מגיני שלמה קיז

היתה ארוסה בינתים כלל וא"כ ע"כ מיירי שגם הראשון קדש ובעל לאלתר דאל"כ ליחוש שמא תחת הראשון זינתה ונבעלה לפסול לה ופסולה לכהונה כמ"ש התוספות ז"ל לקמן ד"ה כגון שקדש וא"כ מתני' הכי פירושה אלמנה מן הארוסין דהיינו שהיתה ארוסה קודם הנשואין יש לה טענת בתולין שמא זינתה תחתיו אבל מן הנשואין שלא היתה ארוסה כלל אין לה כו' ומ"מ קשה דגם מן הנשואין ליחוש שמא אחר הנישואין זינתה אלא ע"כ מיירי שמת תכף אחר הנישואין א"כ גם מן הארוסין מיירי שמת מיד אחר הארוסין דמאי פסקא לכך נראה לתרץ דממתניתין ליכא לאוכתי מידי דלמא לעולם אין לו נאמנות כלל וכולי פרקין דטענת בתולין מיירי שיש עדים שזינתה וא"כ מתני' מיירי הכל כשקדש השני ובעל לאלתר ומן הארוסין דכתובתה מאתיי' יש לו טענת בתולין אם יש לו עדים שזינתה דע"כ קודם אירוסין דשני זינתה ונמצא כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ואין לה אלא מנה לרבה ולרב אשי ולא כלום אבל מן הנשואין דכתובתה מנה אף אם יש עדים שזינתה אין לו טענת בתולין להפסידה מנה דלרבה כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה נמי יש לה מנה ולר"א הרי כנסה בחזקת בעולה כיון שנכנסה לחופה כדאיתא לקמן אבל מתניתי' דהאוכל כו' ע"כ ליכא לפרש שבאו עדים דא"כ אפי' ביהודה אם יש עדים שזינתה יכול להפסידה כתובתה ואפי' את"ל דט"ב פירושו שהוא בא וטוען שלא מצא בתולים בבעילה וא"כ משמע שטוען בלא עדים דאי בעדים למה הזכיר התנא טענתו כלל שלא מצאה בתולה תיפוק ליה משום עדים מ"מ לא קשה כלום דה"פ דמן האירוסין יכול לבוא לב"ד ולטעון ואולי מתוך טענתו יתברר ע"י עדים אבל מן הנשואין אינו בא לב"ד כלל דוודאי מן הראשון נבעלה וכן פי' רש"י ז"ל במשנה ראשונה דטענת בחולין הוא שהוא טוען ומתוך כך יוצא קול ויבאו עדים. גם התוס' הקשו דא"כ מאי מוכיח לעיל מאי דתקנו לישא ביום ד' דלמא משום עדים. ותירצו דמשום הכי לא הוי מתקני שלא יצא הקול אם אינו בקי. וזה התירוץ לא שייך הכא דדוק' לעיל דקאי אתקנת נשואין יום ד' דלא הוו מתקני משום הכי. אבל במתניתין דבתולה אלמנה לא בא כ"א לאורויי דיכול לטעון ואולי יבאו עדים. ועוד דלעיל בא לאוכוחי דבקי הוא בפתח פתוח כמ"ש התו' ז"ל בריש פרקין ושם לא הוו מתקני כמ"ש. אבל הכא לא בעי לאתויי ראי' אבקיאות דס"ל לפשוט שהוא בקי כ"א אנאמנות וא"כ כיון שפשוט הוא שבקי ליכא לאתויי ראיי' ממתניתין דוודאי יצא הקול ויכול לטעון וכן מבואר בפי' רש"י ז"ל לקמן ד' י"ב ד"ה וניחוש דכתב דהעקר שיבא לב"ד ואם יבואו עדים שזינת' תפסיד כתובתה ובקונדרסי בסוגי' פתח פתוח הוכחתי דכולי שמעתתא תסוב על זה לפי' רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל דס"ל דמוכת עץ פתחה פתוח והמשכיל יבין מעצמו. ועיקר חדושיה דתנא לאשמועינן דאע"ג דהיתה אלמנה לא תוכל לומר בחזקת בעולה נשאתני דכיון שהיתה מן האירוסין יש לו טענה אם לא מצאה בתולה ע"י בירור עדים. אבל מתניתין דהאוכל ע"כ קאי דהוא עצמו נאמן דאי אבירור עדים אפי' ביהודה נמי כמ"ש אלא ש"מ דאינו יכול פירושו שאינו נאמן ואין הכי נמי אם יבורר בעדים שזינתה מעיקר' אין לה כתובה ואין להקשות (בכאן חסר שורה א') לטעון לא יבא לב"ד דאין יכול לטעון פירושו ג"כ שאינו נאמן אבל ע"י בירור עדים יכול לטעון. דזה אינו כיון דהטעם הוא שהרי כנסה ראשון א"כ באו עדים שזינתה מעיקר' יש לה מנה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ועוד דלקמן פריך לפי האמת דק"ל דנאמן א"כ אין לפרש כן:

או אפשר דאיירי דהיא עצמה מודה שזינתה ואין ביניהם חילוק כלל אך כוונת התנא לאשמועינן דיש לו טענה ויוכל לתבעה אם אינה בתולה אע"פ שהיתה אלמנה ואם יבורר שהאמת אתו ע"י הודאתה או באופן אחר הפסידה כתובתה כמ"ש משא"כ מתני' דיהודה ע"כ מיירי דיש הכחשה ביניהם דאם היא מודה גם ביהודה הפסידה כתובתה וכן משמע פשטא דמתניתין דאין כוונת התנא כ"א לאשמעינן דאם לא מצאה בתולה אין לה כתובה ולא מיירי בנאמנותו כלל:

ואין להקשות א"כ מאי מייתי אביי ממשנה דריש פרקין דלמא התם נמי נפרש בהודאה. דזה אינו דהתם א"א לפרש כן דאיך יתקנו לישא ברביעי משום דשמא תודה דלא שכיח שתודה דאטו בשופטני עסקינן להודות באיסור סקילה. ועוד דאפשר אפי' מודה אינו כלום דהא ק"ל סוף פ' בתרא דנדרים דהאומרת טמאה אני לך תביא ראיי' לדבריה וא"כ אם הוא אינו בקי בפ"פ ואסרינן לה ע"פ הודאתה א"כ היא נאסרת על פיה. וז"א ע"כ פי' רש"י דהוא טוען מעצמו אלא שע"י זה יצא הקול ויתברר:

דף י' ע"ב ד"ה ותנא ר"י אבל קשה מאי מייתי מאשור כו' תימ' לי מאוד מאי יעשה הרב ז"ל מדרשות שדרשו כה"ג והביאו רש"י ז"ל בפי' החומש פ' לך לך גבי ויכו את כל שדה העמלקי עדיין לא נולד עמלק אלא מגיד מראשי' אחרית. דשם א"א לפרש פירושו דעמלק בימי משה הוה דאע"ג דאפשר דשדה זו עדיין לא היתה של עמלק מ"מ איך קאמר עדיין לא נולד עמלק וזה אינו. וכבר נתעורר הרמב"ן ז"ל בפי' התורה דכתב כי זה הדרך הוא מורגל בפי רבותינו ז"ל דס"ל דכל מאי דכתוב בתורה ס"ל דבשעת מעשה היה כן. ונ"ל דמוכח כן למ"ד תורה חתומה ניתנה א"כ היתה כתובה במרום כבר. ואפי' למ"ד מגילה מגילה ניתנה נמי היתה כתובה כל פרשה במרום קודם נתינתה מגילה מגילה:

דף י"ב ד"ה וניחוש שמא תחתיו זינתה אין לומר דפריך כו'. זה בא במחתרת על פירוש רש"י ז"ל לפיכך ניתן להצילו כי רש"י מפרש בהדי' לענין איסור. ולענ"ד דרש"י ז"ל ס"ל דדוחק הוא דקאי אכתובה לחוד דוודאי אם אין לו ט"ב לא יבא לב"ד כלל ולהכי משני כגון שבעל לאלתר וכן מתניתין דלקמן האוכל ביהודה כו' הוי נמי פירושו כה"ג היכא דאין לו טענה לאסרה דאע"ג דליכא לפרש כגון שקידש ובעל לאלתר (כאן חסר שורה) שלא זינתה תחתיו וכמ"ש התוספות לקמן ד"ה כגון שקידש כו' וא"כ לאוסרה אין לו טענה כ"א לכתובה ולעיל ה"פ למאי אי לאוסרה פי' ומיירי דיוכל לאוסרה אפי' ביהודה נמי אלא לכתובה פי' דמתניתין מיירי היכא דאינו יכול לאוסרה כמ"ש אבל אי הוי מיירי היכא דיכול לאוסרה ס"ל לתלמודא דלא הוי תני אין יכול לטעון ט"ב דמשמע שלא יבא לב"ד כלל והא ליתא כמ"ש:

שם ע"ב ד"ה כיון דחזו כו' נ"ל דה"פ שבתחילה לא תקנו כ"א בשביל חשיבות משפחות כהונה להחשיבם על משפחו' ישראל ולא רצו לתקן על אלמנה כלום כי אז לא היה נראה להם שיש תנאי וזלזול בגרושי כהונה יותר מישראל ולא כוונו כ"א להעלות משפחות כהונה ובאלמנה לא ראו להעלותם כיון דחזו ר"ל כיון שראו שהוא להם זילזול וגנאי שראוי שבגירושין עושין זילזול להם כיון שהם ממשפחות כהונה ונהי דאין ראוי' להעלותה מ"מ לא נכון לזלזלה ונוכל לומר עוד שבתחלה היו סבורין שאעפ"י שהכתובה מועטת מ"מ באלמנות כהנים אינו ממהר לגרשה כ"כ כיון שהיא ממשפחה חשובה וקשין בעיניו הגירושין ודי לה בכתובה מועטת ולהעלותה לא רצו לתקן וכמ"ש כיון דחזו שאין חלוק בינה לבין אלמנות ישראל ושתיהן קלות בעיניו אמרו ראוי לתקן שלא תהא קלה בעיניו עוד נוכל לומר שזו התקנה היתה בתחלה מיד כשתקנו חכמים כתובה לאלמנה מיד תקנו ב"ד של כהנים ד' מאות לבתולות שלהם ואז היו סבורין שדי לאלמנה במנה שלא יחשב להם דבר מועט כיון דחזו שהוא דבר מועט ואינו נחשב בעיניהם לכלום כו' וק"ל:

דף יג ד"ה ואין אוסרין על היחוד לענד"ן דשמעתין אתיא כפשטה דאמרינן לקמן ריש פ"ב