בזה דכל דהוי ממזר לא תפסי קדושין כיון דגזרת הכתוב הוא אימא דתפסי בהו קדושין ואפ"ה הוי ממזר ומשני מהקשא וא"כ מוכח מקרא דאין ממזר אלא מי שאין לו קדושין אבל איפכא גזרת הכתוב הוא אע"ג דאין לו קדושין יכול להיות שהולד כשר ולפי זה צ"ל דסוגי' זו לאביי קאי וכמ"ש לעיל לשיטת התוס' ואע"ג דכתבתי דלר"ש גם מיבמה לא הוי ממזר אין זה סותר למה שכתב רש"י בסוף החולץ דלרב דאמר אין קדושין תופסין הוי הולד ממזר די"ל דרש"י כתב אאביי דלא ס"ל כברייתא דקתני דהכל מודים ביבמה משמע דליכא מ"ד דהולד ממזר ביבמה וזה אינו דהא האי דס"ל דכותי ועבד הולד ממזר דלא מדמי לאשת אב מחמת כריתות כ"א מטעם תפיסת קדושין וא"כ ה"ה ובמ' אבל לר"ש התימני אה"נ דלא הוי ממזר כיון דלאו מחייבי כריתות הוא ודוק:

דף לא ד"ה דאי בעי גחין ואכיל וקשה לר"י מה שייך הגבהה כו' ואני לא יכולתי לירד לסוף דעתו של ר"י ז"ל דהיכי מדמה גניבה לגט הא ע"כ לא דמיא דהא גבי גט אם נתן גט לידה מגורשת בלא הגבהה ולא משיכה כלל כמו שהביאו התוס' ואלו גבי מקח וממכר כתבו התוס' ריש פ' הספינה דמטלטלי לא קנו במסירה אם מסר אחד לחבירו המטלטלין עד דאיכא משיכה ואפי' מוסר לו מידו לידו כדמשמע התם בהדיא דאין נקנין אלא במשיכה ואע"ג דאיכא דעת אחרת מקנה אותו כ"ש גניבה דליכא דעת אחרת ואפילו נאמר דר"י לטעמיה דס"ל דגניבה גרע קנינו ממקח וממכר כדכתב לקמן ד"ה ובר"ה מ"מ קושיא על רש"י אין כאן דס"ל כריצב"א ועוד דמנ"ל לר"י דקנין חדש קונה בגניבה דלקמן לא קאמר ר"י אלא דלא בעינא משיכה כמו שבעינן במקח וממכר דהיינו בסימטא אבל שיקנה בלא משיכה ובלא הגבהה כלל מנ"ל ובאמת נ"ל שרש"י ז"ל פי' בעצמו הטעם בגיטין פי' הזורק דף ע"ח לענין קרוב לה שמגורשת ואמרינ' בגמרא אר"א אר"י לגיטין אמרו ולא לד"א ופי' רש"י דגבי גט הוי נתינ' דבע"כ קנויה לה א"כ אין לדמות גט לד"א דהתם ונתן לידה אמר רחמנא א"כ לא בעינ' קנינה כלל אלא מיד שהוא נותן היא מגורשת דהוא מקנה לה בע"כ ובדידיה תליא מלתא אבל גבי גניבה אם המצא בידו אמר רחמנא שמצאנו את הגניבה בידו ולעולם שכבר קנאה בקנין א'. ובזה מיושב היטב לע"ד מה שהקשו התוס' בב"מ דף י' אמאי דמוכיח התם דחצר משום ידו אתרבאי דאי משום שליחות אין שליח לדבר עבירה ולמה לו להוכיח מכח זה אמאי לא מוכיח מדאיתרבאי חצר מקרא דידו כמו שמוכיח גבי גט בלא שום הוכח' ולפ"ז א"ש דגבי גט הוי ידה דקר' הקנין שבזה קנתה הגט וא"כ חצר דרבי התורה מהאי קרא נמי מטעם ידה הוא אבל ידו דגניבה לא מיירי בקנין כלל שקנה לו ידו הגניבה אלא שנמצא שהוא בידו מחמת שקנאו בדבר אחר א"כ ליכא למימר דחצר מטעם ידו אתרבאי דהאי ידו לא מיירי כלל בקנית ידו ורש"י תירץ התם בע"א ע"ש ומ"מ נראה דרש"י ס"ל דלא דמי לגט כמ"ש וכל יד דאמרינן גבי מציאה דקני משום יד נראה דהיינו משיכה או הגבהה דהא קתני בב"מ בהדיא דנפל על המציאה לא קנה משמע אפי' תפסה בידו אלא שלא הגביהה ובכל דוכת' אמרינן המגביה מציאה כו' ומציאה וגניבה הוי חד דינא כדמשמע התם בשמעתין גבי חצר דגברא ואפי' אם כוונת ר"י ג"כ דבעינן הגבהה אלא דלא בעינן ג' טפחים כמ"ש התוס' בהדי' בהמניח דף כ"ט ד"ה אלא אר"א כשהפכה והביאו שמעתין דהכא מ"מ ע"כ לא דמי לגט דהתם לא בעינן הגבהה כלל לחד מ"ד דקשירה לחוד סגי ולקמן דאמרי' כשצירף ידו למטה מג' נ"ל דס"ל לרש"י ז"ל כיון שצירף ידו ובידו השנית גורר' ונפלה בידו השנית אחשבה לידו שעשא' מקום וחישב הגבהה זו וכמו דאמרינ' ס"פ הזורק כיון דקא מכוין מחשבתו משויא ליה מקום ואע"ג דריש פ"ק דשבת אמרינן גבי ידו של אדם כו' דאע"ג דלא אחשביה לידו חשובה מקום היינו מטעם דלכל אדם חשובה לו ידו ומסתמא מחשבה כד' על ד' וזהו לישנא דחשובה לו וא"כ מביא ראייה כי היכי דגבי שבת בעינן מקום ד' ואפ"ה תליא במחשבתו של אדם ואם מחשב לידו הוי מקום אפי' לענין קרבן להביא. חולין לעזרה מכ"ש לחייב עצמו באונסין וכן שאר חיובים אע"ג דלענין הגבהה בעינן גבוה ג' כיון דצירף ידו לקבל בו חישב להגבהה זו כמקום ג' וכפי' רש"י ז"ל בהדיא דאהכא קאי דמה לי שהיא חשובה כרחבה או כגבוה ג' וזהו דווקא בכה"ג שחישב לידו הב' אבל אם תופס בידו ומגביה קצת לא אחשבה לידו כמו הכא שעושה ידו מקום לקבל מידו הב' ומכוין שתהיה זו מקום של זו עוד י"ל דהכא מייתי ראייה דמגו דהוי ידו מקום לענין שבת שהוא חייב על הנחה זו בהוצאה זו הוי נמי מקום גבוה ג' לענין גניבה כדאמרי' בכמה דוכתי מגו דהוי שיעורא להאי הוי נמי שיעורא להאי בשבת ריש פ' המצניע מדמצטרף לענין טומאה מצטרף לענין שבת אע"ג דלענין שבת כגרוגר' בעינן וכן לעני' יוצא אבל בעלמא לא מהני הגבהה בפחות מג' ובהא מיושבים כל הקושיות שהקשו התוס' לקמן על רש"י לבר מקושיא הג' דאמאי לא מוקי באסקופה גבוה ג' י"ל דרב אשי בעי לתרוצי על קושי' הראשונה ג"כ דמגרר ויוצא איצטרכ' ליה ולא בעינן לאוקמא במיצעי אלא קמ"ל האי חדושא דקנאה בהגבהה פחות מג' מהטעמים