מגיני שלמה קטז

צ"ל ואם יגזור השם בחיים אאריך בזה אי"ה ובפרט בסוגי' דכירה הנ"ל מה שדימה המקשן להשוות מלאכה שאינה צ"ל לדבר שאינו מתכוין וכמו שהקשו התוספות שם דנראה דהמקשן היה סובר דצירוף הוי פסיק רישיה כדמשמע לישנ' והלא מצרף עד שהוצרכו התוספות לתרץ והלא שמא מצרף וא"כ לא שרי שמואל כ"א מטעם שאינו צריך לצירוף ולכן הקשה והתרצן תירץ דבדבר שאינו מתכוין סבר כר"ש דהתיר אפילו פסיק רישיה אם אינה צ"ל כנ"ל והשם יודע כי אחרי כתבי זמן ארוך מצאתי שכתבו התוספות פ' כל התדיר דף צ"ב כיוצא בזה ולא כדברי וא"כ פריך רבי אמי דאפילו הוי פסיק רישיה שרי כיון דאיכ' תרי מילי מעליות' דומים דמפיס מורסא או משום מצוה פריך דהוי בצער' כדפירשו התוספות ומשני התם עיקר הלחה ואינו צריך לפתח כלל דמיד שנפתח קצת אינו חושש שיסתם מיד כדפירש רש"י ז"ל סוף האורג משא"כ הכא כיון דלא עקיר צריך לפתח קצת שיצא הדם הנבלע עוד נראה לפי' רש"י ז"ל שפי' אם לעשות לה פה שמתכוין ליפותה נראה דלא מקרי פתח אא"כ פותחה ממש וקולפה סביב ובשבת פרק האורג פירש שם שעושה כדרך הרופאים וא"כ אתי האי שינויי' שפיר דהתם כיון דעת' אינו צריך להאי יפוי וקילוף כלל אלא בבקיעה מועטת יוצא הליחה א"כ אפילו עושה פתח כיון שאינו צריך לו ולא מתכוין לפתח ולא ניח' ליה ביה ולרצונו יחזור ויסתום שרי משא"כ הכא צריך הפתח להוציא הדם וניח' ליה ביה אסור בפסיק רישיה וכן פלפלו התוס' והערוך לעיל אם פסיק רישיה דלא ניחא ליה שרי וגבי מפיס מורסא משום צער' לד"ה שרי כדאית' בתוספ' ריש פרק הבונה דף ק"ג וזה הפי' נראה אמת ונכון וא"כ ר' אמי לא אשמואל פריך כ"א ארב' דאוקי בריית' כר"ש ואמר דאסור בפסיק רישיה וא"כ הקשה מר"ש ובלא פירושי מ"מ נתישבה קושי' א' דתוספות אפילו אם ר"א פריך אשמואל מה שהקשו דשמואל אסר במלאכה שאינה צ"ל כר"י דהכא דהוי תרתי שרי וק"ל וכמ"ש:

דף ח ע"ב ד"ה כי תניא ההיא בב"ה ואין נראה לר"י ואני אומר כי מצינו דוגמתו בברכות פרק מי שמתו דאע"ג דקתני התם וחייב בכל מצות האמורות בתורה מ"מ קתני ומברך ומזמן ומזמנין עליו. ואפשר לפרש דאיצטרך דס"ד כיון שאכל אינו חושש לאכול ודואג ומתאנח וכמ"ש רבינו ירוחם ז"ל בשם הרא"ש ז"ל הביאו הב"י ז"ל סי' שע"ח א"כ לא יברך על אכילה זו וגם אפשר דלא מקרי שפי' ובטובו חיינו קמ"ל ומה שהקשה מסוגיא דשמעת' נ"ל כי רש"י ז"ל ס"ל דאין כוונת המקשן כ"א לסתום דר"י לא מיירו בשורה אבל אה"נ דבריית' כבר היא מתורצת וכמ"ש לקמן וכ"ת מ"מ למה לא השיב התרצן דר' יוחנן מיירי בברכה שמוסיפין בברכת המזון י"ל דאין זה נקרא ברכת אבלים דברכת אבלים משמע ברכה שמברכין על האבילות ועל הנחמה כדאית' בנוסח הברכה דוגמת ברכת חתנים שהיא על הזיווג ועל שמחת חתן וברכה שמוסיפין אין בו שום זכר לאבילות כ"א צדוק הדין על המיתה ותפילה על השבתתה וא"כ למה תקר' ברכת אבלים ולא עלה על דעת המקשן ולא התרצן שברכת אבילים תהיה פירושה זו הברכה ואין להקשות א"כ בלא שינוי' דתרצן תקשי מאי ברכת אבילים דקאמר ר"י דאף דנוכל לומר דידע דהיא ברכת רחבה אלא דסותר דברי התרצן שפירש בשורה מ"מ בתר הכי דפריך רחבה כל ז' ימים מי איכ' תקשי ליה בלאו הכי בשלמ' לדברי ר"י ז"ל היה המקשן מפרש הכל על ברכה הנוספ' בב"ה י"ל דהמקשן ידע ברכת אבלים דלקמ' אלא דלא ידע שמברכין אותה ברחבה בהבראה דהיה סובר שמברכין אותה כל ז' לנחומיה וידע דר"י אהאי ברכה קאי אלא דהיה סובר דגם הבריית' אהא קאי ולכן הקשה וכשתירץ דקאי הבריית' אברכת המזון ור"י אשורה לא הקשה שוב מבריית' כלום כיון דבריית' אברכת המזון קאי כ"א על התרצן הקשה דר"י לא קאי אשורה דנראה לו דדברי ר"י בסגנון חדא מיירי מדכלל חתנים בכל המימרות משמע דכולהו חדא ענינא הוא אלא דמאן דמתני הא לא מתני הא וכל חד היה מתני דברי ר"י באופן אחר נוספ' אחברתה, וא"כ א"ש וע"כ צריך לפרש כן לדברי הגאונים ז"ל שהביא הטור ז"ל בי"ד סימן שע"ט דברכה הנוספ' היא אפילו ביחיד ולדברי התוספות ע"פ הוכחה שלהם ישארה במסקנא דבריית' מיירי בברכת אבילים שבברכת המזון וא"כ עכ"פ צריך ג' מדקתני אבלים מן המנין דאי אפילו ביחיד למאי מיבעי האי מנינא ע"כ צריך לפרש כמ"ש וע"ק לי קצת לדברי התוספות ז"ל דהמקשן הוי ס"ל דברכת אבילים היא האי ברכה א"כ למה לי' לאוקמי במגלה פרק הקורא עומד דברכת אבלים היא ברכת רחבה וא"כ יהיה בעשרה דקתני גבי ברכת אבלים וברכת חתנים התם במתניתין אינו שוין שזה פירושו עם החתן וזה בלא אבל מוטב ה"ל לפרושיה דברכת אבלים הוי האי ברכה ושניהם שוין כמו שפי' פה הבריית' וי"ל מ"מ כיון דלא מצינו בהדי' שנקראת ברכה זו ברכת אבילים וברכת רחבה קראה ר"י ברכת אבלים ניח' ליה לפרושי מתניתין בברכת רחבה אף דהמקשן היה מפרש כך שלא היה לו פירוש אחר עוד י"ל אפי' אם נפרש דגם רש"י ז"ל ס"ל דברכת אבלים היה המקשן מפרש על הברכה הנוספ' מ"מ היה מקשה כיון דחייב בכל המצות ומצרפין אותו לזמון למה לא יצטרף לי' בברכה זו דבשלמא בשורה בעינן י' מנחמין דאין שורה פחותה מי' וכן ברכת רחבה כיון שמברכים על האבילות ומנחמין אותן א"כ צריכה הברכה י' מלבדו משא"כ ברכת אבלים זו שמתפללין על גדרת הפרצה אין טעם שלא יצטרף ולחלק בינו לברכת המזון כיון שמצרפים אותו לברכת המזון ובבית האבל הוי הברכה הנוספת מנוסח ברכת המזון למה לא יצטרף עוד נ"ל דס"ל למקשן דאיך יתכן שהאבל מצטרף לג' ובברכה הנוספת בעינן י' א"כ באמצע ברכת המזון יצטרך לקבץ י' בני אדם וזה לא יתכן וברור אי בעינן י' מחוייבים היו להיות מתחילת ברכת המזון א"כ אין צרוף האבל עולה לכלום ואצ"ל לדברי רב עמר' גאון ז"ל שהביא הטור בסימן שע"ט דמשמע דנוסח ברכה זו מתחלת מתחילת ב"ה שכתבו שהזימון הוא נברך מנחם אבלים כו' א"כ גם זה שייך לברכת אבלים ובעינן י' מתחלה לדברי המקשן וק"ל:

דף ט' ד"ה קינוי וסתירה נ"ל דקושיא זו ופירוקה תלוי בסוגית יבמות ס"פ כיצד דקאמר ר' רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר הואיל ומכוער הדבר תצא דפי' רש"י ז"ל דבדבר כיעור תצא מבעלה ור"ת ז"ל פי' דתצא מרוכל והסכי' הר"ם ז"ל מרוט"נבורק וכן הרא"ש ז"ל כל חד לשטתו לפי' רש"י ז"ל ולדברי כולם אם יש עידי כיעור וגם קלא דלא פסיק זה הוי כמו עדי' וא"כ במעשה שהיה אין לך כיעור גדול מזה ששלח אחריה כדי לשכב עמה ומאז נתעברה וילדה וברור שהיה ג"כ קלא דלא פסיק וכמ"ש התו' דידוע לרבים היה ופשיטא דתצא מבעל והתו' ז"ל אזלי לשטתם אשר שם דלא תצא מבעל כ"א בעדים:

דבור שאחר זה מה שהקשו לפי' הקונטרס ז"ל יישבו כל הקושיות אך הקשו לבסוף דאיך בא דוד עליה נ"ל דדוד היה כוונתו אם יחזור אורי' יצוה לעולל עליו להרגו אלא שעלה בידו בשר טלה שמרד אורי' במלכות ונהיג בהיתר וזהו שאמרו חז"ל במס' שבת שבקש לעשות ולא עשה ופי' רש"י ז"ל שבקש לשכב עם בת שבע קודם. וזהו קשה בעיני מאד לתלות בו עון באותו צדיק אשר אין רמז מזה בכתוב כלל ודי לנו במה שכתוב אלא שבאנו להוסיף שרצה לחטוא קודם המלחמה ולפי פירושינו א"ש ואפשר עוד לומר דאורי' מורד במלכות היה קודם לכן אלא דהתלמוד מביא ראייה שהיה מורד מדאמר ואדני יואב בזה נראה שבלא האי מעשה היה דוד מצוה להרגו כנ"ל:

ד"ה אבל בגליל אבל קשה נ"ל לישב דממתני' ליכא לאותביה דדלמא לעולם מיירי לאוסרה עליו דהא אוקמינ' לקמן הא מתניתין דאלמנה מן הנשואין שקדש ובעל לאלתר שלא