מגיני שלמה קיב

נמי הכי ולעד"נ דאהא לא תקשי דידע התרצן שפיר דאיכא תקנתא להא זריקה כלאחר יד דכיון דאינו אלא איסור דרבנן התירו גבי כיסו הואיל ואין אדם מעמיד עצמו על ממונו כי היכי דהתירו ליתן לנכרי אע"פ שהוא שלוחו וכן פחות פחות מד' אמות דאיכא ג"כ איסור דרבנן לבד מכיסו אבל גבי חבילה ס"ד דליכא טעמא דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו דמיירי בכל חבילות אפילו של קש דאי לא תימא הכי למה ליה לרב אדא האי תקנתא הא איכא שפיר תקנתא במתני' ואי קמ"ל דגם האי תקנתא ש"ד ה"ל לאשמועינן בכיסו דהא תקנתא מהני גם בכיסו כמ"ש הרב המגיד ז"ל פי"ג בשם הרמב"ן ז"ל אלא ש"מ דגבי חבילה לא שייך טעמא דאין אדם מעמיד ולא שריא כ"א האי תקנתא ולכן הוי ס"ל דאסור גם כלאחר יד דאיסורא דרבנן הוא מיהת דהא פ' המצניע דף צ"ב אמרינן דכלאחר ידו פטור וכל פטורי דשבת פטור אבל אסור והתרצן משני דלא היא דגם בחבילה איתא להאי טעמא והא דנקט האי תקנתא בחבילה אורחא דמלתא קתני דע"כ צ"ל כן להני פוסקים הנ"ל ואפי' לדברי הפוסקים דס"ל דדוקא בחבילה איתא להאי תקנתא ולא בכיסו וכמ"ש הר"ן ז"ל מ"מ פריך שפיר בלא האי דיוקא דס"ל למקשן דחבילה משמע אפי' הפסד כל דהו והתרצן משני דמיירי בחבילה דאין אדם מעמיד עצמו עליה או דלא פלוג רבנן והתירו אפי' בהפסד מועט דגם גבי כיסו לא נתנו שיעור כמה מעות בכיס דלא נתנו דבריהם לשיעורין ועי"ל דאדרבה להני פוסקים אתי שפיר טפי דהמקשן סבירא ליה כיון דלא התיר רב אדא בחבילה כ"א האי תקנתא ע"כ הוי הטעם דגבי כיסוי כיון דליתא להאי תקנתא דלא מינכרא מלתא כמ"ש הר"ן שרו רבנן איסורא דרבנן אבל גבי חבילה דאיתא להא תקנתא לא שרו כ"א הא תקנתא דליכא איסורא כלל וא"כ פריך דמ"מ כי מטא לביתיה היכי עביד בלא איסורא ומשני דעביד באיסור ומ"מ כל מה דאפשר למעבד בהיתרא עבדינן ועי"ל דאהולכה פחות מד' אמות לא קשיא מידי דמאן לימא שהתירו לו להכניס לבית אלא שמוליכו שלא יניחו בדרך ובעיר מניחו במקום המוצנע או יושב ומשמרו וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ג דגבי גוי נותן לו כיסו ומניחו אצלו עד מ"ש ולוקחו ממנו וא"כ דלמא גם באינך עבדינן הכי אבל רב אדא דקאמר עד שמגיע לביתו פריך שפיר דאיך מכניסו לביתו:

דף קנה ד"ה אמר ר"פ הכא בכלכלה דחוקה עסקינן כו' וק' לי הא איפכא שמעינן לה כו' בחנם נשארה בקשיא כי זהו אורחא דתלמודא בכמה דוכתי דדחי חד אמורא שום תיובתא אע"ג דלא ס"ל הכי כדי לתרץ חבירו וכ"כ התו' ז"ל עצמן בחגיגה שם:

שם ד"ה והלכתא צדדין אסורין ותימא לר' אמאי לא חשיב הני בהדי יע"ל קג"ם כו' גם קושיא זו לא הבנתי מה היא דאביי ורבא לא פליגי כ"א בסוגיא בעלמא ולענין דינא אפשר דתרוויהו שוין דאביי לא קאי כ"א אהא דבעי לאתויי דתנאי פליגי בצדדין ודחי אביי דלעולם דכ"ע צדדין אסורין ופליגי בצידי צדדין ואביי גופא אליבא דהלכתא אפשר דס"ל דצדדין מותרין כרבא וכ"ש צ"צ וברייתא מוקי דתנאי היא אלא דליכא לאתויי ראיה דתנאי דוקא היא דנוכל לומר כ"ע אוסרין ואיכא למימר איפכא דאביי ס"ל דצדדין גם צדי צדדין אסורין דס"ל כת"ק דברייתא ורבא פליג אאביי דעכ"פ תנאי היא דאין לחלק בין צדדין לצ"צ ופליגי תנאי בתרווייהו ולענין הלכה אפשר דס"ל דתרווייהו מותרין כרשב"א או כת"ק ותרווייהו אסורין וא"כ כיון דלענין דינא אפשר דאביי ורבא שוין א"כ אין שייך לפסוק הלכה דאע"ג דבהא ליתא לרבא דאמר דאין לחלק בין צדדין לצ"צ דהא פסקינן הלכתא דאיכא חלוק מ"מ נגד אביי אין לפסוק דלא כרבא דאפשר דאביי ורבא לענין דינא שוין ומה שצדקו דברי אביי בסוגיא אין לפסוק הלכה כדפריך פ' ד' מיתות סוגיא דשמעתתא הלכתא קאמר:

שם ד"ה רב יודא פ"ה דהיתר פקיעין הוי שוי אוכלא וא"כ צ"ל דרב הונא ור"י פליגי בהא ול"נ לר"ת לאפלוגינהו בהכי כו' נלע"ד לישב דלא פליגי רב הונא ור"י בהא אלא פליגי באוקמתי דמתני' ותרוייהו ס"ל דהתרת פקיעין הוא לפעמים שוי אוכלא כגון בעלי זוטרי ולבהמה גדולה הוא מיטרח באוכל' וא"כ רב הונא לשיטתו דס"ל דמטרח באוכלא שרי מוקי מתני' בהתרה דהוי מטרח באוכלא ור"י מוקי לה בהתרה שהוא שוי אוכלא דלכ"א הוי התרה דומיא דפספוס דלר"ה הוי פספוס דכיפין מיטרח מיירי גם התרה במטרח ולר"י הוי פספוס דכיפין שווי הוי גם התרה שווי דלכ"א מיירי כל התירא דמתני' בחדא ענינא ואיסורא בחדא ענינא:

דף קנז ד"ה הילקטי קטנה מפרש בקונ' שביל קטן היתה כו' ולהאי פי' קשה לר"י דאפי' אין בסדק פותח טפח כיון שהמת נגדו כו' ועוד פי' כו' ולא הבין רבי כו' ואני בעניותי לא ראיתי בכל דברי רש"י ז"ל שהיה המת כולו תחת הסדק אדרבה נראה מדברי רש"י שמקצתו היה תחת הסדק ומקצתו שלא כנגד הסדק שהרי הביא רש"י מתניתין דאהלות טומאה שמקצתה כנגד ארובה ומקצתה בבית בין יש בארובה פותח טפח לאין בה פ"ט א"כ ע"כ בהכי מיירי גם הכא וכיון דהכי הוא יש לישב פירושו דהסדק היה למעלה נגד המאור ושנינו במס' אהלות דארובה שיש בה פותח טפח והמת מקצתו נגד ארובה ומקצתו בבית הבית טמא וכנגד הטומאה טמא אבל אין בה פותח טפח והמת מקצתו נגד ארובה ומקצתו בבית פליגי בה ר"מ ור' יודא ור' יוסי דר"מ סבר דגם באין פ"ט כנגד הטומאה טמא ור"י סבר דאפי' כנגד הטומאה טהור ור' יוסי מחלק אם ראויה הטומאה ליחלק טמא כנגד הטומאה ואם לאו טהור וא"כ י"ל דתנאי דהכא ס"ל כר' יודא דטהור והסדק היה למעלה מן המאור והמת היה מקצתו נגד הסדק וא"כ אם לא היה פ"ט היה נגד הסדק טהור הכל ולא היתה טומאה נכנסת כיון שכנגד הסדק טהור והסדק הוא למעלה מן החלון כמו שפשוט בכל מקום דאם אין אהל ע"ג הפתח או ע"ג החלון אין מביא את הטומאה לבית ואפילו אי מוקף זיזין ואכסדראות סביב לבית אם אין הזיז אוכל בפותח טפח אינו מביא את הטומאה כמ"ש הרי"ף והרא"ש ז"ל בהלכות קטנות ומבואר יותר ברמב"ם ז"ל הל' טומאת מת פי"ז ופשוט הוא דכיון שכנגד החלון טהור איך תבא הטומאה לבית אבל אם הוא פ"ט כיון דמקצת הטומאה היה תחת הסדק וכנגד הטומאה טמא לד"ה בפ"ט א"כ הוי לגבי אותו מקצת כאהל ע"ג ונכנסת הטומאה לבי' ואין להקשות כיון שהחלון היה פותח טפח דבציר מטפח אין טומאה נכנסת לבית כלל א"כ אם אין בסדק טפח א"כ ע"כ מקצת מן הגיגית מאהיל ע"ג החלון וכיון שתחת כל הגיגית טמא חוץ מן הסדק א"כ כיון שמקצתו מאהיל ותחתיו טמא מביא את הטומאה לבית י"ל דלא מבעיא אם החלון היה חלון העשוי לתשמיש פשיטא דלא ק' מידי דהא כבר כתב הרמב"ם פ' הנ"ל דזיז שע"ג החלון העשוי לתשמיש אפי' היה כרוחב אגודל מביא את הטומאה והוא שיהיה גבוה מעל החלון רום אצבעי' או פחות אבל אם הוא גבוה יותר מאצבעיים אינו מביא טומאה אא"כ היה רחב טפח א"כ י"ל דהיתה הגיגית גבוה הרבה מן החלון אלא אפילו אם חלון היה עשוי למאור כדמשמע לישנא דמתני' פקקו את המאור וכדמוכח מדברי רש"י כמ"ש בע"ה וגבי חלון העשוי למאור ק"ל דאפילו הוא גבוה כל שהוא שיעורו בכל שהוא כמ"ש הרמב"ם מ"מ הרי כתב הרמב"ם פי"ד דחלון העשוי למאור שיעורו כפונדיון והוא פחות מטפח וא"כ אפילו אם הסדק פחות מטפח יכול להיות שהוא רחב מן החלון וטהור נגד החלון הכל ומדברי רש"י נראה ג"כ דמיירי בחלון העשוי למאור מדכתב שיעורו כמלא אגרוף דחלון העשוי לתשמיש שיעורו בפ"ט ומ"מ דברי רש"י צ"ע שהרי מלא אגרוף שיעורו בחלון העשוי שלא בידי אדם אבל בידי אדם שיעורו כפונדיון כמ"ש כו' זה הרמב"ם פי"ד והוא במשנה במסכת אהלות פי"ג וכ"כ רש"י עצמו ריש פ' ב' דסוכה דף כ"א ד"ה כמלא אגרוף ומאן לימא לן