מגיני שלמה קכה

לעיל דס"ל לרש"י דמדרבנן לא מוקמינן אחזקה א"כ ל"ל לרש"י ז"ל גבי ינאי המלך דחזקת האם כו' תיפוק ליה דמדרבנן אסור ואפשר כיון דינאי המלך החזיק בכהונה גדולה כמה שנים ועבד כל עבודת המקדש פשיטא דלא מחתינן ליה מספקא ומוקמינ' אחזקתיה אפי' מדרבנן ועדיף מאסוקי ע"פ ע"א דהכא והיותר נראה לי מדברי רש"י ז"ל דס"ל דאף דמדרבנן לא מוקמינן אחזקה היינו לסמוך על חזקה ולעשות מעשה ע"ז לכתחילה כגון התם פ"ד אחין אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה דהוי ספיקא דרבנן בגירושין לאוקמי הצרה אחזקת היתר לינשא לשוק לכתחילה והיתה ראויה מדרבנן לחלוץ אי לאו דחשו חז"ל שאם אתה אומר חולצת מתיבמת ע"ש אבל להוציא דבר מחזקתו הראשונה שהוא בה בזה לא עשו חכמים כגון הכא שהוא כהן לפוסלו מכהונתו וכגון ינאי המלך גם התם אלו היתה הצרה נשואה לשוק לא היינו מוציאין אותה אפי' אם לא היינו חוששין שמא תתיבם וכן בהא דרב הונא לעיל חוששין מדרבנן להכשירו לקיים שטר להוציא ממון לכתחלה. ובזה מיושב רוב דברי התוס' שהביאו כגון בעירובין גבי ערוב לא סמכינן אחזקה לכתחלה לילך ע"י עירוב זה ולעיל גבי שנים אומרים נתקדשה דפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא אע"ג דרישא הוי בחזקת פנויה. ותרצו התוס' ז"ל לעיל דמדרבנן הוי ספיקא והוה לן למימר תצא מדרבנן משמע דאפי' בדיעבד מוציאין. ובקונדרסי ישבתי בע"א בע"ה י"ל דס"ל לרש"י דברייתא משמע אפי' אם באו עדים קודם שניס' לא תצא ושם ודאי כיון שניסת באיסור תצא מדרבנן אפי' לרבנן דר' מנחם בר יוסי. ולא דמי למיתה וגרושין דהקלו משום עיגונא וכן מה שהביאו התוס' מהאשה רבה מיושב בהא ואם יגזור השם בחיים אאריך בזה בדין חזקה אי"ה:

דף כ"ז כאן כו' הנה בפירוש רש"י ז"ל שלפנינו מבואר בהדיא כתירוץ התוס' ארש"י ז"ל שכתב ר"י ב"א אומר אף בבעילה פעמים שהיא מותרת הרי לא קאי ריב"א אניסוך כ"א אבעילה ומ"מ קושיא הראשונה לא תירצו התוס' דפריך נתלי לחומרא וגבי מחבואה תלינן לקולא ונ"ל דס"ל לרש"י דלהכי פריך אי אפשר דלא ערק חד מינייהו וכיון דא"א לא הוי ספק כלל שלא נכנס א' מהן ונבעלה אחת מהן פריך לקמ' מבעיא לן אם אין המחבואה מחזקת אלא אחת מהו וכאן פשוט הוא דתלינן כ"א לקולא ולא עוד דכאן סתמא קתני דאפי' אין בעיר רק כהנת אחת או שתים דאפשר דבעל כולן ואפ"ה מכשרינן ומהרש"ל יישב דלתו' צ"ל מיושבת גם קושיא קמייתא:

שם ד"ה בבא לישאל רש"י ז"ל בפסחים ד"י פי' בהדיא דלא כדברי התוס' ז"ל לישאל עליו ועל חבירו פי' בבת אחת וחולק בין זה לבת א' ממש שבאו שניהם ע"ש וזהו דחקו בכאן לפרש אליבא דר"י דוודאי דאין לפרש דהכא כאלו באו כולם בבת אחת דמי כמ"ש התוס' בעצמן דלא דמי אלא לבא א' לישאל על שניהם. ורש"י ז"ל ס"ל דבהא מטהר ר' יודא כיון דליכא אלא שואל א' ואין החכם מוכרח להשיב כ"א לו טהור אתה אע"ג דממילא כולן טהורות ונ"ל עוד דקשה ליה לרש"י דלמה הביא כלל אוקמתי דרבא ואי תימא ר"י והא מפשטא דמתני' ה"ל למיפשט דקתני אם נשאלו שניהן אפי' לר"י טמא והכא כנשאל א' על שניהן דמי דטמא מכ"ש לשיטת התוס' וק"ל:

שם ע"ב ד"ה לא תתיחד נראה לישב דרש"י ז"ל אע"ג דאזיל לטעמי' מ"מ כוונתו לתרץ למאן דלא חייש התם לקדושין דהיינו ר' יוחנן דאיך יתרץ מתני' ובגיטין תירץ רש"י דאפ"ה אסורה להתיחד כיון שהיא פנויה ופנויה אסורה להתיחד וכאן נראה לו ז"ל דהטעם אינו מספיק דאטו עד האידנא לא שמעינן יחוד פנויה דאסור ומאי קמ"ל ואם כוונתו לאשמעינן דשרי להתיחד בפני עבד ושפחה זה יכול לאשמעינן בפנויה דעלמא ועוד למה תלי התנא האיסור בה הוי ליה למיתני לא יתיחד עמה כדקתני בקדושין לא יתיחד אדם כו' לכך פי' דהתנא קמ"ל דאסורה ליפטר בגט זה כיון שאין הגט מיד אלא לאחר מיתה חל למפרע מקרי נמי גט ישן דהוי כמו יחוד קודם הנתינה וגרע מינה דהתם הבן הנולד לה נולד בכשרות וב"ה אסרי משום גזירה שמא ישתכח הדבר ויאמרו שגרשה קודם ביאה והכא אם יבא עליה ודאי גיטה קודם לבנה ואסרו חכמים שתתגרש בגט זה רק יבטלו שניהם הגט דס"ל לרש"י כדעת הפוסקים ועיי' בטור סימ' קמ"ג שקודם שנתקיים התנאי הרשות בידם לבטל התנאי ותתגרש בגט שני שמא בא עליה ויהא ודאי גיטה קודם לבנה וא"כ קאי מתניתין אגט דמהיום אם מתי שלא תתגרש אא"כ לא תתיחד עמו לא איחוד לבד דליכא שום חידוש כנ"ל לדע' רש"י ז"ל:

דף כח ד"ה קיום שטרות דרבנן תימא כו' והנה עלת' לפי המסקנא בתימא לפי מאי דמשמע בריש גיטין ורש"י ז"ל תירץ קושיא זו בגיטין דלא חציף אינש לזיופא ונ"ל להטעים הדבר כי ק"ל בכמה דוכתי ביבמות דמילת' דעבידא לגלויי לא משקר אינש דירא וה"נ ירא לזייף שמא יבואו העדים עצמן ויכחישו שאין זה חתימתן ואפי' אם יודע שמתו שמא יש בני אדם שמכירין חתימתן ויענו בפניו ויכחישוהו ולשמא יזייף חתימתן של עדים שיהא דומה לכתבן ממש כגון ההיא דאנח ידיה אזרנוקא בגט פשוט לזה לא חיישינן מדאוריית' דלא שכיח הוא ולכן כשר מן התורה וק"ל:

אלו נערות פרק שלישי ד"ה הבא על הנתינה כו' אף כי הדברים הראשונים שאכתוב מבוארין בהרב המגיד ז"ל פ' י"ב מהל' איסורי ביאה בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל מ"מ לא מנעתי מלכתבן כי זכיתי וכוונתי לדבריהם ואולי יבא בתוך דברי קצת חדוש הנה רש"י ז"ל ס"ל דמאי דאמרינן בגמרא פ' הערל דנתיני' דוד גזר עליהם קאי אמתניתין דהתם דקתני ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם וע"ז קאי דדוד גזר עליהם דמן התורה אין אסורין מלא תתחתן כ"א הם עצמן שנתגיירו אבל בניהם הנולדין להם אין לנו מקרא שיהיו אסורין לעולם ולדברי ר"ח ז"ל ק"ק מה ענין מימרא דדוד גזר עליהם אהך מתני' דלא מיירי כלל בעבדות כ"א באסורן ואסורן מבואר בכמה משניות וא"כ מאי דקאמר רבא ביבמות דבגירותן אי' להו חתנות היינו נתינה ממש דהיינו נתינים הראשונים או כנענית עצמה שנתגיירה וכן תנא דקתני פצוע דכא מותר בנתינה ע"ז קאי דבני נתינים הם כשאר גרים אלא דרבנן גזרו עלייהו וכן בכל מקום דקתני נתינה שהביאו התוס' דמשמע דהוי מן התורה הוא כמ"ש. אך לפי זה קשה למה כתב רש"י כאן דנתינה הוי מה שדוד גזר עלייהו ולא פי' כשאר נתינים דמתני' ומתניתא:

לכך נראה יותר דס"ל לרש"י ז"ל שיטה אחרת דנתינים שקבל יהושיע לא היו גרים ממש כדאמרינן ביבמות פ' הערל שאמרו עוברים ושבים ומה גרים גרורים כך ישראל עאכ"ו וע"כ מאי דקאמרי ישראל עאכ"ו רוצין לומר גרים ממש עאכ"ו שהן ישראל גמורין דאין לומר דאומה ישראלית ממש דמה להן לק"ו זה והלא הם לא יהיו ישראל ממש כ"א גרים ושמעתא משמע דמחמת זה נתגיירו גם גרים גרורים משמע שלא היו גרי אמת כ"א מיראה כמו שאמרו ביבמות פ"ב לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה אלא שנעשו גרים גרורים לחד גרסא גם רש"י כתב פ' אלו נאמרין דף ל"ה דכנענים שבא"י אף אם היו עושין תשובה לא היו מקבלין אותן דמחמת יראה עושין גם כתב דלא היו רשאין להשלים עמם וצ"ל דהגבעונים הטעו את יהושיע ולא הכום מפני קדוש השם כדאית' בגיטין פ' השולח א"כ לא היו גרים גמורים וקרוב עוד כי לא היו גרים ממש כ"א קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז וז' מצות בני נח כמ"ש הרמב"ן ז"ל פ' שופטים דמ"ש בגמרא אם עשו תשובה מקבלין אותן היינו כמ"ש וכן אמרו בפי' הגבעונים באו עבדיך לשם ה' אלקיך ועל גרים כאלו אמרו