מגיני שלמה קכב

הודאת הלוה וא"כ ע"כ רבנן ס"ל דצריך לקיימו ובזה מיושב ג"כ קושיא הג' דאם אמר דפליגי בדרב הונא הייתי אומר דפליגי בלוה גם בעדים וכפי' התוס' גבי ר"נ ולכן קמ"ל דעיקר טעמי' הוא מחמת רב הונא דהיינו הודאה. אבל בלא הודאה מהמני עדי' לד"ה עוד מצאתי לרשב"ם ז"ל שם דפי' כל הסוגיא מה שאמרו בגמרא דעדים אלימי כו' מיירי אפי' בהודאת הלוה מ"מ כיון דמרעי עדים לחתימת עצמן הוי פסול גדול וצריך לקיימו אע"ג שמודה לוה אעג"ב דבעלמא אין צריך לקיימו א"כ בזה מיושב הכל. דגם רש"י לא ס"ל דרבנן סברי צריך לקיימו ולא נזכר דבר זה ברש"י. וי"ל כפשטיה דגם רבנן ס"ל א"צ לקיימו מיהו עדים אלימי כדפי' רשב"ם ז"ל וצריך לקיימו:

ונ"ל הטעם כיון דתקינו רבנן לקיים שטרות אלא שבשאר טענות לא תקינו כדפי' התוס' מ"מ אם העדים היו אומרים שאין זה כתב ידינו אע"פ שמודה לוה פשיט' דיש לו ללוה מגו דאין כאן עדים החתומים על השט' כו' כיון דעדים מרעי ליה וקרוב הדבר דאפי' מן התורה צריך לקיימו דמגו הוא דאורייתא כמ"ש התוס' לעיל וא"כ איכא הפה שאסר דאי בעי אמרי מזויף הוא ובזה מיושב הכל ורב נחמן לא נ"ל לחלק כן וס"ל דפליגי רבנן גם בלוה כמו לשיטת התוספות וק"ל:

דף כ' ע"ב ד"ה טמאות פ"ה כו' לעד"נ מה שהבנתי מסוגיא זו בהא דפריך ומספיקא מי מחזקינן טומאה כו' וא"כ התרצן שמשני עיר הסמוכה לב"ה ע"כ משני דהא הוי ודאי טומאה דוודאי כיון דהעיר סמוכה לב"ה קוברים הנשים ומוכי שחין גם סביבות הב"ה משא"כ בשאר עיירות לא מחזקינן בהם טומאה אע"ג דאיכא נפלים ומוכי שחין אין קוברין שם אלא מוליכין למקום קברות כך צ"ל סוגיא דבלאו הכי לא ידעתי לחלק בין עיר הסמוכה לב"ה לשאר עיירות כיון דבספיקא לא מחזקינן וא"כ קשה לי על פי' ר"ח איך נחזיק מספק טומאה לומר שהיתה קרובה ונעשית רחוקה אבל לפי' רש"י ז"ל נ"ל דא"ש דס"ל לתלמודא דלעולם מחזקינן בודאי שקוברת שם כיון שב"ה שם קוברין גם בסביבות וא"כ קשה ליה לתרצן כיון דמוחזק לן שקוברין שם מה בכך דדברא אינש בהדה ואין אדם יודע הרי ע"כ נשכח הדבר דהרי אינו מוכרח שזוכר אדם עד ששים שנה דמאי דאמרינן עד ס' שנין מדכר היינו שיכול לזכור ולכן קאמר ולבית הקברות אזלא ר"ל ברחוקות חדשות כיון שאין אדם זוכר יצתה עיר זו משאר עיירות הסמוכות לב"ה דמחזקינן בהו בוודאי שקוברין סביבות הב"ה ואמרינן דלבית הקברות אזלא ונעשי' ספק בעלמא כשאר עיירות א"י דלא מחזקינן בהו טומאה וזהו לשון הלכך טומאה בא"י' כו' ר"ל כיון דאמרינן בהו דאזלא לב"ה הוי כשאר א"י משא"כ ישנות דליכא ריעות' דנימא דאזלא לב"ה הוי וודאי טמא דברור שקוברין גם סביבות הב"ה וכל שינויא דתרצן אינו אלא בחדשות לחלק בין חדשות דקרובות ובין חדשות דרחוקות דבקרובות ליכא ראייה אבל ברחוקות איכא ראייה דאזלא לב"ה כיון דדברה אינש בהדה ואין יודע אמרינן דלב"ה אזלא:

ולפי זה אין אנו צריכין לדוחקים שדחק הרב מהר"ר שמואל אידלש נר"ו שפירש דגם לרש"י ז"ל צ"ל דס"ל כפירוש התוספות גבי ישנות דטמאות בקרובה שיש קרובה הימנה אע"ג דלא שבקה קרובה ואזלא לרחוקה אלא ע"כ הטעם שמא לא היה כאן הקרו' והרחוק היה אז הקרוב וכן גבי דרך ב"ה ע"ש דנ"ל דוחק לפ' בדברי רש"י סברא שלא הזכירה כלל דא"כ היה מפרש כולה סוגי' בדרך זה כמ"ש הוא בעצמו ולפי דרכינו א"ש דסבר התלמוד לשיטת רש"י דוודאי הנשים קוברות בכל תל שסביב הקברות אפילו ברחוק ומוליכות א' עמם אך בחדשות שאין אדם זוכר אתרע הודאי ונעשו כשאר א"י דבספיק' לא מחזקינן טומאה כיון שאין הולכת בלא אינש בהדה ואין זוכר לגבי דרך לפי דעתי אין צורך דהמקשן לא ירד לכך לדקדק ומ"מ נ"ל דהמקשן היה סובר ג"כ דוודאי הוא דמתרמי בין השמשות אך ברחוקות כיון דהוא רחוק אע"ג דקרוב לודאי הוא שקברו גם בהן מ"מ כיון דאתרעי הודאי כיון שאין זוכר נעשה כספק אבל בקרובות אע"ג דאין אדם זוכר כיון דהן קרובות ונקל לקבור בהן לא סמכו על זה כיון שהוא ודאי ואמרינן דלמא נשכח או מתו הקוברין וע"כ צ"ל גם לדבריו דחלוק זה הוא בין קרובות לרחוקות דברחוקות לא עקמו מן הדרך לקבור בהן ודוק:

דף כ"ב ד"ה תרי ותרי נינהו. ונ"ל כוונתי לדעת הרא"ש ז"ל לתרץ קושית התוספת הראשונה דמדרבנן לא מוקמינן גבר' אחזקתיה בתרי ותרי כדמוכח פ"ד אחין ובשאר מקומות וכ"כ התוספות עצמן לקמן דף כ"ג ד"ה מ"ש רישא וכמו שהביא הרא"ש ראיה זו ובזה מיושב גם קושיא הב' דודאי לרב חסדא כיון דמספקא לן הי מנייהו כשרה אפילו אם כת א' מעידה בא' הוא פסול מספק מדרבנן דמסתמא רב חסדא לא פליג אכל הנהו סוגיי שהביא הרא"ש ז"ל דבתרי ותרי לא מוקמינן גברא אחזקתיה וק"ו הדברים אם לרב הונא דס"ל בשני כתי עדים דמוקמינן להו אחזקתייהו אפ"ה אם שניהם מעידים בא' לא מוקמינ' אחזקתי' מדרבנן מכ"ש לר"ח דלא מוקים אחזקה אפילו בשני כתי עדים פשיטא דפסול דר"ח לא מחזיק להו בודאי פסולים אלא פסולים מספק ופשיטא דלר"ח אם העידה כת א' בא' שהוא חייב ותפס המלוה משלו פשיטא דלא מפקינן מספק ולא עוד אפילו את"ל דלר"ח וודאי פסולין חשיב להו מ"מ שמעתא דהכא אזלא לר"ה משמיה דרב ולדידיה ספק פסולין כשהן כא' ולכן פריך שפיר דפסולין מדרבנן עיי' לקמ' דף כ"ו מ"ש דוגמא לדבר שני שבילין דס"פ דבזה אחר זה ד"ה טהורין:

עוד יש לומר דס"ל לרש"י דהכא הוי חזקת ממון ועדיף מחזקת הגוף דלא ס"ל לר"ג חזקת הגוף עדיף אלא בברי ושמא משא"כ בתרי ותרי ברי וברי הוא ולא מפקינן ממונא בדין דספקא הוא אבל בדרב הונא בשני כיתי עדים ס"ל דאם כת אחת לבדה באה אין כאן ספק כלל כיון דליכא דמסהיד עלה שהיא פסולה כ"א כשרה בפני עצמה וכן משמע מפי' רש"י פ' כל הנשב' וקושיא הג' לע"ד לא יכולתי להבין סוגיא דשמעתא אליבא דר"י ז"ל שפירש אליבא דרש"י ששניהם מעידין שהוא עבד א"כ היכי פריך עירעור דמאי אי דגזלנותא תרי ותרי נינהו:

ואי דפגם משפחה כו' ואי מיירי ג"כ ששנים מעידין שהוא עבד ואלו שנים מעידין שאינו עבד א"כ הדרא קושיא לדוכתה תרי ותרי נינהו ואם כווונתו בפגם משפחה לא ק' מידי. דהדיינין נאמנין משום גלוי מלתא ולכן פריך א"כ אפי' חתמו נמי לישנא דשמעתיה לא משמע הכי דה"ל א"כ אפי' חתמו נמי ולכך נ"ל דמשפחה מיירי כגון שהעידו שהוא ממשפחה שנתערב בה עבד וכל המשפחה פסולה ואין מעידין ע"ז שהוא עבד אלא על כלל המשפחה ואיהו ממילא קפסיל וזהו לשון פגם משפחה והכי איתא בסנהדרין בהדיא ריש פ' זה בורר דקאמר אלא עירער דפגם משפחה. ר"מ סבר הני אמשפחה קמסהדי ואיהו ממילא קפסיל כו' וא"כ כיון שאין מעידין עליו בפרט אלא שהוא ממשפחה בנתערב בה עבד וכל המחשבה פסולה מספק דוגמת שפירשו התוספות לעיל גבי אלמנת עיסה והשני דיינין מעידין שאנו יודעין שזהו אין בכלל הספק והוא כשר נמצא שאין מכחישין אותם כי גם העדים אין יודעים אם הוא פסול אלא שהוא ממשפחה זו שנתערב בה עבד אלא שמצאתי לרש"י ז"ל פ' זה בורר שלא פירש כן אלא פי' שמעידין שהוא ממשפחת עבד שלא נשתחרר ואפ"ה א"ש אעפ"י שבא וודאי ממשפחת עבד ואביו עבד מ"מ יכול להיות שזה כשר כגון שהדיינים מעידים שנשא אביו בת ישראל וגוי ועבד הבא על ב"י הוולד כשר דהכי ס"ל לרב ביבמות פרק החולץ כללא דמילתא שאין הפי' שמעידין שזה פסול אלא שמשפחתו עבדים ואיהו ממילא פסול והדיינים מעידין שהוא כשר אעפ"י שהוא ממשפחה זו ובלתי ספק בעיני דהכי א"ש לענ"ד. גם צ"ע אם העדים מעידין שאביו הוא