מגיני שלמה קו

דלדברי רש"י קמ"ל התנא דכיסוי הכלים הוי ככלים וניטלים כמו כלים אפי' שלא לצורך ולפי מה שהבין ר"ת דמיירי לצורך גופו דהיינו לכסות בו לא הבנתי כלל קושיתו דאדרבה התנא קמ"ל דאע"ג דיש לו ת"כ אין מטלטלין בלא בית אחיזה דהא מיירי בכלים דחברינהו בארעא דגזר ת"ק משום כיסוי קרקע דמחזי כבונה ותורת כלי לא מהני להתיר עד דאיכא בית אחיזה והתימה לי למה לא הקשו התו' אי מיירי לצורך גופו למה לי בית אחיזה כיון דאיכא ת"כ ממש עליהן ניטלין בלא בית אחיזה ואי ס"ל דבלא בית אחיזה מחזי כבונה ובית אחיזה מתירן א"כ הא קמ"ל התנא ומאי פשיטא היא והא בעירובין מבעיא ליה אי עשה לו בית אחיזה אי מותר כמו שהביאו התוס' אח"כ אלמא לא פשוט הוא כ"כ וגם התו' לא הקשו מבית אחיזה כלום אלא דפשיטא דכלי ניטל לצורך גופו וזו אינה קושיא כמ"ש:

פרק מפנין דף קכ"ח ע"ב בשר תפוח כו' תימא לימא מפני שהוא מאכל לכלבי' וי"ל דכר"י אתיא ואינו מסריח כפ"ה כו' ונמצא דלפי' רש"י ז"ל האי תימא במקומו עומד וראיתי בנימוקי יוסף ז"ל שכתב בדברי רב חסדא דאית ליה מוקצה והאי כיון דאפי' לכלבים לא חזי אלא לחיה מקצה ליה מדעתיה עכ"ל הרי שכתב דלכלבים לא חזי ולחיה חזי א"כ משום הכי קאמר מאכל לחיה דלכלבים לא, חזי דאיהו גרס גם בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא בשר תפוח כמ"ש רש"י נמי וכן גריס הרי"ף והרא"ש ז"ל מיהו קשה בעיני לומר דרש"י ס"ל הכי דהא רש"י ס"ל דתפוח ותפל חדא מלתא היא ובשר תפל ודאי חזי לכלבים ומ"ש רש"י אין כוונתו שנסרח כבר אלא שהוא מסריח והולך ולכן כתב מסריח ולא סרוח כמ"ש הנימוקי יוסף וא"כ ברור הוא דחזי לכלבים:

לכנלע"ד לפרש דרש"י תירץ קושיא זו בלשונו שכתב גבי דג תפל דאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו דעתיה למשדיה פי' דר"ש אע"ג דלית ליה מוקצה ה"מ במלתא דחזי קצת כגון נבילה דקיימא לכלבים אע"ג דאתמול היה מוכן לאדם כיון דהשתא מוכן לכלבים לית ליה מוקצה אבל מלתא דלא קיימא השתא לכלבים ודאי מוקצה היא אפי' לר"ש דאינו ראוי לכלום לגמרי וא"כ בשר תפל נמי איכא האי טעמא דלדידיה לא חזי לכלבים אין דעתו למשדיה ולכן קאמר מפני שהוא מאכל לחיה דלחיה דעתיה למשדיה והיינו טעמא דרב הונא נמי משום חיה וכמ"ש הרי"ף ז"ל דהאי ברייתא מסייעא לרב הונא וזה שלא כדברי התו' שכתבו דהאי ברייתא כר"י אתיא דהא רב הונא כר"ש ס"ל ואין לפרש דר"ל דמסייע ליה ולא מטעמיה דר"ה ס"ל כר"ש וברייתא התירה אפי' לר"י משום כל ישראל בני מלכים הם דכיון דאין הלכה כאותה ברייתא דהא ק"ל דכ"י בני מלכים הם שיטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו כמ"ש הוא א"כ מסייע אין בו ממש אלא ודאי ס"ל דהאי טעמא לא שייך לכל ישראל בני מלכים דאפי' הדיוטין מגדלים חיות שאינן חשובין כ"כ וע"כ לא קאמרינן אלא לרשב"ג דאית ליה מפני שראוין לעורבין או לנעמיות דדברים חשובים הם ואין דרך לגדלם כ"א שרים ועשירים ותדע דהא קאמר ת"ק דרשב"ג מטלטלין חצב מפני שהוא מאכל לצביי' שהיא חיה אע"ג דלא ס"ל כ"י ב"מ הם דא"כ שברי זכוכית נמי חזי לנעמיות ומאי פליג עם רשב"ג ועוד למה לא קאמר אביי דגם ת"ק דרשב"ג ס"ל הכי וזה יש לדחות כיון דסתם תנא הוא אין לחשבו דלמא חד מהני תנאי הוא כגון ר"ש או ר"י ור"ע ומ"מ מוכח דלא ס"ל לת"ק הכי כמ"ש מחמת קושיות הראשונה ואח"כ מצאתי שפלפלו הפוסקים בזה כמ"ש הב"י בסי' ש"ח והרמב"ם ז"ל כתב כל שהוא ראוי למאכל חיה ועוף המצויי' מטלטלין אותן את החצב מפני שהוא מאכל לצביי' כו' הרי שכוונתי ת"ל לדבריו א"כ טעמיה דרב הונא נמי משום הכי הוא ורב חסדא אליבא דר"י ס"ל אע"ג דעתה הוא מאכל לחיה מ"מ כיון דמאתמול לא היה תפוח עדיין ולא התחיל להסריח כלל והוי חזי לאדם ולא הוי דעתיה למשדיה אפי' לחיה ולכן מוקצה ור"ש לית ליה מוקצה ודו"ק:

פרק רבי אליעזר דמילה דף ק"ל ע"ב ד"ה שלא ברצון ר"א קשה לרשב"א והא אמרינן לקמן בפרקי' כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת כו' לע"ד קשה על הרשב"א ז"ל דלפי זה תקשי לר"א אפילו אם אי אפשר להביאו דרך גגות כו' מ"מ לעולם אפשר לקיים שניהם שיכול להביאו פחות מד' ד' אמות כדאמרינן בכמה דוכתי או בזה עוקר וזה מניח וע"כ צ"ל כפי' התו' לעיל דלא דמי להא דלקמן דהכא דהא דמייתי דרך ר"ה ממהר המצוה וזריזין מקדימין למצות וכיון שהתירה התורה דרך ר"ה מותר להביא אפילו אם יש גגות כדי למהר המצוה משא"כ לקמן גבי צרעת אין כאן מצוה באביו יותר מבאחר ועוד נ"ל דלעולם כדכתבי התו' דגבי מילה דגלי רחמנא דדחי שב' לא אמרינן דכיון שהתירה התורה בהדיא א"כ הותרה שבת אצל מילה ולא טרחינן כלל וראיה לדבר נ"ל מהא דאמרינן פ"ק דיומא דף ז' גבי טומאה אם הותרה היא בצבור אי איכא טמאין בההוא בית אב וטהורים בבית אב אחרינא לא מחייבינ' להדורי לאתויי טהורין מבית אב אחרינא אפי' ללישנא קמא דהתם אלמא דלא טרחינן עבור לקיים שתיהן אפילו לאתויי מבית אב אחרינא דאין כאן טרחא גדולה שהרי ז' בתי אבות היו בפנינו כל שבוע כ"ש לאתויי דרך גגות לעלות הרים ולירד בקעות אבל לקמן פריך אי איכא אחר בפנינו דליכא טרחא כלל ליעביד אחר ומשני דליכא אחר פי' בפנינו דברור הוא דא"א לומר דאין אחר כלל אפילו רחוק מאתנו דזה א"א אלא ר"ל שאינו מצוי בפנינו ועוד י"ל כיון דהותרה שבת אצל מילה אפי' אי ליכא טרחא בגגות יותר מר"ה עבדינן בר"ה דהיתר גמור הוא וכאידך לישנא דהתם דאפי' אי איכא טהורין בההוא בית אב עבדי טמאין דטומאה בצבור רחמנא שריה ה"נ מילה בשבת רחמנא שריה ולא דמי למילה בצרעת דהתם ע"כ לא אמרה תורה שימול ויכוין דווקא לקוץ הבהרת לטהרו דלא סגי בלאו הכי דדיה לצרה שהוא קוצץ הבהרת בלא כוונה אלא בכוונה נמי אתמהא אלא ע"כ לא אמרה תורה אלא שאם אפילו א"א למול בלא כוונה כגון שמל האב ואמר שאני מכוין אפ"ה ימול ושרי ולכן פריך איך משכחת לה דא"א למול בלא כוונה ליעבד אחר כיון דלא צוותה התורה למול בכוונה דווקא אלא דשרי למול בכוונה אם א"א בלא כוונה ואיך משכחת לה דלהוי א"א וא"כ גבי צרעת לכ"ע דחוי' היא דבקושי הותרה ולאו היתר גמור הוא אבל מילה בשבת דצוותה תורה דווקא למול בשבת ולא לדחות למחר משום מילה בזמנה א"כ ס"ל דהיתר גמור הוא כרב נחמן דהתם דס"ל הכי גבי טומאה דגבי טומאה נמי צוותה תורה איש נדחה ואין צבור רשאין לידחות כדי לעשות פסח בזמנו וא"כ היתר גמור הוא וסוגיא דהכא ס"ל כר"נ דהתם ולע"ד חלוק ברור הוא וק"ל:

דף קל"א ד"ה לא לכל אר"א עד ותימא הוא היכי שייך למילף ציצית ומזוזה ממילה דמילה דין הוא דמכשיריה דוחין דהיא עצמה דוחה כו'. לעד"נ דהתו' עצמן תרצו קושיא זו לקמן בדבור ושוין שכתבו דאיכא למילף ציצית מסוכה וא"כ בהא מיושב גם קושיא זו דסוכה ג"כ אין במצותה דחית שבת שהרי מצותה היא ישיבתה ואכילה ושינה ואין בהם דחית שבת דעשית סוכה היא מכשיריה כמבואר בשמעתין ולעד"נ דתירוצם דלקמן שייך גם אדלעיל מיהו קשה לי על תרוץ זה כיון דהכי הוא א"כ היכי קאמר דלא לכל אר"א ומביא ראיה משתי הלחם דלא למדן ר' אליעזר אלא מג"ש ומאי ראיה מהתם דלמא התם איצטריך ג"ש דליכא