מגיני שלמה קג

בתרייתא כר' יוסי ב"י מיירי הכל בדלא צלי ודכ"ע כרב דאמר פוטרת ופליגי הכל בטבילה בזמנה דת"ק דברייתא קמייתא ס"ל דטביל' בזמנה לאו מצוה ונעילה פוטרת כו' לפיכך אינו טובל כ"א עד המנחה והוא ר' יוסי ב"י דבריית' בתרייתא ור' יוסי בן חלפתא דברייתא קמייתא ס"ל ג"כ כרב דפוטרת מ"מ טובל כל היום משום טבילה בזמנה כדמוכח מברייתא דגמר דס"ל דטבילה בזמנה מצוה והוא ת"ק דברייתא בתריית' וכמו שהקשו התו' הכא בדבור שאחר זה ומה שהקשו א"כ מ"ל דת"ק דברייתא ס"ל כרב דלמא מיירי בדצלי ובטבילה בזמנה פליגי כבר ישבתי דהוא שינויא דחיקא אלא דבתחלה היה מוכרח לומר כך אבל עתה דמוכח דבריית' בתריית' ר"י ב"י היא לא צרכינן תו להאי שינויא והא דלא קאמר התם אלא היינו משום דלא הדר ביה מכולי שינויא דגם להאי שינויא דר' יוסי ב"י היא מ"מ נשאר האמת מאי דאמר בשינויא קמא דפליגי בטבילה בזמנה ועיקר הפירכא דהתם היתה הטבילה בזמנה ואי הוי קאמר אלא הוי משמע דהדר ביה מהא וזה אינו דגם למסקנ' פליגי בהכי כמ"ש וא"כ ס"ל לרש"י כיון דלמסקנא דהתם לא מיירי בדצלי וכשמעתין דהכא לא נזכר ברייתא קמיית' דהתם דמחמת זה אוקמא התם בדצלי מקמי דידע דר' יוסי ב"י היא לכן פי' רש"י כפי האמת. ודוק:

שם ע"ב ד"ה ברצין אחריו וד"ה פ"ה דריב"ל ברצין אחריו כו' וק' דא"כ תקשי ברייתא לרבה בר"ה כו'. ואני אומר דלעד"נ דגם רש"י ז"ל ס"ל דאפשר לתרוצי ברייתא כפי' ר"י ז"ל אלא דנאדא רש"י מפירושו מטעם שאכתוב בע"ה וא"כ לרבה בר"ה ברייתא לא קשיא דברייתא אתיא כר"י וברצין אחריו דמודה ר"י בהנך ה' דמותר אבל באינך אפי' רצין אסור לר"י אבל לר"ש אפי' באין רצין מותר הכל וכ"ת מ"ל לרבה בר"ה דבריית' דתני תנא אתיא כר"ש דלמא ברייתא דתנא אתיא כר"י זה אינו דלר"י הוי חייב ממש באין רצין ואפי' מיירי בריית' ברצין מ"מ לר"י הוי אסור וברייתא לא קתני רק דאין רוח חסידים נוחה הימנו ולא עוד אלא דאפשר דבאינך אפי' רצין חייב לר"י וכל זה צ"ל אף לפי' ר"י והא דלא פי' רש"י כפי' ר"י משום דקשיא ליה היכי קאמר רב יוסף ברצין וד"ה והלא דווקא כר"י אתיא דלר"ש אפי' אינך נמי שרי ואפי' באין רצין דהא ריב"ל מיירי לפי זה באין רצין ושרי לר"ש וגם ריב"ל מיירי ברצין מ"מ שרי לר"ש ברצין הכל וברייתא קתני ה' לבד והא ע"כ ר"י היא ואע"ג דר"י נשמר בלישניה דר"ל וד"ה דאפי' ר' יודא בהנך ה' מיהא מודה לא נ"ל לרש"י לפרש כן דלישנא דד"ה משמע דבריית' אתיא כד"ה וז"א דלא אתיא אלא כר"י ותדע דהא רב יוסף בלשון קושיא קאמר מני אי לימא ר"י הוא ולא קאמר ד"ה דמאי דשרי ר"י כ"ש ר"ש וכ"ת ומאי דוחקיה דרב יוסף דלא תירץ כפי' ר"י י"ל דס"ל לרב יוסף דברצין הוי פקוח נפש לד"ה ולא פליג ר"י לאסור באינך אלא ע"כ ריב"ל מיירי ברצין ובהא מיושב ג"כ מה שהקשו מניותי דתפשוט מהכא דלא שרי ר"ש באין רצין כ"א ה' די"ל דלמא ברייתא ר"י היא אבל לר"ש הכל מותר אפי' באין רצין וכרבה בר"ה ומה שהקשה ר"י דאנא מתרצנא לה משמע לברייתא עצמה נ"ל דאנא מתרצנא לה אין פירושו שאתרץ עלה אלא אעשה אותה מתרצתא דלא תהוי משבשתא כדברי ר' ירמיה:

פרק כל הכלים ד"ה כל הכלים הניטלין גרסינ' ולא גרסינ' ניטלין כו' הנה רש"י ז"ל נראה מדבריו בהדיא דגרס ניטלין והנה רש"י תירץ כפי המובן מפשטי' דלישניה שכתב כל הכלים שיש להם דלתות ניטלין בשבת א"כ בזה א"ש דאין לך כלי שיש בו דלתות דאינו ניטל ואפילו אם תאמר דגם חלתא יש לו דלת מ"מ מחלתא לעד"נ דלא ק' כלום דהא גבי חלתא פי' רש"י הטעם משום דאין תורת כלי עליה וא"כ אינה בכלל כל הכלים אלא דאין נוח לי פי' זה דהיכן נרמז בלשון התנא דכל הכלים מיירי מהנך שיש להם דלתות אע"ג דבתר הכי ודלתותיהן כו' מ"מ ברישא דקתני כל הכלים משמע כל הכלים, בעולם ניטלין וסיפא ה"פ דאותן שיש להם דלתות ניטלין גם הדלתות. לכך נלע"ד לישב פי' רש"י בע"א דרישא אסיפא קאי וה"פ כל הכלים ניטלין עם דלתותיהן דאין לך כלי בעולם שהוא חלוק עם דלתותיו שיהא הוא ניטל ולא דלתותיו אלא כולם ניטלין עם הדלתות וא"כ אין כוונת התנא שכל הכלים ניטלין דודאי יש הרבה כלים שאין ניטלין אלא כוונתו שכל הכלים אין חלוקים מדלתותיהן ואסיפא קאי ניטלין ודלתותיהן ומיירי בהנך שיש' להן דלתות דע"כ גם לפי' התו' צ"ל כן דגרסי כל הכלים הניטלין דלתותיהן עמהן וכי כל הכלים הניטלי' יש להם דלתות אלא ר"ל הנך שיש להם דלתות ה"נ לשיטתינו וכיון דעיקר כוונתו דאין לך כלי חלוק מדלתותיו ע"כ איש להן דלתות קאי וא"כ מה שכתב רש"י כל הכלים שיש להם דלתות הוא לישניה דידי' לישב איך קאמר כל הכלים ניטלין עם הדלתות וכי כולם יש להם דלתות ולכך פי' דאהנך קאי וכמ"ש דמוכח ממילא לא שכוונתו לישב קושית התוס' כדמשמע מפשטי' דלישניה דממילא נתישב כיון דרישא אסיפא קאי ודוק:

שם ד"ה לעולם קסבר יש בנין בכלים וכשניטלו מטלטלין קאמר ולא כפ"ה דמפרש כו' דלא יתכן לפרש כן נוטלין דסיפא ולע"ד קשה עוד לפי' אביי למאי הלכתא קתני שניטלו כלל פשיטא אי לא ניטלו אין צורך להחזיר ע"כ נלע"ד לפרש לשיטת אביי אליבא דמתני' דתנינן פ' בתרא דעירובין דף ק"ב דתנן מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור רי"א התחתון במדינה והעליון במקדש ואשידה תיבה ומגדל קאי כדאיתא התם בבריית' בהדי' וא"כ קאמר שניטלו לגמרי או העליון הוי נמי ניטלו לגמרי כמו שפי' רש"י ז"ל התם דכולו נופל אין מחזירין אבל אם לא ניטלו לגמרי ואע"פ שניטל קצת כגון ציר התחתון מחזירין וכר' יודא אתיא אע"ג דלא מפרש אביי דהא מני ר"י היא מה צורך לפרש דלא נחית כאן לפלוגתא דתנאי כ"א לפרש הברייתא דהכי ס"ל לברייתא ובכמה דוכתי פירש"י והתוס' ז"ל דאתי כתנא פלוני אע"פ שלא הוזכר בתלמוד ושל לול לא נוטלין פי' אפי' לא ניטלו לגמרי כיון דמחובר בארעא אסור כדאיתא התם ושל בור ודות לא יחזיר וע"כ אתחתון דאי אעליון גם בשידה תיבה ומגדל חייב חטאת לשיטת רש"י שם:

דף קכ"ה ד"ה בשברי דהאי תנור קמפלגי לפי תירוץ זה תימא הא דנקט תנור יש דבהיסק ראשון פליגי ופליאה בעיני על קושיא זו דהא היסק ראשון ושני פירושן שהוסקו היסק ראשון בענין זה שנתנו ע"פ הבור ונתנו על פי הבו' והסיק שני פירושו שהוסקו היסק ראשון כשאר תנורי' רק היסק שני הוסק בענין זה וא"כ אם הוסק היסק ראשון בענין זה אפי' הסיקו אח"כ אלף פעמים בשאר תנורים אין מועיל כלום כיון שלא נגמר ונעשה כלי א"כ הא דקתני תנור ישן לרבותא נקט דאע"ג דכבר הוסק כמה פעמים וחרסיו קשין וחזי למלאכה כדפי' רש"י ז"ל וכן צ"ל ע"כ לכל האוקמתות אפ"ה לא הוי כלי כיון שהיסק ראשון לא נעשה כראוי ולא נגמר ונעשה כלי ולפי דעתי לא הקשו התוס' קושיא זו מעולם אלא אחד מן התלמידים נתלה באילן גדול:

ע"ב ד"ה הכל מודים פ"ה דלא אסור אהל כ"א למעלה בגג אבל בדפנות לא וק' דע"כ שייך איסור אהל אפי' בדפנות כדאי' בעירובין כו' ונלע"ד דמהתם לא ק' מידי דודאי גם רש"י ז"ל מודה היכא דאיכא אהל למעלה אלא שאין שם אהל עליו לדבר שעשאוהו עד דאיכא מחיצה דמשוי לה אהל ובלאו הכי לא הוי אהל פשיטא דגם בדפנות איכא אהל כדפי' רש"י שם בהדיא ד"ה בדופן ג' דבשתי דפנות לא הוי אהל וכי משוי לה דופן ג' משוי לה אהל עכ"ל וכוונתו נ"ל כיון דסוכה לאו סוכה היא בב' דפנות אע"ג דאיכא סכך