מגיני שלמה קט

קתני סיפא חבילי קש כו' אם התקינן למאכל בהמה כו' ע"כ נלע"ד דרש"י מחקו דאי ס"ד דמיירי מתני' בעצמות הראוין לכלבים א"כ מאי טעמיה דב"ה דאע"ג דס"ל כר"י מ"מ בהא מודה כיון דמתני' מיירי בשבת א"כ ע"כ הבהמה נשחטה מאתמול ובשלו הבשר מאתמול וא"כ העצמות היו מוכנים מאתמול לכלבים ואפילו ר"י מודה כדאמרינן לעיל גבי בר אווזא כיון דמסרח דעתיה עלוויה מאתמול וכמו שהקשו התוס' פ' במה מדליקי' דף כ"ט גבי גרעינין וכן לעיל ד"ה התם כיון דמסרח ורש"י ס"ל דלא דמי גרעינין לבני מעיה של אווז דהתם כיון דמסרח ודאי שדי לשונרא וא"כ מוכן לבהמה משא"כ גרעינין ושער אפונין וכי ודאי יאכל אותם בשבת או בי"ט ואולי לא יאכלם וכל זמן שהם במאכל הוי כאוכל כמ"ש התוס' לשיטתם ולא קיימי לא להיסק ולא לבהמה וכשאכלן הוי נולד אבל עצמות בשבת כיון דע"כ בשלם אתמול לצורך שבת א"כ אין לך הכנה גדולה מזו דוודאי יאכלם והעצמות ישארו לכלבים והוי ממש כבר אווזא דלעיל ע"כ פי' רש"י דמיירי בעצמות שאינן ראוין לכלב ואפ"ה שרי לטלטלן דמדין גרף של רעי נגעו בה שהם מאוסין על השלחן וגדולה מזו אמרו פ' כל הכלים דאפי' קערות לאחר אכילה שרי לטלטלינהו מדין גרף של רעי כ"ש הא ולכן תני מעלה השלחן ולא תני לטלטל עצמות כפשטן כדתניא בברייתא פ' מפנין מטלטלין העצמות כו' אלא לא שרו ב"ש כ"א מעל השלחן משום גרף ש"ר ואע"ג דבגרף ש"ר מודה גם ר"י דשרי כדמוכח ס"פ כירה דף מ"ז גבי מחתה באפרה דפריך ומי אמר ר' יוחנן הכי והתנן נוטל אדם כו' הא לית ביה פירי לא ופירש"י ור' יוחנן שמעינן ליה דכר' יודא ס"ל ומשני אביי מידי דהוה אגרף של רעי ומה תירץ והא ר"י כר"י ס"ל אלא ש"מ דגם ר' יודא מודה בגרף וכן מוכח פ' בתרא דביצה דף ל"ו גבי עובדא דאביי דדלף בריחייא דיליה ואמר ליה רבה עיילה לפוריך להתם דהוי כגרף ש"ר ואע"ג דרבה כר"י ס"ל כמ"ש התוס' פ' פירה דף מ"ו ד"ה דנפטא מ"מ נראה דלר"י גרף ש"ר אגב מנא מטלטלין איהו גופיה לא והא דמסקינן פ' בתרא דביצה דאפילו איהו גופיה שרי מההוא עכברא דאישתכח באספרמקא דרב אשי התם כר"ש אבל לר"י אסור לטלטלו אם לא אגב מנא וא"כ בהא פליגי ב"ש וב"ה ב"ש כר"ש ומעבירין ביד העצמות עצמן וב"ה לא שרי אלא ע"י ניעור והא דלא פשיט פ' בתרא דגרף ש"ר מטלטלי' אפי' איהו גופיה ממתני' דהכא דמסקינן דב"ה כר"ש ושרי לטלטל העצמות גופייהו י"ל דלמא עצמות שאני דאע"ג דהוי כגרף ש"ר לא מאיסי כולי האי משא"כ רעי או עכברא דמאיסי טפי אימא לא שרי להכי פשיט מרב אשי והכי אמרינן לקמן דרב הונא בריה דר"י עביד כגרף של רעי אלמא דאפי' גרעינין המונחין לפניו על השלחן הוי כגרף של רעי כ"ש עצמות וקליפין שאינן ראוין לכלום אבל פירורין ושער אפונין אין מאוסין ולא הוי כגרף ש"ר וכן משמע פ"ב דביצה דף כ"א דפירורין לא מאיסי אלא שרה אותם ביין ואפי' לר"ש לא שרי אלא מטעם מאכל בהמה ואפשר לומר עוד דגם בפרורין ושער הוי כגרף ש"ר והא דנקט מפני שהוא מאכל בהמה דקמ"ל דאפילו בלא שלחן שרי לטלטלינהו ואין ה"נ דמעל השלחן שרי אפילו בלא מאכל בהמה מטעם גרף ש"ר אלא דנקט טעמא משום טלטול בעלמא בלא שלחן ונקט שלחן איידי דרישא או לאורחא דמלתא דבלאו הכי אין דרך לטלטלן:

ד"ה פירורין שאין בהן כזית פ"ה מדקתני מעבירין וק' לר' דברישא נמי קתני מגביהין כו' הנה הוא ז"ל נראה דגרס ברישא מעבירין וא"כ י"ל דתנא איידי דסיפא כמו דבסיפא גופה לשיטת רש"י ז"ל צ"ל כן ע"כ דהא מעבירין קתני גם אשער אפונים ועדשים ואע"ג דמותר לזורקן אלא איידי דפירורי' קתני מעבירין גם אשער ה"ה ארישא ועי"ל דברישא ליכא למיטעי אבל בסיפא כיון דאיכא למיטעי דאסור ה"ל למתני זורקין וכה"ג כתבו התו' בכמה דוכתי ולשיטתי דלעיל הראשונה דהטעם משום גרף ש"ר א"ש כפשטיה דברישא קתני ממבירין דעיקר ההיתר הוא להעבירן מעל השלחן דמאיסי דהזריקה משמע אפילו אין בה צורך ואלו אינן אסורין בטלטול שלא לצורך כ"א ההעברה מעל פניו שלא ימאסו בעיניו ולכן נקט העברה דבלשון הזה נקט טעם ההיתר אבל בסיפא דהטעם הוא משום מאכל בהמה ושרי לזרוק כפשטיה אפי' שלא לצורך לא הוי ליה למנקט מעבירין ומה שהקשו מפ' אלו דברים קושיא גדולה היא ונלע"ד דרש"י לא גרס התם כ"א, מותר לאבדן ולא גרס ביד דהתם אין מאבדן ביד כ"א מחמת מים אחרונים ניתזין ניצוצות על הפירורין ומאיסי אבל הכא אי זריק להו מאבד ביד וא"כ ר"י תרתי שמעתתא אמר דאסור לאבדן ביד ומותר לאבדן ע"י גרמא או חדא מכלל חבירתה איתמר כנ"ל:

פרק חבית ד"ה שמשך מהן שמן פ"ה שמשך זב מאיליהן עד ועוד ק' לר"י כו' לעד"נ דגם רש"י ז"ל אין כוונתו דשמשך פירושו אשמן או אמים שזב מאיליהן אלא כוונתו דאין פירושו שמשך בידים שסחטן אלא כוונתו דמשך שזב מאיליו על ידו כגון שצברן במעטן ונתחממו ויצא מאליהן ולעולם משך אאדם קאי וזהו דנקט והכניסן שכנסן או לאוכלין או למשקין וע"י כן זב מאיליו כי כשהן מכונסין רגיל לצאת מהן משקה, וא"כ מיושב גם הקושיא הב' דרב ור"י מפרש דשאני התם דכיון שע"י גרמתו זב איכא למיחש טפי דלמא יהיב דעתיה אף כי, כנסן לאוכלין שמא יתחרט וירצה אותם למשקין וסחיט בידים ג"כ אבל אם זבו לגמרי מעצמן לעולם חולק ר"י ושרי ומ"ש דאין הלשון משמע כן לע"ד מצינו כן בהרבה דוכתי:

דף קמד תאנים ורימונים תימא לי מאי קשה דלמא הא דתניא לעיל במשך כו' הנה לפי שיטתי דלעיל גם לפי' רש"י ז"ל תקשי זאת דהא גם לשיטתו יש חלוק בין משך ללא משך כמ"ש לעיל אבל תימא לי על תימא זו דמאי קושיא דהתלמוד פריך לרב נחמן ב"י אליבא דשמואל דאמר דאין חלוק בין משך ללא משך ולא קתני משך אלא לרבותא דהיתרא דתותים דאפי' משך מ"מ לאוכלין מותר אבל שיהא משך גורם האסור לפי האמת זה אינו דאל"כ מאי' מייתי ראיה דלמא גם בזתים וענבים גורם הא דמשך האסור' כמו בתותי' אלא ש"מ דאינו אלא רבותא בעלמא ולפי האמת אין משך גורם כלום ואפילו אם באנו לחלק בין תותים לזתים מ"מ זתים וענבים תקשי אהדדי ממ"נ דאפילו לאוכלין ס"ל לר"י דאסור אפי' בלא משך לשיטת שמואל כ"ש סתמא וכמ"ש רש"י אלא דפריך מתותי' דאלימא ליה לאקשויי וא"כ אף אם תדחה הקושיא מתותים תקשי מזתים וענבים:

ד"ה לא לרצון בסתמא עד והשתא ק' לר"י חדא דבשמעתת' מסקי איפכא לרצון בסתמא כו'. הנה במה שכתבתי בדבור שלפני זה דהקושיא דהכא קיימא אליבא דר"נ ב"י אליבא דשמואל תתישב גם קושיא זו דסוגיא דהתם ס"ל דשלא לרצון בסתמא ומברייתא דלעיל לא קשיא מידי דמשך שאני וכמו שהקשו התו' דבור שלפני זה וסוגיא דהכא אליבא דשמואל דלא מחלק בין משך ללא משך ותדע דהא התם אליבא דר"י קאי דאיהו אמר דחלב אשה לאו מעין הוא גבי אשה שנטף חלב מדדיה לתוך התנור ור' יוחנן מחלק הכא בין משך ללא משך כמ"ש התו' לעיל בדבור שמשך:

ואין להקשות מ"מ שמואל דאמר דשלא לרצון היינו דגלי דעתי' דלא ניחא ליה א"כ לדידיה ע"כ חלב אשה מעין הוא כמו לרבא דהתם וא"כ לדידיה תקשי בריית' דט' משקין דקתני דחלב אשה מטמא ברביעית אלמא לאו מעין הוא כדמקשי לרבא התם י"ל דאה"נ דקשיא לשמואל דשמואל ורבא בחדא שינויא קיימי ובמאי דאיתותב רבא התם איתותב גם שמואל הכא ודברי תורה עשירים במקום אחר כדאשכחן בכמה דוכתי