מגיני שלמה קכד

הכי אינו נאמן משום גומלין אבל בלא גומלין היה נאמן להאכילו דאין מעלין מאכילה ליוחסין ולבסוף מתרץ דמיירי בחלוק כמ"ש אלא ע"כ גם לל"ב מיירי באכילה וא"כ מבואר דבאכילה גם כן פליגי ובאמת כבר תרצו רש"י ז"ל בלשונו שכתב לעיל ד"ה במעלין מתרומה ליוחסין הרואה שמאכילן תרומה בחזקת כהן כו' הרי מיושב הכל שאין מעלין אא"כ יודעין שהוא אוכל בחזקת כהן כי הא דלעיל שהוא מעיד עליו שהוא כהן ואוכל תרומה על פיו והתימא עליהם ז"ל שכתבו דתליא הא פלוגתא דמעלין בפלוגתא דחולקין למ"ד חולקין אין מעלין דלמא עבד הוא ולקמן ס"פ אמרינן הא איפכא דתליא הך פלוגתא דחולקין בפלוגתא דמעלין למ"ד מעלין אין חולקין דהא מפרש טעמא דברייתא דאין חולקין במקומו של ר"י היו מעלין ופי' רש"י ז"ל ומשום הכי אין חולקין ואפי' נאמר דהתוס' ז"ל מפרשין אפכא דהגמרא מפרש דבהך פלוגתא דחולקין תליא גם פלוגתא דמעלין ולדברי ר"י דס"ל אין חולקין מעלין ולדברי ר"יו אפכא מ"מ ביבמות פ' נושאין על האנוסה דף ק' מפרש בהדיא דעבד אין חולקין לו תרומה בב"ה דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין א"כ מפרש בהדיא דהטעם דאין חולקין משום העלאה וכן כתב ר"י ז"ל בהדיא לקמן דף כ"ח ד"ה ודילמא עבד כהן הוא ודלא כהרב מהר"ש אידלש נר"ו שתמה על דברי ר"י מאי אולמיה ודו"ק:

שייך לעיל ד"ה שאני התם דריע חזקייהו וק"ק כו' נ"ל דרש"י ז"ל נשמר מזה שכתב ד"ה בקשו כתבם דהוצרכו להתיחס לפי שהתחתנו בגולה בגויי הארצות א"כ אלו הכהנים בני הקוץ היו בתחלה בבבל בחזקת כהנים ונשאו כפיהם כי לא נתנו חכמי הדור אל לבם ליחס' כיון שלא היתה בהם ריעותא והיו סבורים שיש להם כתב יחס וכיון שהתחילו להתערב משם ואילך הוצרכו להתיחס ומשם ואילך כל ב"ד וב"ד ומקום שהיה ישיבה קבוע נתנו לב על הדבר לבדוק אחר כל נושא כפיו ואוכל תרומה לכל חד כדאית ליה ובאמת קשה לי קצת גם על דברי רבינו תם ז"ל אי ס"ד דבבבל לא היו נושאין כפיהם כ"א הבדוקים למ"ד מעלין א"כ למה הוצרכו להתיחס בעלותם לא"י כיון שכבר בדקו הב"ד בבבל אחר נושאי כפים אלא ע"כ צ"ל שקודם שנתערבו לא היו בודקים כלל והיה כ"א בחזקתו עד שהתחילו הפסולין ואז התחילו בתי דיני ישראל בכל מקום לבדוק משעלו הפסולין בימי עזרא וחששו שמא יתערבו:

שם ד"ה וכי מסקינן ריב"ם ז"ל לא גרס ליה ומדברי רש"י ז"ל נראה דגרס ליה ואפשר דס"ל לרש"י דהאי שאני הכא לאו ר"נ ב"י קאמר ליה אלא סתמא דתלמודא שקיל וטרי דאין ראיה משם כדי שלא תקשי למ"ד מעלין ודייק דאי לא תימא כו' ואח"כ קאמר דהאי דיוקא לאו כלום הוא ולעולם דחיותא קמא כדקאי קאי ובאמת יש לי לעיין ומה לנו למחוק כל הגרסא טוב היה למחוק מלת וא"א ולכתוב במקומה לעולם אימא השתא נמי כו' ורבא דחי דיוקא דר"נ ב"י וק"ל ואפשר דס"ל לריב"ם דזה לא היה מיחלף דאיך טעו הסופרים לכתוב וא"א במקום לעולם משא"כ כל השינויא טעו מסוגיא די' יוחסין כה"ג אמרינן בגיטין פ' המגרש כשר בפסול לא מיחלף כו' ע"ש. דף כ"ו ד"ה בתר דקנסנהו עזרא עד והר"ר אלחנן הקשה כו' לענ"ד אענ' חלקי כי ביבמות דף פ"ו קאמר התם בגמרא דקאמר ר"ע לר"א ב"ע אי בתורת קנסא אתית אית לך ואי בתורת חלוקה כו' ופשטה דשמעתא נ"ל דה"פ דאי לא ניחא לך למשקל בתורת קנס דאין רצונך בקנס שלהם אין לך כלום דאין לפרש דר"ע רק דינא קאמר ליה לר"א ב"ע דמתורת חלוקה לית לך כ"א מתורת קנס דא"כ למה אהדריה לפתחא לב"ה כיון דעכ"פ יש לו תיתי מהי תיתי אלא ע"כ כדפרישי' וא"כ י"ל אף דקנסינהו עזרא מ"מ הרבה כהנים לא קבלו עליהם ולא רצו לשקול קנס שלהם ובזה א"ש והיה הכהן בן אהרן עם הלוים דאם ירצה הכהן ליקח הרשות בידו וכן בשמעתין דהכא נראה דה"פ ודלמא אקרו ויהבו ליה דמהי תיתי למיהב ליה כיון דקנסינהו אלא כדפרישית שמא לא רצה הכהן ויהבו ללוי עוד נראה לי דמקרא דעזרא משמע שעלו לוים בימי כורש הראשון כמבואר בקרא אלא שעם עזרא שעלה בימי דריוש האחרון שהוא בן אסתר כדאיתא פ"ק דר"ה ומוכח מקראי אז לא עלו וא"כ אף אם קנסינהו מ"מ אותן הלוי' שעלו כבר מה חטאו וא"כ אותן הלוים היו לוקחין מעשר ובזה ג"כ מיושב קרא דוהיה הכהן עם הלוים ששניהם היו לוקחין ובגמרא דמתרץ בתר דקנסינהו עזרא אע"ג דעזרא לא קנס לאותן הלוים שעלו כבר מ"מ כיון דעתה לא ידיע מהי קאתו אם מאותן שנקנסו או לאו אין נותנין לשום לוי ובאמת צריך טעם אם לא היתה כדברי למה קנס הלוים שעלו ואעפ"י שרש"י ז"ל פי' ר"פ י' יוחסין שאותן שעלו היו מקוטעי בהונות ולא היו ראוין לשיר בכלי מ"מ לא מצינו שלא היו נותנין מעשר ללוי בעל מום שהרי הוא ראוי לשיר בפה ועיקר שירה בפה אע"ג דהקפיד משום דמצוה נמי בכלים כדכתבי התוס' פ' יש מותרות דף פ"ו מ"מ מה חטאו הם הרי עלו ובידם עיקר המצוה גם ראוים לשוערים כדכתיב והמשוררים והשוערים. ובאמת צ"ע מי דחקו לרש"י ז"ל שלא פי' כמ"ש שעלו כבר שהרי במתני' לא קתני שעלו עם עזרא שהרי קתני במתניתין חללי' וממזרים ואותן כולן עלו בימי כורש הראשון שהרי בגמר' שם מביא ראייה מקראי דכתיבי בעליה הראשונה שעלו עם זרובבל כמבואר בפסוק שבתחלת ציווי כורש הראשון עלו ועוד קשה לי שהרי שם בגמרא פ' י' יוחסין שהביא קרא שעלו הלוים הוא מקרא דכתיב בעליה הראשונה וישבו הכהנים והלוים והמשוררים וגו' ושם כתיב בהדיא שהיו שם לוים משוררים בכלים שהרי כתיב סימ' ג' ובשנה השנית לבואם אל בית האלקים וגו' עד ויעמידו הכהנים מלובשים בחצוצרות והלוים בני אסף במצלתים להלל את ה' ע"י דוד מלך ישראל:

שם ע"ב אנן אחתינן ליה וק' לר"י כו' הנה כבר כתבת לעיל דף כ"ב כי גם רש"י ז"ל ס"ל דמדרבנן לא מוקמינן אחזקתיה וא"כ צריך לישב כי פה כתב בהדיא דמוקמינן אחזקה ובאמת משמעתי' דהכא נ"ל דנשמר רש"י ז"ל בדבריו שכתב דמסקינן ליה ע"פ עד הראשון נראה דס"ל כיון שעשינו מעשה ופסקינן שהוא כשר והחזקנו חזקה ראשונה אף כי אתו תרי סהדי בתר הכי מ"מ כיון שעד אחרון חוזר ומכשירו נשאר הפסק הראשון בתוקפו ובחזקתו וא"כ לא דמי לחזקה דעלמא ובהא מיושב ג"כ הקושי' שהקשה ר"י ז"ל על רש"י דס"ל דאין חזקת האם מועלת לבן ושמעתא דהכא דמועלת דזה אינו דהכ' אית ליה חזקה דנפשיה כיון דהכשרנו אותו כבר וכ"כ הר"ן ז"ל אדברי רש"י בהדיא וכמ"ש החכם מהרש"ל ז"ל ועי"ל דינאי לא היה לו חזקת כשרות מעולם דאמו נשבית קודם שנולד ואז יצא הקול שנשבית וא"כ איתרעא חזקת אמו אבל הכא מיירי שיצא הקול אחר שהיה מוחזק בכשרות ומה שהקשו התוס' ז"ל בסוף הדבור דרב אשי משמע דס"ל דאפי' אתו שניהם לבסוף מסקינן ליה:

הנה רש"י לא פי' כן קושיא דרב אשי הכא שהוא ז"ל פי' אפי' תרי אתו בהדדי נמי בפעם שניה לר"א לא מסקינן. ונ"ל כוונתם שהקושיא דוודאי גם לרב אשי בעינן שעד א' אתא בתחלה ומסקינן ליה אפומיה כי היכי שיהא לו חזקת עצמו אבל לבסוף למה קתני דע"א לא מהני הא אפי' אתו בפעם שניה שנים ביחד לא מהני משום זילותא וה"ל לר"א למנקט רבותא. ולמה קתני אין מעלין ע"פ ע"א פי' דאתא לבסוף ואם כוונת התוס' אמסקנא ושינויא דר"א כדמשמע ממהר"ש אני אומר מלבד דאין ראיה דר"א משני דאתו תרי לבסוף בזה אחר זה דאפשר דקאי ג"כ אשינויא קמא דקאי שבא עד א' בתחלה ואסקה על פיו אלא י"ל עוד דר"א לא מיירי בתרי ותרי אלא שנים לבד באו זה אחר זה ופליגי בלצרף עדו' והוא ממש פלוגת' דר"ג ורבנן אבל מ"מ קשה למאי דפי'