מגיני שלמה קב

לצורך גבוה ונקרבו האמורין ממנו אין כבודו ית' שיהיה הבשר מוטל בביזיון אלא בהא פליג וס"ל כיון דצרכי הדיוט נעשים אגב צרכי גבוה אסור כיון דיש הנאה להדיוט מזה והקשו לו חביריו מתיק הספר דמצילין עם הספר צרכי הדיוט אגב צרכי גבוה ה"ה טלטול העור אגב הבשר כיון דמודית דיש כאן כבוד שמים א"כ אגב כבוד שמים יהנה גם ההדיוט כמו התם וע"ז פריך דלא דמי דהתם הוי בסיס לדבר האסור היתר דהספר שרי בטלטול אפי' בלא דליקה אבל הבשר אסור בטלטול פירוש אי לא הוי כבוד שמים דודאי השתא דאיכא כבוד שמים מטלטלין הבשר אע"ג דלצורך הדיוט הוא מ"מ כיון דאיכ' גם כבוד שמים שרי כמו תיק הספר זהו לענין בשר עצמו אבל לענין עור אין ראיה מתיק הספר כיון דהבשר מצד עצמו אלמלא אין כאן כבוד שמים היה הבשר עצמו אסור בטלטול אלא דהבשר עצמו ניתר אגב כבוד שמים וא"כ מנ"ל להתיר כולי האי גם העור שהוא בסיס לבשר האסור מצד עצמו אלא דניתר אגב והוי העור אגב דאגב ומנ"ל הא דמשם אין ראיה וזהו כוונת רש"י שכתב ד"ה מי דמי דספר מותר לטלטלו אפי' בלא דליקה ומה לו לרש"י בכך והלא הקושיא היא כפשטה דספר הוא דבר המותר בדליקה ובשר אסור גם עתה אלא ע"כ ס"ל לרש"י דגם בשר השתא דאיכא כבוד שמים מותר אגב אלא דמצד עצמו הוא אסור אלמלא לא הוי כבוד שמים ומ"ש רש"י דר"י לית ליה כבוד שמים בנאכל להדיוט כוונתו דלית ליה כבוד שמים מחמת האכילה שאוכל משלחן גבוה ואין זה כבודו להיות פרס אוכלי שלחנו מגואל כדס"ל לרבנן כמ"ש רש"י לעיל ד"ה שלא יסריח ור"י לא ס"ל כן דמ"מ כיון שהדיוט אוכל אותו ליכא כבוד שמים אבל מ"מ ס"ל כבוד שמים שלא יסריח דמ"מ כיון שנשחט לשם קדשים והאימורין נקרבין במזבח אין זה כבודו שיהו מוטלין בביזיון או שיסריחו וע"כ כתב רש"י דאלמלא כבוד שמים שכתבתי היה הבשר אסור בטלטול אע"ג דאוכל משלחן גבוה אין האכילה מכבוד שמים כיון שהוא הדיוט וא"כ בלא כבוד שמים בנוגע בכבודו לא הוי שרי לטלטל הבשר לצורך האכילה אלא מצד שאין זה כבודו שיסריח מה שהיה לו ריח ניחוח ממנו שרי אע"ג שההדיוט יהנה ממנו ובזה אתיא כולא סוגיא שפיר. ודוק:

שם ד"ה אדהכי והכי לישדינהו משמע דאי לא כו' דבריהם אלו הם סתירה לפי' רש"י ז"ל שפי' לעיל בהדיא ד"ה בתרתי פליגי דאסר ר"י לטלטל הפסח אחר שהוציא אימורין כו' משמע דמיירי שלא הופשט כל העור אלא עד החזה ואח"כ ג"כ ד"ה לא נטלטל עד עור המחובר בו משמע שהוא מחובר בו עדיין וע"כ ניתן להצילו ונלע"ד דרש"י ס"ל אפי' אי לא מצי שדי למעות אסור להביא מעלמא דלא דמי למצילין תיק הספר ואע"פ שיש בתוכו מעות דהתם נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר משא"כ הכא הוא בסיס לדבר האסור לבד וכמו שהקשו התו' בדבור שלפני זה והא דלא קאמר תלמודא חלוק זה היינו כמו שתרצו התו' דכיון שהיה סובר התרצן דאפשר לנער המעות מן התיק ואפ"ה אין צריך לנער א"כ ה"ה דשרי להביא תיק שיש בו מעות גרידא ולכן הוצרך המקשן לומר דלא אפשר לנער דאדהכי והכי נפלה דליקה וכיון דא"א לנער א"כ אין ראיה מתיק הספר דהוא בסיס גם לדבר המותר וה"ה דהוי מצי למפרך דאפילו אי אפשר גם התם למשדינהו מ"מ אין ראיה מכאן כמ"ש מ"מ ניחא ליה למפרך בקוצר דהתם לעולם אפשר למישדינהו דכיון דמוכרח המקשן להזכיר סבר' זו דהכא א"א כמ"ש א"כ אידחי ממילא דהתם לעולם אפשר דבתוך דרך ביאתו ינער אבל לעולם אפילו אם לא היה אפשר לנער אין לדמות לתיק הספר ולע"ד כמ"ש היא קושיא על פי' התוספות דס"ל דא"א למשדי המעות שרי להביא תיק עם המעות והיא גופה מנ"ל לתלמודא דמהיכא דאית בה לא שדינן התם נעשה בסיס לדבר המותר ג"כ כמ"ש כיון דמסיק דגבי תיק הספר א"א לנער א"כ אין לתרץ כתירוץ התו':

שם ד"ה דשקיל ליה בברזא פ"ה דאיכא שבות בכה"ג וק' דהוי ליה למיתני בפסחים פ' אלו דברים בהדי הני שבות דקתני התם כו' כבר נתעורר החכם מהרש"א ז"ל סג"ל דקושית התו' זו היא מתורצת במה שכתב ר"י ז"ל בדבור שאחר זה דבפלוגת' לא מיירי ועוד נלע"ד לתרץ דבפ' אלו דברים מייתי הני שבות דפליגי בה ר"א ור' יהושע ור"ע אי דוחין את השבת או לאו ובשבו' דהכא איכא למימר דמודה ר"א דאין דוחין כר' ישמעאל בנו של ר"י ב"ב דכיון דאין כאן צרכי גבוה בנאכל להדיוט לר"י איכא למימר דגם ר"א מודה ליה ולא דמי להני שבות דהתם דכולהו צורך גבוה נינהו דהיינו הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו והזאה דא"א לשחוט הפסח בלא חד מינייהו והם צורך גבוה אבל הפשט שכבר נשחט הפסח והוציאו האימורין איתעביד ליה צורך גבוה או איפכא דאפי' ר"י ור"ע דס"ל התם דאינו דוחה הכא מודו דלא מיבעיא הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו דאפשר לעשותו מע"ש כדאיתא התם כלל אר"ע כו' פשיטא דלא דמי להפשט דא"א לעשותה מע"ש אלא אפי' הזאה דא"א לעשותה מע"ש נמי לא דמיא דאיכא משום כבוד שמים דכתיב כל פעל ה' למענהו כיון דנשחט כבר התירו משא"כ הזאה העמידו דבריהם במקום כרת בשב ואל תעשה שלא לשחוט פסח אבל הכא אי לא שרי להפשיט איכא ביזיון קדשים וא"ת לא ישחטו א"כ יבטל מצות פסח בשבת לגמרי ועוד דהזאה דטמא מת שאני דאפשר בפסח שני אבל הכא אי לא ישחטו יבטל מצות פסח לגמרי:

דף קיח ע"ב ד"ה אלו היו אומרי' עלה לא ידע ר"י מה איסור יש בזה העולה לדוכן כו'. ופליאה גדולה בעיני על הדברים אלו אשר נאמרו בשם רבינו הגדול ר"י ז"ל אשר נהירין ליה שבילי תלמודא כשבילי דמתא והלא תלמוד ערוך הוא פ"ב דכתובות דף כ"ד דנשיאות כפים לזר איסור עשה הוא ופירש"י ז"ל משום דכתיב כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ודוק:

דף קכא ד"ה ה"ג ר"י אומר מן המנחה ולמעלה אין צריך לטבול עד והא דפי' בקו' דר' יוסי כרב דאמר תפילת נעילה בלילה לא דק דבשילהי יומא כו' ולענ"ד דדק שפיר וס"ל לרש"י ז"ל דלמאי דמסיק התם דההיא ר' יוסי ב"ר יודא היא וכדמסיק הכא תו לא צריכנן להאי שינויא דמיירי בדצלי דשינויא דחיקא הוא דהא מן המנחה ולמעלה פירושו אם ראה קרי אחר מנחה וא"כ תקשי ממ"נ אימת צלי נעילה או אחר מנחה א"כ אמאי קאמר ר' יוסי דמן המנחה אין צריך לטבול הל"ל מן הנעיל' ואילך דהא אחר מנח' ע"כ צריך לטבול משום נעילה אי לא צלי ונעילה היא אחרונה וכיון דנעילה היא הגורמת דא"צ לטבול עוד איך תלה הדבר במנחה ואי מיירי דצלי קודם מנחה גם זה דוחק דאיך התפלל נעילה קודם מנחה ועוד מה לו לר"י להפך הסדר ה"ל למתני שמעתתיה כסדר שאם התפלל מנחה ואח"כ נעילה אזי מנעילה ואילך לא צריך וא"כ שינויא דחיקא הוא אלא שבתחילה הוה מוכרח לתרץ כך כי היכי דלא תקשי דר' יוסי אדר' יוסי אבל למאי דמסיק דהאי בריית' דקאמר ר' יוסי מן המנחה ולמעלה א"צ לטבול ע"כ ר' יוסי בר' יודא היא לא צריכנן לההיא שינויא דחיקא אלא מיירי הכל בדלא צלי:

ועוד דלהאי שינוי' קמא צ"ל דפליגי בתרתי דכיון דבריית' קמייתא מיירי בדלא צלי א"כ ע"כ ס"ל לת"ק דבריית' קמייתא דתפילת נעילה פוטרת של ערבית מדאינו טובל כ"א עד המנחה ור' יוסי ע"כ ס"ל דאינה פוטרת כיון דהברייתא בתרייתא מוכח דס"ל לר' יוסי להאי אוקמתי דטבילה בזמנה לאו מצוה דהא היכא דצלי אינו טובל כ"א עד המנחה א"כ טבילה בזמנה לאו מצוה א"כ מאי דס"ל בברייתא קמייתא דטובל כל היום היינו מטעם נעילה וא"כ ס"ל דאינה פוטרת א"כ פליג ר' יוסי בתרתי ברייתות בכל חדא פלוגתא אחרית' כדאיתא הכל שם בתלמוד וכדפי' רש"י אבל למאי דמוקי