מגיני שלמה קח

אותו לח' או אם הטבילוהו דיעבד למה לא יהא נימול לשמונה אלא ע"כ טעמיה לאו משום לכם הוא אלא משום טומאת לידה ולכן תלי בה:

שם ד"ה כגון שלקח זה שפחה פ"ה דהוי מצי למימר כגון שלקח כו' וק' דא"כ ת"ק דלעי' הוי ליה למנקט נמי הך רבותא כו' ולעד"נ דא"ש דוודאי לת"ק דלא תלי מלתא בטבילה פשיטא דשפחה וולדה עמה הוי רבותא טפי מזה שפחה וזה עוברה דאע"ג דהשפחה והולד שלו וס"ד דהוי דומיא דלכם וימול לח' קמ"ל וכ"ש כשאין לו חלק באם כלל ואע"ג דהתם נולד בבית ישראל לא ס"ל לת"ק להא מלתא לרבותא כ"כ כיון שאין לו חלק באם ואידך הוו בעיניו רבותא טפי אבל לר' חמא דתלי בטבילה וא"כ לדידיה לא הוי רבותא כלל בילדה קודם טבילה דאפי' נתעברה וילדה הכל בבית ישראל כיון דלא טבלה לאו כלום היא הוי זה שפחה וזה עוברה רבותא טפי דאע"ג דהטבילה קודם דלרב חמא הוי הטבילה העיקר רבותא:

דף קל"ו ע"ב ד"ה הזכר עד מיהו ק' לרבי מהא דתניא בבכורות פ' אלו מומין עד ובדוחק אמר ר"י כו' ומיהו לא דמיא כו' ועוד אומר דהאי קרא בעולת נדבה כתיב כו' הנה לפי זה נשאר' קושיא זו בלא פירוקא ולע"ד פליאה בעיני מאי קשיא ליה כלל דהתינח הרי עלי עולה הוי חומרא דצריך להביא קרבן אחר אבל אם אמר הרי זו עולה הוי קולא גדולה דאם לא חלה קדושה עליהם א"כ הם חולין גמורי' והוא פטור מקרבן אחר כיון דאמר זו עולה ואל אלקים יודע כי אחרי שלמדתי תירוץ זה מצאתי שכתבו התו' עצמן פ' המפלת דף כ"ח ד"ה הא מזכי לחודי' כו':

דף קל"ז ד"ה הזכר תימא לרבי כו' הנה בנדה ופ' אלו מומין תרצו קושיא זו:

ע"ב ד"ה מל ולא פרע תימא אמאי איצטריך למתני כו' ולא ידעתי מאי קושיא וכי מה ענין פריעה לבשר החופה כו' דבשר החופה הוא נשאר מן המילה גופה והוי כאלו לא מל אבל העור דק שתחת הבשר אימא דלא הוי ערל אע"ג דודאי פריעה מעכבת מדקא מחללינן עליה כדתנן לעיל מ"מ אימא ערל לא מקרי דכל ערל שבקרא היינו אבשר מילה לא אפריעה שהרי לא ניתנה פריעת מילה לאברהם כדאי' פרק הערל דף ע"א וא"כ כלהו קראי דכתיב ערל התם ע"כ אבשר המילה קאי וגדולה מזאת כתבו התוס' פ' הערל ד"ה לא ניתנה פריעת מילה דפריעה הלכה למשה מסיני ויהושע אסמכיה אקרא וא"כ כל ערלה דכתיב בתורה אינו אלא אבשר מילה וא"כ צריך לאשמועינן דהוי ערל גם בפריעה ואינו אוכל בתרומה והתוס' עצמן פ' הערל ד"ה מ"ט לא מהול הוצרכו להביא ראיה דמל ולא פרע אי אוכל בקדשי' משמעתי' דהתם ולא הביאו ראיה ממתני' דהכא דתנן דבשר החופה מעכב מלאכול בתרומה כ"ש קדשים וא"כ ה"ה פריעה אלא ש"מ דס"ל דפריעה שאני ולפי ע"ד נראה דראיה שהביאו שם דמל ולא פרע הוי ערל מדקאמר ר' אלעזר דערל מקבל הזא' מאבותינו שהיו ערלים וקבלו הזאה איכא למידחי דמאן לימא לן דתלמודא דילן ס"ל כפרקי ר"א דאבותינו מלו ולא פרעו דלמא לא מלו כלל וכמ"ש התוס' עצמן בדבור שלפני זה והא דכתב רבינו ניסים ז"ל במגילת סתרים דאבותינו לא היו פורעי' אפשר דקאי אהנך דמלו דהיינו יוצאי מצרים כדכתיב בקרא אפ"ה לא היו פורעי' אבל הנולדים בדרך לא מלו כלל משום חולשא דאורחא אבל לפי שיטתינו דקמ"ל דמל ולא פרע הוי ערל איכא ראיה גמורה דאינו אוכל בתרומה כ"ש קדשים וק"ל:

פרק תולין ד"ה דר"א עדיפא מדר"י תימא ולר"א תקשי ליה הנהו קראי דדריש פ"ק דמגילה כו' עד מיהו ק' מנ"ל דעדיפא דלמא בהא מודה ר"י דלר"א לא קשיא הני קראי כלל דאיהו ס"ל דלכם הוי לכל צרכיכם אפילו מכשירין דאפשר וקרא דהוא לא דריש הוא ולא מכשירין אלא דריש למכשירי מילה שלא בזמנה כדדריש לעי' לבדו ולא מילה שלא בזמנה דריש ר"א הוא למכשירי מילה שלא בזמנה דמחד קרא לא הוי ממעטינן כ"א מכשירין השתא דאיכא תרי קראי אימעוט מילה גופה כמו דמצריך ר"א תרי קראי לעיל למילה בזמנה ולמכשירין דמחד קרא לא הוי ילפינן מכשירים דדחו כדכתבי התוספות לעיל דף קל"ב ד"ה תניא כוותי' דלר"א אות ודורות אתי למכשירים וביום למילה גופה ה"נ איפכא אבל לר' יודא לא בעי תלמודא לאוקמי הכי דהא ק"ל הלכתא כר"י כדקאמר רב חסדא התם יהא רעוא דכל הני מילי מעליתא לימרו משמאי ואינך אמוראי ס"ל דהלכה ואין מורין כן ואי ס"ל לר"י כר"א לא הוי הלכתא כוותיה חדא דק"ל דאין הלכה כר"א דהרי הדבר היה קשה לחכמים ועוד בר מן דין לא אשכחן שום תנא דפליג בהדי חכמים במכשירי מילה כ"א ר"א ואע"ג דר"י קאמר לעיל נוהגין היינו בשעת הסכנה כו' היינו דקאמר משמיה דר"א וליה לא סבירא ליה:

דף קלט ד"ה תלא דבשרא לא כפ"ה דפי' בשר מליח כו' דמה שייך הכא נראה לישב אחת אחת דמ"ש מה שייך הכא תקשי גם אכישא דירקא דשייך לפ' מפנין דמיירי באיסור טלטול ודומה לו ממש דקתני גם התם חבילי קש כו' התקינן למאכל בהמה מטלטלים אותן וכן גבי חבילי פואה ואי משום רב חסדא דאמר חד דינא באיסור טלטול גבי כתניתא מייתי אידך דר"ח נמי הנה גם שם אמר רב חסדא דאסור לטלטל בשר תפל ה"ל לאתויי התם וגם לפי' הערוך דפי' משום מוקצה מחמת מיאוס תיקשי דהא מקומו פ' כירה אלא אורחיה דתלמודא הוא להביא לפעמי' דין אחד שלא במקומו קצת אע"ג דשייך למקום אחר יותר כיון שיש לו שייכות גם הכא ולפי מה שאכתוב בסמוך אי"ה אין לו שייכות התם כלל ומ"ש למה הזכיר תלא גם הקושיא הב' דלעיל מוכח דגם דג מליח חזי לאומצא וכן קושיא הג' דרב במוקצה לטלטל סבר כר"ש:

נלע"ד לישב הכל דתליא שהוא לפי' רש"י ז"ל מלא החבל שתולין ליבשו מיירי שתלאוהו ליבשו וכשהוא מתחיל ליבש אז הוא אינו ראוי לאכילה כ"כ כמו בשר מליח דעלמא שראוי לאכילה יותר משא"כ כשמתחיל להתיבש אז אינו לא בשר מליח ולא בשר יבש ואפ"ה שרי לטלטולי משום דחזי לכלבים וכר"ש דשרי במוקצה לטלטל משא"כ דכוורי דכשמתחיל להתיבש אינו ראוי אפילו לכלבים אפילו ר"ש מודה דלא מטלטלין כמו דג תפל דמפנין דפי' התוס' דאינו ראוי לכלבי' ולטעמיה דרש"י התם משום דלאו דעתיה למשדיה לכלבים י"ל דתלא דבשרא ראוי קצת למאכל אדם ע"י הדחק משא"כ דכוורי אינו ראוי כלל ואפילו ר"ש מודה והשתא א"ש כל הקושיות גם קושיא ראשונה דלא שייך לפ' מפנין דהתם פליגי רב הונא ור"ח בדר' יודא ור"ש ומהא מיירי עיקר' דשמעתת' דהתם והכא מיירי בדברים דאפי' ר"ש מודה בהו ומ"מ לעד"נ דפי' הערוך עיקר ודוק:

פרק נוטל דף מ"ג ד"ה עצמות וקליפין לא כפ"ה דפי' אפילו קשין כו' באמת דברי רש"י ז"ל צ"ע כי מוכח מדבריו דס"ל דבעינן לר"ש שיהא ראוי למאכל בהמה לפחות כמ"ש בשמעתין דלעיל הא לא חזי לאומצא לא ואע"ג דחזי לשונרא כו' ולמטה כתב ושדי מעיה לשונרא אלמא מטלטל להו משום שונרא כו' הרי שהזכיר בכל מקום דלר"ש בעינן שיהא ראוי לשונרא לפחות וכמ"ש, לעיל גבי תלא דבשרא וכן מוכח פ' מפנין דשמואל מוקי למתני' כר"ש ואפ"ה