מגיני שלמה קכח

מתוקמ' כר"ע דבריי' דהא ר"פ ס"ל דחדוש הוא שחדשה תורה בקנס כו' ותלמוד' קאמר התם דמאן דאית ליה חדוש כו' ע"כ סבר כר"ע דמתני' עכ"ל. ותימ' גדולה לי על דבריהם אם יצא הדבר מפיהם והא ע"כ רב פפא דס"ל חדוש לא ס"ל כלל כמתני' דהכא דהא ע"כ מתני' לא ס"ל חדוש דא"כ תקשי בתו למה פטרה מטעם קים ליה בדרבה מינה הא חדוש חדשה תורה אע"ג דמקטל משלם קנס. דהכי פריך התלמוד להדי' לקמן דף ל"ה לרבה דאמר לר"מ חדוש מתני' כמאן מוקי אי כר"מ קשיא בתו'. ומסיק דמוקי כרבנן וכר' יוחנן אבל כר"מ א"א לבא וכמ"ש התו' עצמן לעיל ד"ה הכותית וא"כ ר"פ דס"ל כר"מ דחדוש כו' ע"כ דלא כמתני' וא"כ כיון דמתני' דלא כר"פ מצי מתני' שפיר למסבר כר"ע דברייתא והתימא גדולה עליהם דע"כ כדברי מאן הוא דא"כ למה ליה לרב פפא התם בסנהדרין לאוקמה במפות' והא לא קשיא מידי לדידיה דס"ל חדוש א"כ שפי' יש קנס לאחותו אע"ג דניתן להצילה בנפשו דהא אפי' אי מיקטל חייב בתשלומין דחדוש חדשה תורה וכ"ש היכא דלא מיקטל ע"ש אלא ע"כ רב פפא בא לתרץ מתניתי' דלא ס"ל סבר' דידיה דפטר בתו ולכן אוקמה במפותה אבל לדידיה פשיט' דלא ק' מידי ואם כן ע"כ ר"פ דלא כמתני' ולא ק' מידי וצ"ע גדול:

ד"ה חללין הוא עושה עד אבל קשה. לא ידעתי מי הכריחן לבעלי התו' לפרש דר"י לא סביר' ליה דהא בהא תלי' הלא נוכל לומר דגם ר"י אית ליה האי סבר' אלא דבחייבי כריתות גלי קרא בהדי' דלא הוי ממזר כדיליף ר"י בסוף החולץ מדלא כתיב לא יגלה ובסוף האומר יליף תלמוד' דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות ופי' התו' ז"ל שם דהסוגי' קאי לר"י א"כ גלי קרא בהדי' דאע"ג דלא הוי ממזר לא תפסי בהו קדושין ואע"ג דהתוספות מפרשי התם כן משום דאזלי לשיטתייהו דהכא דלר"י לא תלי' הא בהא מ"מ נוכל לומר בלא שיטתייהו דר"י לא פליג ודרש ג"כ הקיש' וא"כ מוכח מקר' דאין קדושין תופסין בח"כ. ואע"ג דהא בהא תלי' החמירה תורה בחייבי כריתות דלא לתפסו בהו קידושין כדאי' התם היקש' א"כ הוקשו כל העריות זה לזה וכיון דמסבר' הא בהא תלי' לד"ה א"כ ח"כ דגלי קרא גלי דלא תפסי כו' אע"ג דלא הוי ממזר אבל בעלמ' לא ולכן לר"מ אע"ג דליכ' קרא דלא תפסי קידושין בח"ל קאמר תלמוד' מסבר' מדהוי ממזר כדיליף מקר' סוף פ' החולץ לא תפסי בהו נמי קידושין וכמ"ש התו' בסוף האומר. ואפי' לרב' דאמר כל דאמר רחמנ' לא תעביד כו' מ"מ כיון דאפשר לפרש אלכתחילה כמו שמצינו ברוב מקומות בתורה דמייתי התם היכא דאיכ' גילוי מלת' א"כ ה"נ מפרשינן לכתחילה כיון דהא בהא תלי' וליכ' הוכחה גמורה לסתור הסבר' ונ"ל עוד דנפק' לן דהא בהא תלי' מדכתיב לא יקח איש את אשת אביו דמינ' נפק' לן בהאומר דלא תפסי בה קדושין אפי' דיעבד דלכתחילה מק"ו מאחות אשה נפק' וכי אתא קרא לדיעבד וק' והא גם לדיעבד לא צריך קרא למסקנ' דמייתי הקישא ואע"ג דלאביי לא קשי' מידי די"ל אי לאו לא יקח באשת אב ה"א דוהיתה לאיש אחר דמינה ילפינן ולא לקרובי' דלא תפסי ב"ק קאי אכן דווק' כדאית' התם וכן דווק' לא תפסי ביה קדושין אפי' בדיעבד אבל אחות אשה תפסי קידושין בדיעבד אלא לכתחילה אסור וכן שאר עריות להכי איצטרך לא יקח דא"א לדיעבד וממיל' אתי והיתה לאיש אחר לאחות אשה לדיעבד כדאית' הכל התם ושאר עריות אתו מהקיש' דיקח מ"מ דלרב' דליכ' לחלק בין לכתחילה לדיעבד דכל דאמר רחמנ' לא תעביד כו' א"כ באחות אשה לא ת"ק אפי' בדיעבד דהתם ליכ' למילף מלא יחלל דאלמנה דשאני אלמנה דאינה אלא ח"ל וע"כ גם רבא אית ליה הקיש' דאל"ה שאר ח"כ מנ"ל דלא ת"ק וא"כ לא יקח דא"א למה לי אלא ע"כ צ"ל דכתב קרא תפיסת קדושין באשת אב לאשמועינן דממזרות תלי בתפיסת קדושין ובהא א"ש מה שהקשו התו' בהחולץ למאן דנפק' ליה כותי מאשת אב מה לאשת אב שכן כרת ומיתה. ובהא ניח' דמבואר בקר' דבתפיס' קדושין תלי' מילת' וא"כ גבי אלמנה כיון דגלי קרא דלא הוי ממזר א"כ תפסי בה קדושין כיון דאיכ' לפרושי לא יקח אלכתחילה וכמ"ש. ומיהו קשה לר"י למה לי לא יחלל כיון דנפק' ליה מלא יגלה דלא הוי ממזר א"כ תפסי בה קדושין כמו דנפק' ליה ח"כ דלא הוי מינייהו ממזר מהכא ומה לי לא יחלל או לא יגלה. בשלמ' לר"ש התימני איצטרך דס"ד דנפק' מאשת אב כמו דילפינן מינה ח"כ וה"א דלא ת"ק באלמנה מלא יקח דכל היכ' דאמר רחמנ' לא תעביד כו' וא"כ הוי ממזר קמ"ל דלא ה"מ וממיל' דתפסי קדושין. אבל לר"י דס"ל דאשת אב דווק' מלא יגלה א"כ ידעינן דלא הוי ממזר וא"כ תפסי ב"ק:

ודוחק לומר דלר"י לא מעטינן מאשת אב כ"א שאר אסורין לא איסור כהונה. דלפי דעתי אם מעטה תורה ח"כ כ"ש באיסור כהונה דלר"ש התימני אפשר דאית' להא סבר'. דשאר לאווין מעטה לא לאוי כהונה אבל לר"י לא נהיר':

ונלענ"ד דלר"י בלא לא יחלל נפק' לן דתפסי קדושין מלא יגלה וסוגי' דהתם לר"ש התימני קאי דהא מתניתין דהאומר דמייתי התם ר"ש היא כמ"ש התו' בהאומר ע"ש ולא יחלל מבעי ליה לר"י כדאביי דתמורה ועוד י"ל דוודאי דאי לאו דכתבה תורה לא יחלל הייתי אומר אף דלא הוי ממזר מ"מ כיון דלרבא אי עביד לא מהני לא הייתי מפיק קרא ממשמעותיה והוי כחייבי כריתות דלא הוי ממזר ואפ"ה לא ת"ק בהו להכי כתבה תורה התם לא יחלל לא לאשמעינן דלא הוי ממזר דזה נפק' מלא יגלה אלא לאשמעינן דתפסי בה קדושין כיון דהא בהא תלי' וכן מצאתי בתמורה בתו' שפי' דלר"י אתי מיתור' דלמ"ד השני' דיחלל באם אינו ענין ע"ש:

ותימא לי ולמה לי הלמ"ד והלא הכל מיותר לר"י וכמ"ש ובהא א"ש הכל ומפרקא קושי' התו' דכאן. ואין להקשות היכי ס"ד בלא לא יחלל דאלמנה לכ"ג לא ליתפסו בה קדושין אע"ג דלא הוי ממזר א"כ למאי הלכת' תלתה תורה ממזרות בתפיסת קדושין כמ"ש לעיל הא גבי ח"כ לא תלו זה בזה ואי לכנעני ועבד דהוי ממזר כיון דלא תפסי ב"ק אין סבר' דבחייבי כריתות ס"ל לר"י דלא הוי ממזר מדכתיב לא יקח אשת אביו וגבי כותי ועבד דאינו אלא חייבי לאוין יהיה ממזר בשלמ' לר"ש התימני אתי להנך חייבי כריתות דלא הוי ממזר כגון נידה כדאמר אביי בסוף החולץ הכל מודים בנדה דלא הוי ממזר דהא תפסי ב"ק וא"כ קמ"לן קרא דלא הוי ממזר בנידה כיון דתפסי ב"ק. אבל לר"י דס"ל דבכל חייבי כריתות לא הוי ממזר קשה. אלא ש"מ לאלמנה לכ"ג אתי דס"ד דלא תפסי ב"ק מדרבא קמ"לן דתלוי זה בזה וכיון דלא הוי ממזר ממנה מלא יגלה ממיל' תפסי ב"ק וא"כ לא יחלל למה לי. גם אין לומר דאיצטריך למחזיר גרושתו דאסרה תורה בה הקדושין כדאית' פ' י' יוחסין מדכתיב לא יוכל לשוב לקחתה ופי' רש"י שם דף ע"ה ד"ה מודה אביי דהיינו אזהרה שלא יקדשנה והייתי אומר דלא תפסי בה קדושין לרבא דאי עבד לא מהני להכי תלה רחמנ' תפיסת קדושין בממזרות דזה אינו דכיון דכתיב קרא דמחזיר גרושתו לא הוי ממזר דכתיב היא תועבה ואין בניה תועבין כדאית' בהחולץ ופ"ק דיבמות דהוא מיותר דמ"ש משאר חייבי לאוין דאי לאורויי דאין הולד פגום דלא לילף מאלמנה לכ"ג מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחלל' כדאית' בהחולץ ומוכח בפ"ק דף ט"ו דר"י העיד דפרכינן האי פרכא א"כ ע"כ קרא לאורויי אתי דתפסי בה קדושין אפי' אי לא גלתה התורה דהא בהא תלי' מ"מ נפק' לן באם א"ע וא"כ קרא למ"ג אבל אלמנה לכ"ג דאיסור כהונה הייתי מדמה לח"כ כמ"ש להכי איצטרך לא יחלל:

עוד י"ל דליבמה אתי דפליגי אי תפסי בה קדושין כדאית' ביבמות פרק האשה ולר"י ס"ל דתפסי בה קדושי כיון דלא הוי ממזר ואי לא גלתה התורה דהא בהא תלי' ה"מ דלא תהי' אתי דלא תפסי קדושי כרב קמל"ן דהא בהא תליא