מגיני שלמה קא

שיטה זו א"ש דר"ג מיבעיא ליה אי ניתנו לקרות בהן אי הא בהא תליא דלמ"ד התם לא ניתנו לקרות גם הכא לא ניתנו לקרות דלא ניתנו לכתב בהן כמו שלא ניתנו ליכתב בכל לשון ואין להקשות דהא ע"כ לאו הא בהא תליא דהא למ"ד נכתבין בכל לשון גם ס"ת נכתבת בכל לשון דהא מתני' קאי אס"ת נמי מדפליג רשב"ג אף ספרים לא התירו אלא יונית וזה קאי אס"ת משום מעשה דתלמי המלך כדאית' התם בגמר' ואפ"ה בעי ספר ודיו כמו שהוכיחו התו' לעיל. נלע"ד דלאו קושי' היא דבכל מה שהביאו התו' דס"ת פסולה אנייר ובלא דיו היינו אם כתבה לשם קדוש' ס"ת דלא ס"ת היא משום דבעי' ספר אבל ספרים דהתם אע"ג דמיירי בתור' נמי מ"מ לא מיירי לשם קדושת ס"ת אלא להתלמד כמו אינך ספרים וכן מעשה דתלמי המלך וכן תפלין ומזוזות כותבין פרשת תפילין לבדן שלא כקדושת ס"ת ובהא שקלו וטרו אמוראי ובלתי ספק אפילו למ"ד נכתבים בכל לשון אין בהן קדושת ס"ת וא"כ קמבעיא ליה דלמ"ד נכתבים בכל לשון א"כ ספרים לא הוי כקדושת ס"ת וא"כ ה"ה בסם ובסקרא א"ד כיון דכתיבי בלשון קדש הוי כקדושת ס"ת ואין נכתבים בסם וא"כ כיון דתני רב המנונ' דהא בהא תלי' דלמ"ד בכל לשון ה"ה בסם א"כ פליגי רבנן אר' יודא גם בספר ודיו דהא בהא תלי':

ומ"ש דרב אשי שביק שינויא קמא אע"ג דמסייע לה ברייתא דהכא כו':

נלע"ד די"ל דנאדא רב אשי מאוקמתא משום דקשיא ליה הא דקתני שם דתרגום שכתבו מקרא פסול ג"כ ואי שאר ספרים כשרים בכל לשון מ"ש מגילה בשלמא מקרא שכתבו תרגום כתיב ככתבם וכלשונם שהוא לשון הקדש שהו' לשון יהודי' אבל תרגום שכתבו מקרא עלוי מעליא ליה דמקר' הוא כתבם ולשונם ושינויא קמא ס"ל כיון דהקפיד קרא שלא לשנות מלשון הקודש ה"ה דאין משנין מן הלשון הכתוב במגילה אפי' התרגום שבו וזה לא נראה לו לרב אשי ועוד נלע"ד דיש לתמוה על קושיא זו שכתבו דבריית' דכאן מסייע ליה לשינויא קמא ולא ידעתי איך אפשר אליבא דבריית' דהכא לאוקמי לשנויא קמא דהתם דהא בריית' דהכא קתני דשאר ספרים כשרין בכל לשון ומגיל' פסולה עד שתהא נכתב אשורית וא"כ קשיא ממ"נ כמאן אזלא בריית' דהכא אי כרבנן הא רבנן שרו כל לשון אפילו במגילה מדלא תנן התם במתני' אלא לחלק בין ספרים לתפלין ומזוזות וא"כ ליתני מגילה גבי תפלין ומזוזות אלא ע"כ מגילה בכלל שאר ספרים היא וכמו שהקשו התו' התם דף ח' ד"ה כאן במגילה ואי כרשב"ג אתיא הא לרשב"ג אסור בכל הספרים כל לשון כ"א יונית וכיון דע"כ צ"ל דבריית' דהכא דלא כרבנן דהתם דמתני' ולא כרשב"ג א"כ רב אשי לא אוקמי כאוקמתי קמא דלא נראה בעיניו להרבות מחלוקת כיון דהוכחתו דת"ק לא ס"ל דמגילה נכתבת אשורית ועל הספר ובדיו דווקא מדלא קתני למגילה גבי תפלין ומזוזות כמ"ש ולאוקמתי קמא ע"כ בריית' כרשב"ג אתי דכרבנן לא אתי כמ"ש וכמ"ש התוס' שם וא"כ מוכרחין אנו לומר דרשב"ג פליג פלוגת' אחרת בהדי רבנן וס"ל דמגילה נכתבת אשורית דווקא וזה לא ניחא ליה לר"א ומבריית' דהכא לית ליה סייעת' דע"כ תנא דהכא דלא כרבנן ודלא כרשב"ג אתי כמ"ש וע"כ תנא אחרינא הוא והתם כיון דפריך בריית' אמתני' בעי דלוקמא בריית' כא' מתנאי דמתני' או כרשב"ג או כרבנן ולכן אוקמא כרשב"ג אליבא דר"י ועוד נלע"ד דנאדא ר"א משינויא קמא דקשיא ליה כיון דרבנן ע"כ ס"ל דמגילה נכתבת בכל לשון כמ"ש א"כ מאי דקאמר ת"ק דמתני' ספרים גם מגילה בכלל וא"כ גם ספרים דרשב"ג קאי גם אמגילה וקאמר דהתירו יונית אפי' במגילה וכדקאמר רב ושמואל פ"ב דמגילה דלעז יוני כשר אף דמגילה ובריית' קתני דווקא אשורית ולשינויא קמא צ"ל דרשב"ג לא קאי אמגילה כ"א אשאר ספרים ולא הוי ספרים דידיה כספרים דת"ק וזה לא נ"ל לרב אשי ודוק:

שם ד"ה מיתיבי השתא משמע דמלשון ללקט קפריך ותימא א"כ מאי קבעי כו' לע"ד לא הבנתי תמיה זו וכי ס"ד דתלמודא קאי אדרב הונא בר חלוב דבעא מר"נ וכי ס"ד דרב הונא יפרש דברי ר"נ הא לא ס"ד וע"כ היתה הוראה זו בידם קבלה דפ"ה אותיות יש בה קדושת ס"ת הואיל ופרשת ויהי בנסוע אין בה יותר מפ"ה אותיות ואהא קמבעיא ליה הא דק"ל דבעי פ"ה אותיות, מכונסות או מפוזרות ולאו אדרב הונא בר חלוב קאי וא"כ:

דר"ה בר חלוב ס"ל כרב חסדא ולכן קאמר ללקט או ס"ל כר"ה וקאי אתיבות כמסקנא דלקמן ואיבעיא להו דתלמודא לא קאי ארב הונא ב"ח כ"א אמאי דק"ל בעלמא ופשוט הוא לע"ד דידוע דרב היה קשיש מר"נ טובא שהיה תלמידו של רב ושמואל בעא מיניה כמה בעיות פ"ק דגיטין ופ"ק דחולין ור"נ היה תלמידו של שמואל בקטנותו כדאשכחן פ"ק דב"מ ואיך:

יפרש ר"ה דעתו של ר"נ אלא ע"כ קבלה היתה בידם דין דפ"ה אותיות דע"כ גם באבעיא דר"ה בר חלוב צ"ל הכי דקאמר ס"ת שאין בו ללקט פ"ה אותיות כו' ומאן דכר שמיה דפ"ה אותיות אלא ע"כ פשוט הוא בעיני:

דף קיו ד"ה פורענות ראשונה כו' פ"ה שמא התחילו לאכול בשר ואור"י דאין צ"ל כן כו' נלע"ד דקשיא ליה לרש"י ז"ל דאי כפירוש ר"י ז"ל אין צורך להא דרבי חמא ב"ח שהרי החטא מבואר בכתוב שנסעו דרך ג' ימים מהר ה' ולמה ר' חמא ב"ח מפרש שסרו מאחרי ה' דמשמע שהוא מפרש דמהר ה' הוא כמו מאחרי ה' והלא מפשוטא דקרא נמי ילפינן החטא ע"כ פירש דהחטא אחר הוא ואפשר דתלמוד' דילן ס"ל דבזה לא חטאו. דהא כתיב ע"פ ה' יסעו והנסיעה לא היתה ברשותם וכמ"ש רש"י בפירוש החומש שהיה הב"ה חפץ להכניס' לא"י מיד והמדרש ס"ל דמכל מקום היו הם שמחים בנסיעה זו שנתרחקו מהר ה' כ"כ ונפקא ליה מדכתיב ויסעו מהר ה' שהוא מיותר שהרי כבר נאמר ויסעו ממדבר סיני ועוד למה קורא למעלה ממדבר סיני והכא מהר ה' אלא להזכיר חטאם בא שברחו מהר ה' שלמדו בו תורה הרבה אבל תלמודינו לא ס"ל כן אלא כר"ש מהר ה' מאחרי ה' כמ"ש וק"ל:

דף קיז ד"ה התם נעשה בסיס לדבר האסור פ"ה שהבשר אסור לטלטל ואינו נראה דא"כ היכי קאמר לא נטלטל עור אגב בשר כיון דבשר אסור לטלטל כו' באמת צע"ג כולה סוגיא אליבא דפי' ז"ל דאפילו אם היינו דוחין קושית התו' דרב אשי היה סובר דבשר שרי בטלטול והמקשן הקשה דלריב"ק כיון דלית ליה כבוד שמים בנאכל להדיוט גם הבשר אסור מ"מ קשה הרי בכל הסוגיא שאחר קושיא זו נמי אמרינן לא נטלטל עור אגב בשר ומאי אולמיה דבשר מעור כיון שהו' עצמו אסור והיכי מדמי ליה לתיק הספר אפילו אם היה מותר להביא תיק עם מעות להציל בו ס"ת מ"מ לא דמי דהתם עושה משום כבוד שמים להציל ספר תורה והכא אין כאן כבוד שמים לריב"ק כ"כ ועוד קשי' לי למאי דמסיק מר בר ר"א דקאי אהפשט וכי היכי דמצילין מעות אגב הספר ה"נ אגב צרכי גבוה, יפשוט והלא לר"י אין כאן צרכי גבוה ואחר כך ראיתי בדברי מהרש"א סג"ל ז"ל שהרגיש בכל קושיות אלו ועל קושיא האחרונה תירץ דרבנן אהדרו ליה לר"י אמאי לא מוקי ליה בהכי עכ"ל ותימא גדולה פירוש כיון דר"י לא ס"ל דהוי צרכי גבוה כלל איך יוקים קרא בהכי כיון דאין כאן למענהו תדע דא"כ למה הדר משינויא דרב אשי לפירוש רש"י דפירש ד"ה הכא האי עור כו' ורבי יוחנן לית ליה כבוד שמים כו' ומאי קושיא דלמא רבנן מקשו אמאי לית לך לאוקמא קרא דלמעניהו בהכי אלא ע"כ לא ס"ל צרכי גבוה בנאכל להדיוט:

ע"כ נלע"ד דלשיטת רש"י ס"ל לתלמודא דגם ר"י בנו של ריב"ב מודה דיש כאן כבוד שמים כיון דפסח נשחט