מגיני שלמה קכז

קרא דשלמה דכתיב מן הגוים אשר אמר לא יבואו בכם וגו' והיינו ע"כ קרא דלא תתחתן דמיירי בגרות כמ"ש דהא לדידיה גרים הן דאי היו עכו"ם לא היו קדושיהן קדושין דכותים לא תפסי ביה קדושין כנודע:

ונ"ל דס"ל ז"ל דקרא דלא תתחתן דמיירי בגרות היינו לכתחלה אבל בדיעבד תפסי ביה קדושין כדמקשי התוספות ס"פ האומר אהאי קרא. מנ"ל דלא תתחתן דלא תפסי קדושין דלמא לכתחלה כדפריך בגמרא לעיל ע"ש והכי צ"ל ע"כ גם לשיטת התוס' דס"ל דנתינה הוי בלאו דלא תתחתן ותפסי בה קדושין כדתנן בהדיא במתני' דהאומר כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון נתינה וסיפא דקרא דבתו לא תקח לא תפסי בה קדושין כדנפקא ליה שם מאחר כן תבא אליה ובעלתה מכלל דמעיקרא כו' ואע"ג דהתם לא מוכח דמותר לקיימה כ"א דתפסי קדושין וצריכה גט ולעולם כופין אותו להוציא כדאיתא בהחולץ גבי מחזיר גרושתו מ"מ הרמב"ם ס"ל דאפילו לקיימן שרי וא"כ א"ש הכא דגם כותים גרים הן ולכתחילה אסורין ובדיעבד מותר לקיימן כמו שקיימן שלמה וא"כ פ"ב דיבמות מותר משום הכי לקיים הנטען וכ"ש דהתם ספק בעלמא:

ואין להקשות א"כ מאי פריך פ"ב דיבמות. א"ה אפילו לכתחלה. הא אמרינן לכתחלה אסור י"ל דהיינו אם וודאי נתגיירה לשום דבר. אבל התם דמיירי בספק דאינו אלא נטען י"ל דהוי מותר מטעם ס"ס דלדברי הרמב"ם ז"ל אפילו נתגיירה ממש לשם דבר הוי ספק גר כמ"ש וחוששין לו עד שיתבאר צדקתו וא"כ כאן הוי ספק ספיקא דלא ידעינן אם אמת הדבר כלל מה שנטען עליה וא"כ שמא לא נתגיירה לשמו את"ל נתגיירה שמא אעפ"כ צדקת היא וק"ל. ועי"ל דפריך לרבנן דר"ש דלא מיירי קרא כ"א בז' אומות אבל שאר אומות אינן כ"א דרבנן כדאיתא בע"ז פ' אין מעמידין וא"כ הוי ספיקא דרבנן. ומה שיש לדקדק בזה על דברי הרמב"ם פי"ב דהל' א"ב אכתוב אי"ה ליגזור בחיי' וא"כ א"ש גם לדברי רש"י ז"ל ועכ"פ צריך לומר מאי דאמרינן בקדושין פ"י יוחסים דף ע"ה דר' ישמעאל סבר כותי' גרי אריות הן וסבר כר"ע דכותי ועב' הבא על בת ישראל הולד ממזר צ"ל דגרי אריות הן ואינם גרים וס"ל כר' נחמי' דאל"כ למה הולד ממזר דהא אמרינן ביבמות פ' החולץ דמאן דס"ל הולד ממזר הוי משום דדמי לאשת אב דלא תפסי בה קדושין וא"כ אם כדברי האומר גרים הם הא תפסי בה קדושין וכדכתבתי ואפשר לומר דעדיפא מינה פריך דר"י אדר"י דקושי' זו איכא למידחי כמ"ש ולפי המסקנא ס"ל אע"ג דגרי אריות הם הולד כשר וא"כ אפשר דתפסי בהו קדושין ומדברי רש"י ז"ל פר' הערל נמי משמע שלא היו הגבעונים גרים גמורים אלא כמו עבדים שמקיימין מקצת מצות שכתב גבי המקשן דפריך והא משה גזר עלייהו דכתיב מחוטב עציך ופי' רש"י ז"ל אלמא לאו בכלל ישראל נינהו ולאו בכלל גרים נינהו אלא בכלל עבדים ועבדים פסולין נינהו עכ"ל ומשמע שאם היו בכלל גרים היו כשרין אע"ג דלא תתחתן כתיב בגרות אלא ש"מ כדפי' דגרים ממש כשרין הן:

ואין להקשות כיון דלאו גרים ממש הן א"כ למה גזר משה מטעם עבדות כמ"ש רש"י בהדיא תיפוק ליה מלא תתחתן גם זה אינו דמשה לא גזר לאסרן בבנות ישראל רק גזר עבדות עליהן אלא המקשן פריך כיון דגזר עליהן עבדות וקס"ד דלעולם גזר עלייהו א"כ אפילו אם יתגיירו אח"כ ממש או בזמן הזה כמ"ש לעיל. מ"מ נשארו בפסולן דעבד אין לו תקנה בגירות כ"א בשחרור א"כ תקנת דוד שהיא אגרי' ממש לאסרן בקהל למה לי כיון דממילא אסירי. ומשני דלא גזר משה עבדות כ"א לההוא דרא וא"כ אם אח"כ מתגיירין היו כשירין ובא דוד ופסלן:

והתימא לי על בעלי התוס' שפי' דברי רש"י שהנתיני' היו עבדים ממש ואסורין משום לא יהיה קדש א"כ היכי שייך למפרך משה או יהושיע גזר עלייהו דמשמע לשיטת רש"י דפריך אחתנות דהא פריך וכי דוד גזר והלא משה גזר ומה שייך גזירה אם עבדים הן אסורין מן התורה, מלא יהיה קדש אלא ע"כ שלא עבדים ממש היו אלא משה גזר דין עבדים עליהם ומה שהשיבו התוס' ז"ל דאם קסבר התנא דכותים גירי אריות הן היכי יהבינן להו קנס כבר כתבתי דכוונתו אע"ג דגרי אריות הן. מ"מ גרים הם כדאיפסק' הלכתא ביבמות פ"ב וא"כ לא דמי לדלעיל דאזלא ואכלה בגיותא ממש אלא דגרי אריות הן ר"ל שנתגיירו מיראה ולכן אסור, לכתחלה להתחתן עמהן כמ"ש ובכל דוכתא דקאמר קסבר גרי אריות הן אין הכוונה לשיטת רש"י דהוא כותי ודאי מחמת זה דהא לדידיה איכא למ"ד דהן גרים וכמו שהוכחתי אלא אין הכוונה אלא ליתן טעם על כל דבר לפי ענינו כגון בב"ק דמחייב אותם ר"מ נזק שלם בתם אלמא ס"ל דעכו"ם הן וקאמר דמטעם דלא נתגיירו מאהבה כ"א מיראת אריות ס"ל לר"מ וכן לר' ישמעאל דעכו"ם הן דהן ג"כ ס"ל כר' נחמיה לא שהדבר מוחלט שמחמת זה יהיו עכו"ם לד"ה אלא הן מחזיקין אותן עכו"ם מהאי טעמא וכן פה כתב רש"י דמהאי טעמא אסורין בלא תתחתן ובהא מחשב בב"ק פ' ד' וה' ד' ל"ח דפריך דר"מ אדר"מ ולא פריך דרבנן אדרבנן דהא ע"כ לרבנן דס"ל דישראל דנגח דכותי פטור א"כ גרי אריות הן וגבי כתמים ע"כ ס"ל לישראל מדקאמרי לא נחשדו על כתמיהן אלמא כתמיהן ודאי טמאים דהכי פריך בהדיא בנידה ס"פ האשה גרי אריות מבעי ליה ולפי' זה א"ש דרבנן אף דס"ל גרי אריות הן מ"מ גרים הם כדברי האומר הלכה כולן גרים ומ"מ אין מחזיקין אותם לישראל גמור כמ"ש הרמב"ם לא דוחין אותו כו' דמחזקינ' אותן לספק גרים עד שידעו ולכן ישראל פטור דה"מ ע"ה וכדאמרינן לעיל ספ"ק אייתי ראיה דישראל את והוא חייב ח"נ ממ"נ אפילו אם ישראל הוא אבל ר"מ דמחייב אותם נ"ש א"כ מחזיק אותם לוודאי כותים והתם מטמא כתמיהן אלמא ודאי ישראלים הן דאם ספקא לא היו רבנן מחמירין בכתמיהן שהוא חומרא דרבנן מספק כנודע ויש סמך לדברי רש"י משם מאי דמקשי ר' זירא ממתני' דהכא ואי ס"ד קנס שקנס ר"מ כו' משמע מפשטא דשמעתתא דר' זירא בעי לדחוי שינויא דמשני דקנס ר"מ וק' והלא מפשטא דברייתא איכא לאקשויי דא"כ טעמא דר"מ משום גרי אריות קשיא מתני' כמו שהקשו התוס' אלא משמע דאם גרי אריות לא ק' מידי וכמ"ש דלאו עכו"ם הן אלא גרים ואין להקשות דלמה ישלמו קנס כיון דהוי כספק גרים י"ל דהאי דכותית אין לה קנס אע"ג דאינה כ"א חייבי לאוין זהו מפני שהתורה לא קנסה עבור כותית ליתן לה קנס לאכול בגיותה כדאיתא לעיל ואלו כיון שמחזיקין בדת ישראל ואי הדר ביה הוי ישראל מומר הוי כשאר חייבי לאוין וקנסה התורה עבורו כיון שאינו אלא קנס משא"כ להוציא ממון כנזיקין כיון שאין צדקות' מבורר וקרוב הוא לחזור לא מפקינ' ומ"ש ארש"י מפ' ד' וה' נ"ל דרש"י ז"ל ס"ל כיון דע"כ ס"ל לתנא דגרי אריות הן כיון דנקט התנא חדא בבא על ממזרת נתינ' וכותי' ולבסוף נקט בבא אחריתי הבא על אחותו א"כ משמע דקמיית' דנקט בחדא בבא. חדא טעמ' הוא דיש בהן איסור לאו כמ"ש התו' וא"כ ע"כ צ"ל דהתם פריך כיון דע"כ מתני' דקתני נערה דמשמע אבל לא קטנה היא כדאית' בגמרא א"כ ע"כ גם ר"מ אית ליה הדא מתני' אלא דתנא דידן סדרה לכותי' בהדי הנך משום דדמיא להו ובהא לית ליה כר"מ אבל מ"מ גם ר"מ אית ליה הדא מתני' ולא שנאה כסדר זה א"כ קשה אהדדי וק"ל נ"ל ד"ה ועל אשת אחיו וק' לריב"א כו' הנה אף כי לא נכנסתי בחבור זה להכניס ראשי במה שלא הניחו התו' בתימא מ"מ כיון שראיתי שהתו' בסנהדרין דף ע"ג ע"ב הניחו בתימא דלא מצי לאוקמי מתניתין דהכא כר"ע דברייתא ראיתי לכלול הדברים לכאן מה שנתקשתי בדברים אלו זה לי י"ח שנה וז"ל שם אבל יש להוכיח דע"כ מתני' לא