מגיני שלמה קי

שמביא בחד דוכתא דברי אמורא א' ושקיל וטרי בה ובדוכתא אחריתא איתותב תדע מדברי ר"י ז"ל עצמו שהרי פלפל וכתב דהתם ס"ל כאיכא דאמרי דהכא דאמר שאני סלי זתים כו' וקשה א"כ התינח סוגיא דהתם מ"מ הכא לא א"ש דמ"מ לישנא קמא תירץ דשלא לרצון הוא לא ניחא ליה וא"כ תקשי ליה ברייתא דט' משקים אלא ע"כ כמ"ש דאה"נ דסוגיא דהכא לא קאי התם אבל סוגיא דהתם משמע דקאי במסקנא דהא רבא איתותב התם מסיק התם לתרץ המשנה שהביא רבא ראיה ממנה אלמא דהכי הוי מסקנא וא"כ תקשי אהתם ברייתא דתותי' וע"ז תרצו דס"ל כאיכא דאמרי דהכא מיהו יש לדחות דליכא למידק מדברי ר"י דאה"נ דהתלמוד הוי מצי למפרך אלישנא קמא דהכא מברייתא דט' משקים אלא דלא פריך כיון דאיכ' שינויא אחרינ' דאיכ' דאמרי אבל כיון דמסיק ר"י דגם לאיכא דאמרי לא א"ש תקשי שפיר אסוגיא דהכא בריית' דט' משקים:

ומ"מ נלע"ד דיש לישב כמ"ש וכן לשון התו' משמע הכל דלא פריך כ"א אסוגיא דהתם אפי' אחר שדחה ר"י ז"ל דגם לאיכא דאמרי לא א"ש מ"מ לא הקשה אהכא כלום כ"א אהתם ש"מ דהכא א"ש כמ"ש. ועוד נלע"ד דלעולם אפי' לפי סוגיא דהתם דשלא לרצון דחלב מיירי בסתמא דווקא מ"מ שלא לרצון דזתים מיירי בלא ניחא ליה דהא כדאיתא והא כדאיתא גבי חלב דסתמא לאו לצאת לתוך הקערה קאי אלא לינק התינוק קאי מקרי סתמא שלא לרצון ואפ"ה משום דדעתי' דתינוק כו' אבל זתים וענבים דבני סחיטה נינהו הוי סתמא לרצון עד דאמר לא ניחא לי ואפ"ה שייך למימר יוכיחו דס"ל לרבנן דאי ס"ד דחלב הבהמה מטמא כסתמא אע"ג דסתמא לאוכל קאי ולא למשקה כ"א לינק הולד או ליתנו לתוך מאכל אדם אפ"ה אמרינן כיון דנפיק מאיליו יהיב דעתיה למשקה א"כ זתים וענבים דסתמייהו למשקה יטמאו אפי' בלא ניחא ליה כמו לר' יודא דהכא דס"ל דלאוכלין בשאר פירות הוי בגילוי דעת דלא ניחא ליה ואפ"ה בזתים וענבים אמרינן יהיב דעתיה כי אתי לידי משקה ה"ה התם אע"ג דגלי דעתיה דלא ניחא לי' מיהו כי נפיק יהיב דעתיה וא"כ פרכי רבנן שפיר אי שלא לרצון דחלב היינו סתמא מטמא גם סלי זתים וענבים יטמאו בשלא לרצון דידהו דשלא לרצון דידהו הוי כשלא לרצון דחלב ולעד"נ שיש הרבה סוגיות בתלמוד כן ואע"ג דלר"י לית ליה האי סברא כבר כתבתי דר"י מחלק בין משך ללא משך ולא קשיא לדידיה כלום:

פרה שואל דף קמח ד"ה איתקין רבא במחוזא כו' עד וזה לשון הקו' דביצה עד משמע מפירושו דאגרא הוא משוי ב' בני אדם וק' לר' כו' לעד"נ דיש לחלק בין סוגיא דהכא להתם דהכא דקאמר דדרו ברגלא מקמי דדרו באגרא הוי פירושו ע"כ דמה דדרו ברגלא שהוא משוי ב' בני אדם אותה משוי לדרו באגרא א"כ ע"כ המשוי הוא משוי ב' בני אדם וע"כ פירושו שישאוהו ב' בני אדם כדמוכח בב"מ דאדם א' נושא לפעמים משוי ב' בני אדם דרגלא ובאגרא א"א לישא כ"א קצת יותר ממשא אדם א' וכיון דמיירי הכא במשא ב' בני אדם ע"כ בב' בני אדם מיירי דמשא ב' בני אדם אין נושאין באגרא כ"א ב' בני אדם אבל התם דקאמר דדרו באגרא מקמי דדרו ברגלא לא הוי פירושו דהמשוי של רגלא לדרו באגרא אלא פירושו מה שרגילין לשאת באגרא ואאדם א' קאי דהא אמתני' דהמעביר חבית ממקום למקום קאי וקאמר דחבית כזו שאדם א' נושא באגרא כו' ומה שאדם א' נושא אין בו משוי ב' בני אדם דא"א לישא כ"א יותר ממשא אדם א' וזוטר ממשוי ב' ב"א כללו של דבר אגרא אין פירושו לעולם כ"א מוט מיהו אין המשוי שנושאין עליו שוה דאי קאי אמשוי ב' ב"א כמו הכא מיירי שנושאין אותה ב' ב"א ג"כ דא"א לאדם א' לישא משוי ב' ב"א במוט א"כ ע"כ מיירי בב' ב"א אבל היכא דקאי אאדם א' כמו בב"א מיירי במה שרגיל הוא לשאת דהיינו נפיש לחד וזוטר לתרי וכ"א לפי ענינו ודבר הלמד מענינו הוא ובזה מיושב נמי מה שק' דדברי רש"י סותרין זא"ז דכאן פי' באגרא נושאין ב' ב"א והתם פי' באגרא מוט כפוף באמצעיתו ונושא אדם א' וע"פ דרכינו א"ש וא"כ דדרו באגרא דקאמר אח"כ קאי ג"כ אהא דהא לעולם רבא אמשוי שהוא יותר כבד קאי כדמתחיל דדרו בדוחקא משוי שאדם יחידי נושא בכתף לישני וישא ברגלא דדרו ברגלא משא שהוא יותר כבד שהוא משוי ב' בני אדם לידרו אותה משוי באגרא דדרו באגרא שהוא משוי יותר כבד שא"א לשאת ברגלא דאע"ג דרגלא משוי ב' ב"א היא מ"מ כשב' בני אדם נושאין באגרא נושאין יותר לידרו באכפא וכל זה תלוי הואיל ונאמר במימריה דרבא רגלא תחלה כמ"ש:

ונלע"ד דגם דדרו באכפא הוי משא יותר כבד שא"א להגביה אותה על הכתפים ונושאין אותה סמוך לארץ ולא למקום רחוק ובזה מיושב מה שהקשו בסוף הדבור דהל"ל דדרו באכפא לידרו באגרא דא"א לידרו באגרא ולהגבי' המשוי ואפשר דהיינו טעמא נמי דדרו באגרא לידרו באכפא שמרויח בזה שאינו מגביה על כתיפיו והא דפירש רש"י ואפילו אינו להקל אין כוונתו אלא על הנשיאה משום דקשיא ליה נהי שמרויח ההגבהה מ"מ לא הוי דומיא דאינך שמרויח שמיקל בנשיאה וקאמר דמ"מ שינוי הוא גם בנשיאה ולא הזכיר רש"י ההגבהה דס"ל דשינוי בנשיאה לחוד נמי סגי כדמוכח מפריס' סודרא עליה ולפי זה אפילו אם ידרו באכפא לא הוי משא כבד מ"מ מיושב בזה קושית התוספות דלשיטת רש"י לא הוי דדרו באכפא טורח יותר מדרו באגרא ובדרו באגרא איכא הגבהה א"כ ישנה להחמיר קצת גם י"ל דגם בדרו באגרא בפריסת סודרא סגי אלא שטוב יותר לשנות באכפא משום הגבהה אע"פ שלפי האמת אין ההגבהה כלום ומטעם זה לא הזכירה רש"י גבי לדרו באכפא אבל מ"מ טוב יותר ולעולם בפריסת סודר נמי סגי וכ"כ הרמב"ם ז"ל לפי שיטתו שיוליך בידיו לפניו או יחרוס סודרא ומה שכתבו דבידים מרבה במשוי יותר מעל כתיפו י"ל דכיון דנושאין כ"א בב' ידיו קל המשוי כמו בכתף א' וגם הוא סמוך לארץ וכמ"ש:

ע"ב ד"ה לא מספקין לא כפ"ה דמאי איריא בי"ט כו' לא ידעתי מאי קשיא דלא זו אף זו קתני דלא מבעיא משום אבל דאסור דזה אף בח"ה אסור אלא אפילו משום שמחה דבח"ה שרי מ"מ בי"ט אסור ותני תנא וכולל כל מילי האסורין בי"ט והתימא על קושיא זו דהא תנן התם לא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין ואע"ג דאלו גם בח"ה אסור כדתנן פ"ק דמ"ק דף ח' ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו וה"נ אמר שמואל פרק ואלו מגלחין דף י"ח מותר לארס בח"ה ושקיל וטרי לאתויי סייעת' ממתני' ודחי לה ולא מייתי סייעת' מהא דקתני גבי י"ט לא מקדשין ש"מ דבח"ה שרי אלא ש"מ כיון דתני גבי י"ט שאר דינים דליתנהו בח"ה תני כולהו דיני די"ט אפי' דינים דנהיגי בח"ה נמי וכ"ש הכא דהוי לא זו אף זו פשיט' כמ"ש:

דף קמט ד"ה אלא איכא בינייהו דכתיב אכותל ומתתאי ולא ידענא אמאי נקט מתתאי לעד"נ פליאה אם הקשו התוספות קושיא זו מעולם דה"ק דאפי' בכותל ומתתאי איכא בינייהו דלמ"ד שמא יקרא לא חייש לשמא ימחוק וכ"ש במידלי דאע"ג דכ"ע אית להו לרבה מ"מ אינו אלא משום לא פלוג בין מידלי ומיתתאי ועיקר הטעם לא שייך במידלי אלא אפילו במתתאי דאיתנה לעיקר גזירה אפ"ה לא חייש ואפילו בלא רבות' לא קשיא כלום דה"ק דכל כותל איכא בינייהו ולא צריכנא לשינוייא קמא דדווקא במידלי פליגי אלא בכולי פליגי אפילו במתתאי ופשוט דא' מן