מגיני שלמה קיא

התלמידים כתבה ונתלה באילן גדול:

שם ד"ה לעולם דכתב אכותל ומידלי כו' לפ"ה צ"ל כו' וק' לפירושו מה דהשתא לא הוי פלוגתייהו כדמעיקרא כו' ולעד"נ כיון דלא קאמר לעולם כדאמרינן מעיקרא לאו קושיא היא דה"ק אלא לעולם ר"ל דבשינוייא קמא נשאר בהא מלת' דפליגי דווקא במידלי ולא כשינוייא אחרינא דפליגי אפילו במתתאי כמ"ש אלא דווקא במידלי פליגי וא"כ לא אתי אלא למעוטי מאי דאתמר בשינוייא אחריני דפליגי אפילו במיתתאי ונשאר הא מלתא לחוד משינוי' קמא דפליגי במידלי דווקא אבל מה דאתמר בשינויא קמא דשמא ימחוק לא חיישינן ולשמא יקרא חיישינן בהא לא נשאר שינויא קמא אלא שינויא אחרינא דהוי איפכא דאדרבה שמא ימחוק חיישינן משום דרבה ושמא יקרא לא חיישינן דגודא בשטרא לא מחליף דהטעם דאמר הכא בשינויא קמא משום דלא אסיק אדעתיה עדיין דגודא בשטרא לא מחלף אבל השתא דגלי בשינויא אחרינא האי טעמא לא הדר ביה התרצן מהאי סברא אלא מהא הדר ביה ממאי דפליגי דמשני בכולהו וקאמר דלא פליגי כ"א במדלי ושאר מילי דשינויא אחרינא נשאר ולהכי קאמר ודקא קשיא דרבה ולא הזכיר גם קושיא הראשונ' שהקשו ניחוש שמא יקרא דבאמת הקושי' הא' לאו כלום היא עתה כיון דגלי האי סברא דגודא בשטרא לא מיחליף ומשמע דכ"ע הכי ס"ל דפשיטא דלא הוי שתיק תלמודא לבאר דפליגי בהא כיון דעד הנה לא הוזכרה סברא זו דפליגי בהא אדרבה תלמודא הוי נקט לפשוט דגודא בשטרא לא מיחליף ולהכי קאמר דלא נשאר' כ"א קושי' דרבה דלא פליגי כ"א בדרבה ודוק:

דף קנא ד"ה נכרי שהביא חלילין כו' לא כפ"ה שפי' עולמית מדפריך בגמר'. כו' ונלע"ד דרש"י ז"ל ס"ל דקאי אסוגיא שלפני זה דקתני מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין ופריך דה"נ כיון דאפשר שנעשה בשביל ישראל ימתין בכדי שיעשו דלפי' התו' קשה לע"ד היכי פריך ומדמי ספיקא לודאי דקאמר ה"נ ימתין כמו ברישא ומי דמי התם ודאי הובאו בשביל ישראל כמ"ש רש"י במתני' דמוכח' מילתא ואע"ג דהמקשן ס"ל דאפי' בספקא צריך להמתין מ"מ אין לדמות הנושאים ולישנא דה"נ דמשמע מכח אידך קפריך דמ"ש זה מזה כי היכי דבהך צריך המתנה ה"נ לצרוך ולפי' התו' שנא ושנא הוא אבל לפי מה שפירשתי לשיטת רש"י א"ש כי היכי דבמרחץ גבי מחצה על מחצה אע"ג דספיקא היא כמ"ש ללישנ' קמא ואפי' ללישנ' בתר' דכתב דלא הוי ספיקא אלא וודאי אדעתא דתרווייהו הוחמה מ"מ פריך הכא שפיר דעשו לו ארון פירושו בשביל נכרי או למכור כמ"ש רש"י במתני' וכיון דלא קתני במתני' דמיירי בעיר שרובה כותיים משמע דמיירי אפי' במחצה על מחצה דגם זה מקרי עשו לו כגון דלא מוכח' מלתא ולכן פריך שפיר במחצה על מחצה מסתמא אדעתא דתרווייהו עביד מי שיקנה הקבר או כותי או ישראל וא"כ ימתין כמו התם:

ואין לישב דלפי' התו' פריך דמתני' סתמא תנן כמ"ש ומשמע אפי' ברוב ישראל דמוכחא מלתא דאדעתא דישראל עביד. דזה אינו דזה לא מקרי עשו לו דודאי אדעת' דרובא עביד וזה נכלל במלתא דסיפא ואם בשביל ישראל כדמוכח סוף פ' כל כתבי אבל מחצה על מחצה משמע דשרי דהא קתני בסיפא ואם בשביל ישראל כו' אבל מחצה על מחצה שרי דזה לא מקרי בשביל ישראל יותר מבשביל כותי ומה ראיה דעשו לו דווקא דלמא סיפא דווקא אלא ש"מ מדלא קתני איסור' ש"מ דשרי כיון דסתרי אהדדי אזלינן לקולא ככל ספיקא דרבנן וראיתי בדברי הר"ן ז"ל שהקשה אפירש"י דלמ' לא קתני עולמית כדקתני בסיפא ולעד"נ דלא קשי' מידי דגבי חלילין לא שייך למימר כלל להמתין בכדי שיביאו ע"כ שיטת רש"י דס"ל דבכל מקום דצריך להמתין הוי הטעם שלא יהנה ממלאכת שבת וגבי חלילין לא שייך הנאה דאין כאן כ"א מצות הספד דהא מסקינן בסנהדרין פ' נגמר הדין דיקרא דשכבא הוא והטור י"ד סי' שד"ם כתב חלילין בכלל ההספד ומצות לאו ליהנות ניתנו כמ"ש כל הפוסקים גבי נכרי שהביא לולב מחוץ לתחום בי"ט דשרי לטלטלו דלא אסרו חכמים כ"א באכילה ובהנאה ומצות לאו ליהנות ניתנו כמ"ש הטור ז"ל בסי' תרצ"ה ואצ"ל כיון דלא תיבטל המצוה דגם הוא יכול להביא אלא שכיון שהביאם הכותי הם מוכנים מיד ומה הנאה הוא שהוא מספיד ולא עוד אלא דאמרינן בכתובות פ' נערה דאיכא דאורחייהו בחלילין ואיכא לא וא"כ אפי' לא יהיו חלילין כלל אין הרבה ביזיון כ"כ ועוד כיון דיקרא דשכבא מה הנאה מגיע לו מזה והמת הוא חפשי מן המצות א"כ לא שייך למיתני עולמית דמשמע אפי' המתין כדי שיביאו דאין המתנה מעלה או מורדת:

ועוד כיון דתני לא יספוד בהן ישראל שפירושו ע"כ במוצאי שבת דבשבת בלאו הכי אסור להספיד א"כ ליכא:

. למיטעי דשרי בכדי שיביאו דאין המתנה מועלת כלום ולא צריך למיתני עולמית ואלמלא שאיני ראוי לחלוק הייתי אומר דגם לדעת ר"ת ז"ל שפי' בכל מקום טעם ההמתנה דחיישינן שמא יאמר לנכרי להביאם כדי שיהיו מוכנים לו מיד הכא לא שייך האי טעמא דמה משכיר בהקדמה ואין אדם עושה מצוה הבאה בעבירה כמ"ש הפוסקים גבי לולב אלא שהפוסקים לא כתבו כן וצריך טעם כי לפי ע"ד סברא חזקה היא ואין לחלק בין זה ללולב כי מצות הספד היא מצוה גדולה ודוחה ק"ש ושאר מצות ולאו ליהנות ניתנו גם לא יעשנה בעבירה כמ"ש, אבל קבורה שהוא פוטר המת מעליו שלא להשהות הטומאה בביתו כדאמרינן פ' המצניע דף צ"ג גם שלא יסריח וכמה הרפתקי כהנה שייך שפיר הנאה ואיכא כדי שיעשו ולכן תני עולמית:

דף קנב ע"ב עד שיסתום הגולל עיין בכתובות דף ד' שם תרצו כל הקושיות לבד מקושי' האחרונה מדופק דופקי' שלא נזכרה שם ולענ"ד דדרך הוא לסמוך הדף שמן הצד שלא יפול לאחוריו דוגמת עמוד שעושין בכותל אבנים מבחוץ וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ופ"ב מהל' טומאת מת:

פרק מי שהחשיך דף קנג ע"ב ד"ה דחרש אתי לאיחלופי כו' תימא דא"כ לעיל נמי שוטה וקטן כו' לא ידעתי מאי קשי' דודאי שוטה דלית ליה דעת כלל אע"ג דאיכא למיחש דלמא אתי לאיחלופי מ"מ קטן אתי לכלל דעת עדיף וזה פשוט לתלמוד אבל חרש דאית ליה דעת' אלא דקלישת' היא בהא מבעיא לן אי מהני לאיצטרופי טעמא דאתי לאיחלופי דלהוי עדיף מקטן או לאו תדע דהא גם גבי כותים איכא למיחש לאיחלופי כדאמרינן פרק תולין דף קל"ט ואפ"ה חמור עדיף מטעם דאתה מצוה ע"ש ה"נ בקטן כיון דאתי לכלל דעת ויקיים המצוה בעצמו הוי עדיף אתה מצוה על שביתתו ועוד דהרי גם גבי קטן שייך לאיחלופי כדאמרינן בהני ופירש"י ז"ל ואתי לאיחלופי וכן פ' תולין אמרינן דקטן איכא למיחש דלמא אתי למסרך אלא ע"כ אין לדמות הנושאים דחרש אתי לאחלופי טפי מכולם ותדע עוד דא"כ תקשי כיון דגבי נכרי אתי לאחלופי כמ"ש ואפ"ה חמור דחי ליה וא"כ חש"ו למה דחי חמור משום הני אדם ואתי לאחלופי והלא גם כותי אתי לאחלופי אלא ע"כ אין לדמות חדא אתי לאחלופי לאידך ובודאי שוטה הוא הגרוע שבחלופי' דכל מקום שהסכל לבו הולך ואומר לכל סכל הוא משא"כ חרש נרא' כפיקח לכל דבר ורוב עולם לא ידעי שאינו פקח כדאמרי' בפסחים פ' אלו עוברים בצק החרש שאינו ניכר שהחמיץ כמו חרש שאינו ניכר שאינו פקח:

שם ד"ה סוף סוף כי מטא לביתיה כו' תימא כדשרינן להוליכו פחות פחות מד' אמות תקשי ליה