מגיני שלמה קכט

גם אין להקשות למאי דפרישית דנפק' לן תפיסת קדושין דתלוי בממזרות מלא יקח את אשת אביו דמיותר הא סוף החולץ דריש ר"י מינ' דאין ממזר מחייבי כריתות ופי' רש"י מדכתיב לא יקח וגו' דה"ל למיכתב לא יגלה וכן לפי' ר"י הוי מ"מ ג"כ הפי' דלכתוב או לא יקח או לא יגלה י"ל דהתם דריש דאשת אב הוא מיותר דמכנף אביו שהי' שומרת יבם אתי לכ"א כפירושו אבל אנן אמרינן דלא יקח שהו' ר"ל שלא יקדשנה הוא מיותר שהיה יכול לכתוב שלא יגלה אשת אביו כמו בשאר עריות והכי יליף בתחיל' ס"פ האומר דלא תפסי קדושי בח"כ מהכא וכמ"ש לעיל. והשת' א"ש מאי דקשה לי למאי דבעי התוספת לאוקמ' דרבא אתי נמי כר"י א"כ בהאומר דמייתי דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות מהיקש' דר' יונה ונפק' מאחות אשה דכתיבי בה תרי קראי לא תקח ולאיש אחר דמשמע לאחרים ולא לקרו' כו' חד לכתחלה וחד לדיעבד ע"ש גם התם פריך ואימא אידי ואידי לבן חד לכתחילה וחד דיעבד ולמה לי קרא לדיעבד והאמר רבא דכל דאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד לא מהני ולפי' התוספת לר"י לא תלי' הא בהא ואע"ג דלא הוי ממזר לא תב"ק אבל השת' ניח' כיון דגם לר"י תלוי ממזרות בתפיס' קדושין ומשום הכי בעי התם מנ"ל דלא תפסי קדושין כיון דלא הוי ממזר דסוגי' דהתם לר"י קאי כדפי' התו' שם בהדי' וא"כ אי לאו קרא לדיעבד ה"א כיון דלא הוי ממזר תפסי בה קדושין אע"ג דלכתחילה לא מהני כיון דכתבה תורה דהא בהא תלי' ואע"ג דלעיל כתבנו איפכ' דאדרבה מדכתב לא יקח דמשמע לרבא אפי' דיעבד אע"ג דלא הוי ממזר לא תפסי בה קדושין היינו לפי המסקנ' דגלתה תורה דבחייבי כריתות לא תפסי קדושין אע"ג דלא הוי ממזר א"כ הייתי אומר דה"ה באלמנה לכ"ג כי היכי דלא תיפוק ליה לקרא ממשמעותי' דמשמע אפי' דיעבד אבל אי לא אשמועינן בחייבי כריתות בהדי' דאפי' דיעבד לא מהני הייתי אומר דהאי לא יקח ע"כ לכתחילה הוא מדתלה הא בהא וכיון דלא הוי ממזר תפסי בה קדושי כיון דלא מצינו בשום מקום דהוי זה בלא זה דהא לרבא כמעט בכל דוכתי מהני בדיעבד אי איכ' שום ילפות' כדאית' בתמורה א"כ ה"ה הכא הייתי אומר דהאי דתלתה תורה תפיסת קדושין בממזרות הוא ילפות' לאורויי דלא תקח לכתחילה הוא כמו לא יחלל בתמורה להכי כתיב דיעבד בהדי':

ואין להקשות דהיכי ס"ד הכי א"כ לא יחלל למה לי וכן גבי מחזיר גרושתו היא תועבה ל"ל. וי"ל דה"א דאתי לכדאביי בתמורה דהיא עצמה אינה מתחללת והיא תועבה ואין צרתה תועבה כדאית' בהחולץ דע"כ להכי אתי כיון דליכ' למידרשיה כמ"ש. אבל השת' דכתיב דיעבד בחייבי כריתות לא דרשינן ליה להני דרשות דס"ל לר"י דהנך דרשות יותר פשוטות הן ועוד דע"כ כיון דתלתה תורה תפיסת קדושין בממזרות א"כ ע"כ חדא מינייהו תפסי קדושין וכמ"ש או מחזי' גרושתו או אלמנה לכ"ג דאל"כ למאי הלכת' תלי' זה בזה וא"כ הי מינייהו מפקת וכיון דמהאי טעמ' ע"כ תרווייהו תב"ק מפיק ר"י ללא יחלל והיא תועבה ג"כ להא דרשה דמנ"ל למידרש לאידך דרשות כיון דאיכא לאוקמי להך דרשא ואע"ג דהך דרשא הוי ילפינן ממילא בלא לא יחלל והיא תועבה באם א"ע מאן לימא לן דריבתה תורה באם א"ע וכמ"ש לעיל ודו"ק. ובהא מיושב שפיר נמי מאי דקשי' אמאי דפרישית לעיל דכתיב יתורא באלמנה לכ"ג או במחזיר גרושתו לאו לממזרות כ"א לתפיסת קדושין א"כ תקשי איפכא ל"ל למיתלי לתפיסת קדושין בממזרות לר"י והא מלא יחלל ומהיא תועבה אתא דע"כ לתפיסת קדושין אתא באם אינו ענין לממזרות דזה אינו דהייתי מפיק להני דרשות וכמ"ש. ומיהו בלאו הכי לאו קושי' היא דגם זה מיושב במ"ש לעיל דלא סמכה תורה אאם אינו ענין ולכן תלתה הא בהא כדי לגלות דרש' דלא יחלל והיא תועבה. וכי ס"ד להקשות בכל דוכתי דמפרש קרא באר היטב למאי הלכת' מפרש קרא ליסתם סתומי ונילף באא"ע וודאי לאו קושי' היא דניח' ליה לקרא לפרש. וגדולה מזו מצינו דאפילו מלתא דלא צריך קרא כלל דאתי מק"ו אפ"ה טרח וכתב לה קרא. וכל זה לשיטתי אבל לשיטת התוספות דלר"י לא תלי הא בהא קשה מאוד דלרב' ל"ל קרא לדיעבד דהא סוגי' דהתם לר"י קאי וא"כ מהי תיתי הייתי מפיק קרא ממשמעותיה לאוקמי' לכתחילה כיון דלא מצינו לר"י דהא בהא תלי' וצ"ל דסוגי' דהתם אתי' כאביי ורבא לא דריש לה ואע"ג דמטו בה משמיה דר"י הגלילי. רבא ס"ל כאידך דלא מטו לה. ובאמת יש להקשות קצת מאי קושית התו' ארבא דמאן לימ' דר"י ס"ל כרבא דלמ' כאביי. דהא ע"כ רבא אתי כתנאי דהא מוקי לרבא כר' יונתן לא כר' יאשיה. וי"ל דהתו' ס"ל אי אית' דגם כר' יהושע לא אתי לא הוי שתיק תלמודא מיניה ומ"מ נ"ל דיישבתי ת"ל שבא הכל לענ"ד על נכון ודוק וכל זה לשיטת התו' ז"ל דהא בהא תלי' לדברי הכל אבל לי הצעיר קשה דא"כ לר"ש התימני ל"ל למילף מכי תהיינה דחייבי לאוין תפסי בהו קדושין כדאית' בהאומר תיפוק ליה מדלא הוי בהו ממזר דמאי דפריך בהאומר א"ה אפי' חייבי לאוין נמי פי' רש"י דנילף בבנין אב מיבמה והיכי נילף מיבמה דאע"ג דגם ביבמה לא הוי ממזר שאני יבמה דלא תפסי בה קידושין כלל והוי כמו גוי ועבד כמ"ש בהדי' התוס' ס"פ החולץ ד"ה הכל מודים ע"ש אבל שאר חייבי לאוין אם לא היו תפסי בהו קידושין הוי ממזר ג"כ כיון דלדידיה לא תפסי קדושין לאחריני תפסי כגון ממזר בממזרת וכן גר לחד מ"ד תפסי בה קדושין כדאית' פרק י' יוחסין וכבר גלתה תורה דלא הוי ממזר אלא בח"כ כמו אשת אב כדאית' ס"פ החולץ ומיהו זה יש ליישב דאה"נ דפריך דאימ' מחייבי לאוין הוי ממזר דמנ"ל למעוטי מאשת אב אדרב' כיון דדמי' לאשת אב דלא תפסי בה קדושי' כמו דילפינן לחד מ"ד כותי ועבד אע"ג דחייבי לאוין הן מדלא תפסי בהו קדושין הכי נילף שאר חייבי לאוין ואפי' מאן דלא יליף כותי ועבד. היינו משום דלא תפסי קדושין כלל משא"כ שאר חייבי לאוין כמ"ש:

ועוד אפשר דפריך כיון דנילף מיבמה דלא תפסי בהן קדושין א"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון ודוק אך מה שקשה לי דפריך בהאומר ור"ע האי כי תהיינה מאי עביד ליה מוקים ליה באלמנה לכ"ג כר' סימאי דנפק מלא יחלל דלא הוי ממזר וא"כ קשה ל"ל כי תהיינה כיון דנפקא לן דלא הוי ממזר מלא יחלל א"כ כי תהיינה ל"ל דהא בהא תליא כדקאמר הכא בשמעתין ובתמורה. וצ"ל דכי תהיינה לאו יתורא הוא אלא התלמוד מוכיח מדע"כ אחת שנואה ואחת אהובה בנישואיהן מיירי ורחמנא אמר כי תהיינה מכלל דבת הויה הן. ולענד"נ דלר"ש התימני לא תליא הא בהא דאע"ג דסוגי' דהכא קאי לרש"ה הנה מדברי רש"י ז"ל יש לדקדק קצת דיכול להיות דלא תפסי קדושין ולא הוי ממזר דרש"י פירש כאן חללים הוא עושה מדין כהונה הוא מחללו ולא שם ממזרים עליהם דלכאורה תקשי מהו לישנא דלא שם ממזרים עליהם דקאמר והא בשמעתין מבואר דלא הוי ממזר כלל אלא רש"י ז"ל ס"ל דוודאי ממזר לא הוי אלא מהנך דלא תפסי בהו קדושין אבל איפכא אפשר שיהיה דלא תפסי בהו קדושין ואפ"ה לא הוי ממזר ולכן פי' דהכי קאמר חללין הוא עושה שאינו קדוש לכהונה אבל לא שפסלה אותו תורה לכהונה שיהא שם ממזרו' עליו דממזר קרי ממי שאין לו עליה קדושין כדאיתא בקדושין וא"כ ס"ד דזה פסלה אותו תורה ג"כ מטעם שאין לו עליה קדושין ושם ממזר עליו ואי דוודאי דממזר גמור לא הוי מ"מ שם ממזר עליו כיון שבא ממי שאין לו עליה קדושין וממזר שם משותף הוא לכל מי שבא מכיוצא בדברים אלו דלא דמי לשאר ח"ל כיון שאינו שוה בכל וממזרות זה פסלה תורה לכהונ' דמי שבא ממי שאין לו עליה קדושין אפילו לישראל הוי ממזר אפילו לישראל והנולד מפסולי כהונה הוי ממזר לכהונה ולכן אמר דאין שם ממזר עליו ותפסי בה קדושין ונפקא ליה מדכתיב לא יחלל דמשמע לשון