מגיני שלמה קכג

עבד דהיינו שאין לו גט שיחרור והדיינין מעידין שיש לו ואח"כ הראה אביו הגט שיחרור לא ידעתי למה לא יועיל להכחיש העדים הראשונים כיון שהגט יוצא מתחת ידו:

דף כ"ג ד"ה מ"ש רישא כו' וא"ת שנא ושנא הוא כו' הגם כי אין דרכי להשי' על קושיתם ז"ל מה שהשיבו הם. מ"מ יען כי נראה לענ"ד אמת האהבה דחקני דאי לאו תירוצם היה נ"ל דהמקשן פריך הכי דע"כ מיירי הברייתא שאין אנו יודעין שזו היתה פנוייה או א"א ומיירי רישא אדרבה שהיתה בחזקת א"א שהיה לה בעל ואין אנו יודעין אם נעשה פנויה אלא שאילו מעידים שנעשה פנויה ומחולקים אם חזרה ונתקדשה וכן סיפא מיירי דאין יודעים שהיתה א"א אלא מפי אילו דאי ידעינן אפי' לכתחילה תנשא דמוקמינן לה בחזקתה וכמ"ש התוספות בדיבור שאחר זה וכן משמע לישנא דתלמודא דקאמר תרווייהו בפנויה קמסהדי או בא"א מסהדי. משמע דמפיהם אנו יודעין ולא ידענו מתחילה ובהא מיושב ג"כ מה שהקשו דף כ"ב ד"ה הבא עליה כו' דאוקמה אחזקה די"ל דע"כ מיירי דליכא חזקה שלא ידעו שהיתה א"א דאל"כ אפי' בדיעבד תצא:

שם ד"ה והאיכא עדים ומיהו קשה לרשב"א כו' נלענ"ד כי ע"פ שבויינהו ליכא לאסרן כיון שבאו לפנינו בנות חורין בלא שבאין א"כ אפילו אח"כ באו השבאין ואמרו שהן שבויות שלנו. פליאה בעיני אם לא יוכלו להכחישן ולומר כי הם מעלילין ולא היו הדברים מעולם וכי כותי נאמן להעיד וא"כ עדיין יש להם מיגו. ודאי אם באו עם השבאין בתחילה ובאו לפנינו לפדותם כיון שהן בידם והביאו אותן אין יכולין להכחיש השבאים:

ועוד נראה אפילו אם גם בזה היו יכולין להכחיש מ"מ אין זה מיגו טוב להעיז בפניהם וטוב להם להודות שנשבו והן טהורין אבל אם כבר הותרו בב"ד אע"פ שעתה אין להם מיגו טוב מ"מ כיון שהכותיים אינם עדים ויכולין להכחישן (חסר ב' תיבות) ההיתר היה להם מגו טוב אע"פ שעתה אין להם מגו טוב היה פשוט למקשן דלא תצא מהיתרה כיון שאין עדים ממש:

שם ד"ה עידי טומאה איתמר מה שהקשה ר"ת ז"ל דגם בשבויה איכא איסור סקילה י"ל דהא שמעתתא דר' חנינא והוא לא היה בזמן שב"ה קיים ומאן לימא לן דלאביי ורבא בזמן שב"ה קיים הקילו בשבוייה כיון דאיכא איסור סקילה והשתא מיהא ליכא כ"א איסור לאו ולכשיבנה ב"ה לא חיישינן דאז יבוא אליהו עמהן לקרב ולרחק ואע"ג דכיון דמכשרינן להו השתא ודאי יטמעו בכהנים כשרים ולא ירחקם אליהו לעתיד דמשפחה שנטמעה נטמעה ונמצא שאנו גורמין שיקרבו על גבי המזבח בשבת לא חשו חכמים לכך כיון דהשתא יש להקל יטמא בהכשר ולעתיד יקרבו כדין כיון שיהיו כשרין ועוד דמאן לימא לן דסבירא ליה לרש"י דמשפחה שנטמעה קאי אחללין דילמא אממזרין לחוד כדמשמע סוגיא דשמעתין וכבר פלפלו הפוסקים בזה:

שם ע"ב ד"ה אבל הכא תימא לרשב"א כו' נ"ל דלשיטת רש"י ז"ל גבי טעמיה דר"מ מיושב שפיר דר"מ ורבנן פליגי גם בלוה שמודה שכתבו אי צריך לקיימו או לאו וא"כ קשה למה נקט התנא עדים בלוה גופיה ה"ל לאשמעינן דהוי רבותא טפי. בשלמא ברייתא נקטה עדים לרבותא דר"מ. וכמ"ש לעיל גם לשיטת התו' ז"ל לר"נ דס"ל דפליגי גם בלוה א"ש ומשום הכי קאמר דעדים הוי רבותא טפי דליכא דררא דממונא ובהא מיושב ג"כ מה שהקשו התוס' על רש"י ז"ל לעיל דלפלגו בלוה גופיה די"ל דעדים הוי רבותא טפי אפי' לרבנן מטעם דררא דממונא מלבד מה שישבתי לעיל:

דף כ"ד ד"ה אבל אינו נאמן וקשה דלהכי ליכ' למיחש ול"נ דכבר ישבו רש"י ז"ל דמעלה עשו ביוחסין פי' בכהונה כמ"ש רש"י לעיל דף י"ג ביוחסין בכהונה וא"כ הוא מיושב דוודאי לוויים וישראלים ישיאוהו בסתם אע"פ שאין מכירין דכל ישראל בחזקת כשרות הן אך כהנת מיוחסת לא התירו חכמים בסתם משום מעלה ואע"ג דבקידושין פ' י' יוחסין אמרינן דאיהו בדידיה לא הצריכו חז"ל לבדוק דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין וכמו שהביאו התוס' ז"ל שאני התם דמחזקינן ליה בכהן ובא לישא אשה כמ"ש שם התוס' בהדי' דמיירי בהכי והכי מוכחא מתני' התם דקתני וכל שהוחזקו אבותיו כו' משיאין לכהונה משמע דמיירי בכהן המוחזק בכהונה שם לא הצריכו חז"ל לדידה לבדוק בדידיה כיון שהקילה התורה בהן שלא הוזהרו לינשא לפסולין וכדפי' רש"י ז"ל שם משא"כ הכא דמיירי שהוא בא להחזיקו לכהונה ואין אנו מכירין אותו בזה עשו חז"ל מעלה שלא להשיאו אשה כ"א בבדיקה ובדברי רש"י ז"ל מיושב מאי דאמרינן לעיל בפ"ק דלר"י ס"ל בראוה מדברת חיישינן לנתין ולממזר ואפי' לר"ג אי לאו דהיא טוענת ברי חיישינן כדאיתא לעיל ותימא מ"ט דמותרת לינשא סתם אפי' למי שאין מכירין אותו דמוקמינן לכל המשפחות בחזקת כשירות דאין לומר דזנות שחני דקנסינן לה כיון שזינתה דא"כ מאי פריך אביי בגמ' מאלמנת עיסה והיכא מדמי זנות לנשואין והא זנות שאני משום קנסא דאע"ג דאלמנה עיסה שאני דאפי' בנשואין לא שייך התם לאוקמי בחזקת כשרות כיון שהוחזקה משפחה זו בפסול שנתערב בה חלל מ"מ מאי פריך אביי כיון דליכא הכא ספיקא כלל דהא היא ניסת בלא בדיקה כלל רק בזנות קנסו א"כ לא. קשיא מידי דלעולם ר"י קאי בספקא לקולא רק גבי זנות שאני דדוחק לומר דלר"י אסורה לינשא ג"כ בסתם דזה מחלוקת חדש הוא ומנ"ל לאביי ועוד דמאי מקשה דר"ג אדר"ג דלמא לר"ג אלמנה עיסה אסורה דהוחזק בה פסול. וליכא למימר בה אוקמה בחזקת כשרות. משא"כ מדברת ס"ל לר"ג דלא קנסו בזנות:

ועוד תימא דהתוספות עצמן פירשו שם ד"ה השבתנו על המעוברת דלר"ג אשה מזנה בודקת ומזנה ומאי בודקת והלא היא ניסת בסתם ואינה בודקת ועאכ"ו בזנות דתקיף יצרה ומתכוונת לעבירה ואצ"ל דאין קשה דר"ג אדר"ג כלום וכמ"ש וגם לישנא דאשה ניסת בודקת וניסת לא משמע דקאי דווקא אאלמנת עיסה אלא אכל הנשים וכן משמע קצת לישנא דרש"י שכתב בודקת וניסת וי"ל שבדקה ואי קאי אאלמנת עיסה לא מתישב לישנא די"ל כיון דאהא קאי מהו י"ל והלא ודאי בדקה אבל אי קאי אכל הנשים א"ש דסתם נשים בודקות ונ"ל שגם זו אעפ"י שספק גירושין הן והבדיקה קשה בה מ"מ לא ניסת עד שבדקה וצריך לומר דאע"ג דאין אשה מחויבת לבדוק דלא הצריכוה חז"ל דלא הוזהרו כשרות כו' מ"מ היא עצמה מסתמא בודקת ואינה נישאת כ"א לודאי כשר מ"מ קושיות הראשונות צ"ע ולפי שיטתינו א"ש הכל דגבי כהנת:

לא התירו חכמים בלא בדיקה דמעלה עשו ביוחסין כמו לר' יהושיע ודברי הכל ואסורה לינשא למי שאין מכירין ולא הוחזק בכשרות כלל ולפי ע"ד נראה דהסוגיא פשוטה לדברי רש"י ז"ל ועיין בהרב המגיד בהל' איסורי ביאה פ"ק ודוק:

דף כ"ה ד"ה או דלמא כו' תימה מה תולה באכילה כו' יש לתמוה על תמיהה זו והלא:

לעיל מסקינן דר"י ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קמפלגי וקאמר רבי יהודה דאינו נאמן להאכילו בתרומה א"כ מבואר דאפי' אכילה גרידתא אסורה. דאין לפרש דלהאכילו בתרומה לחלוק לו תרומה אינו נאמן אבל אכילה גרידתא שרי וכן משמע מדברי התוספות לעיל ד"ה ואיבעית אימא בדברי ר"י ז"ל שנקט בלישניה הכל דין חלוקה. דזה אינו דהרי מוכח בלישנ' קמא דטעמא דר"י משום גומלין הוא ע"כ אפילו אכילה גרידתא אסורה משום גומלין א"כ גם ללישנא בתרא מיירי באכילה דאין לומר דזהו החלוק הלשונות דמיירי באכילה ולישנא בתר' קאמר וא"א דלא מיירי באכילה כ"א בחלוק בגורן ופליגי במעלין כו' א"כ מה הקשה לעיל ר"ש מווארדון בתוספות מעיקרא היכי ס"ד דטעמא דר"י משום גומלין הא בלא גומלין סבר ר"י כו' ומאי קושיא דמעיקרא הוי ס"ד דמיירי באכילה משום