מגיני שלמה ק

כר"ש וכמ"ש לעיל פ' כירה ואע"ג דבסוף מכלתין מייתי מהא דכרכי דזוזי דרב ס"ל כר"י והתם אשבת קאי י"ל דלקמן ע"כ לא נחית לפלוגי בין שבת לי"ט דהא מייתי התם מהרבה אמוראים דיש מהם ס"ל כר"ש ויש מהם כר"י ומייתי מי"ט אשבת ע"ש א"כ לקמן ס"ל לתלמודא דלא מפלגינן אבל לאקשויי מינה איכא למדחי דלמא איכא חלוק כמו שיטת תלמודא דביצה ועוד דלקמן מייתי מכרכי דזוזי דסמיך תלמודא דרב גם בשבת ס"ל כר"י מהא דמוכח תלמודא בכירה דף מ"ה ה"נ דרב כר"י ס"ל דאמר רב מניחין נר ע"ג דקל בשבת כו' ומיהו תלמוד' דהכא לא בעי למפרך דלמא היה צריך להאריך כדמאריך תלמודא בכירה דפריך ורב כר"י ס"ל והא בעי מיניה כו' וחשש המקשן דלמא גם הכא ידחוהו כך ויהיה צריך להאריך ולהביא הא דאמרי רב כהנא ור"א לרב כדאיתא בכירה לכן פריך בקוצר ממימרא פשוטה ומה שהקשו דכמה אמוראי מחלקי באיסורי שבת כו' אני אומר דוודאי אין כוונת המקשן דמאן דס"ל בחדא קולא כר"ש סבור בכולי שבת דזה אינו דהא מצינו שמואל ס"ל במלאכה שאינה צ"ל כר"י ובדבר שאינו מתכוין כר"ש וכן הרבה כיוצא בזה אבל קושית המקשן היא דווקא אמימרא דהכא דפסק רב כר"ש אע"ג דבכל התורה כולה לא ק"ל דכל ישראל בני מלכים הם דהא פ' מפנין אוקמה בשיטה וק"ל דכל כה"ג לית הלכתא כחד מינייהו אלא ע"כ ס"ל לרב דאע"ג דבעלמא לא ק"ל דכ"י בני מלכים הם לגבי שבת שאני דבקולי שבת ס"ל כר"ש ולכן פריך שפיר ואי קושית התו' היא דרב גופיה מחלק באיסורי שבת פ' מפנין וס"ל כר"י במוקצה לאכילה א"כ זו היא הקושיא הראשונה שהקשו דה"ל לאקשויי מדכרכי דזוזי או מפ' מפנין וכמ"ש לעיל נתיישב גם סוגיא זו דהיה צריך להאריך ולהקשות דרב הונא אדרב ומה שיש לדקדק לקמן דמשמע דרב הונא ס"ל כר"ש דכ"י בני מלכים הם לשיטת התו' שם אדקדק לקמן אי"ה:

פרק ואלו קשרים דף קיב ע"ב ד"ה ר' שנית לנו סנדל תמיה להר' אלחנן אמאי לא מייתי האי סייעת' דמטה כו' לעד"נ לישב דגבי מטה פשיטא ליה דפנים חדשות באו לכאן כיון שנשברו שתי ארוכות שהם עיקר המטה והוי כמו מטה חדשה אבל סנדל ס"ד דלהוי האזן בטל גבי סנדל ולא הוי כמו סנדל חדש דלא הלכה לה כל תורת מנעל שהיתה עליו בשעת קבלת טומא' כיון דעיקר מנעל היה קיים קמ"ל וכן גבי ניקב כמוציא זית כיון דכל הכלי הוא שלם ואין בו אלא נקב קטן ונסתם ס"ד דלא מקרי פנים חדשות ואצ"ל אם באנו לומר דסוגיא זו קאי אליבא דלישנא קמא דלעיל דמוקי ר"י להא בסנדל שיש לו ד' אזנים א"כ כשניטל הראשון הרי כל הסנדל קיים דהא אזן יתירה הלכה לה וכשתקנה לא להוי פנים חדשות דלא התחיל המנעל להתקלקל כלל דלא שייך פנים חדשות אלא בדבר שהוא מקלקל הכלי והתחיל לבטלו מטומאתו ואח"כ תקנה דהוי פני' חדשות דהראשון התחיל קצת לבטלו וכמ"ש רש"י ז"ל אבל דבר שאין מבטלו כלל דהוי כבתחילה שאזן זה לא היה בו אלא יתרון ס"ד דלא מקרי פ"ח וכן נוקב כמוציא זית כיון דשיעורו כרימוני' הוי כמי שאין בו נקב כלל דהוי הכלי כבתחלה כיון שאין דרך בעלי בתים לשמש בו אלא רימונים הוי ככלי שלם משא"כ מטה שניטלה ארוכה שלה אע"ג דחזיין לתשמישתה מ"מ לא חזי ג"כ כמו בראשונה דצריכה תקון קצת למסמכה אגודא כדאמרינן בסוכה בארוכה ושתי כרעי' אע"ג דכאן לא נטלה אלא ארוכה אחת ולא צריכה תיקון כי התם מ"מ קצת תיקון צריכ' דפשיט' דלא חזיא כבתחלה:

דף קיג ד"ה שלא יהא דבורך של שבת פ"ה מקח וממכר ואין נראה לר"ת דהא כבר נפקא ממצוא חפציך ולעד"נ דאיצטריך דממצוא חפציך ה"א דאינו אסור אלא בעושה מעשה כגון הולך לטייל בשדהו לידע מה היא צריכה כמ"ש רש"י ז"ל אבל מקח שנגמר בדיבור אימא דבורא לאו כלום הוא וראיה לדברי רש"י נלע"ד מהא דאמרינן פ' שואל דף ק"נ דהלכה כר"י בן קרחה דאומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ואמרינן מ"ט דריב"ק דכתיב ממצוא חפציך ודבר דבר דיבור אסור הירהור מותר אלמא שכירות פועלים דהא אשכירות פועלים קאי התם ונפקא ליה מדבר דבר ובתר הכי נמי קאמר ודבור מי אסור והא חשבונות ופיקוח נפש ופיקוח רבים שרי משמע דכל הני מדבור אתו ואע"ג דמייתי התם הולכין לבתי כנסיות ולבתי קרסיסאות דהני נפקא לן מחפציך כמו הולך לטייל י"ל דהמקשן פריך גם אחפציך אלא מתחיל להקשות מדבר דבר והדר מייתי גם אחפציך מ"מ מוכח מדפריך ודיבור מי אסור וקמייתי מחשבונות ש"מ דבר דבר אחשבונות קאי והתרצן משני חפציך אסורים חפצי שמים מותרין וה"ה דיבור דהקושיא אתרווייהו קאי כמ"ש וק"ל:

דף קיד ד"ה ואפילו במסכת כלה פי' בקו' דלא רגילי בה אינשי ובקדושין פי' איפכא לעד"נ לתרץ בענין אחר כי שם בקדושין גרסי' דבר אחד מתלמודו משמע כל מה שהוא לומד ואומר דבר הלכה אבל כאן ל"ג מתלמודו משמע שצריך להיות בקי ולכן פי' הכא בכל מקום בכל התלמוד והתם פי' בכל מקום בא' מן המקומות משום דאין לפרש התם בכל התלמוד דא"כ מאי מתלמודו דקאמר וכן ראיתי הגרסא ברב אלפס דהכא ל"ג מתלמודו והתוס' גרס מתלמודו עוד ראיתי בנסחאות שלנו דגרסינן דבר א' מתלמודו א"כ י"ל דגם רש"י ז"ל היתה לו גרסא זו ונתישבה קושיא זו גם כפי' התו':

פרק כל כתבי דף קטו ד"ה לא ניתנו לקרות בהן פירש"י דהיינו רשב"ג כו' ופי' הרב פורת כו' וק' כו' ואני בעניותי אע"פ שאיני כדאי מ"מ נלע"ד לפרש טעם רש"י ז"ל מהא דאמרינן בהניזקין דף ס' האי ספרא דאפטרתא אסור למקרי בשבתא דהא לא ניתנה ליכתב אלמא משמע דמאי דלא ניתן ליכתב אסור לקרות בו ואפשר דחכמים אסרוה ואין לחלק דדווקא בשבת דלא ידעתי מאי שנא שבת מחול והאי דנקט בשבתא משום דבחול אין מפטירין כ"א בשבת א"נ נקט לה משום פלוגתא דמר בר רב אשי דס"ל אפי' לטלטולי אסור כיון דלא חזי למקרי וזה לא שייך כ"א בשבת כנ"ל:

ע"ב ד"ה היו כתובין משמע דפשיטא ליה דאין קורין בהן כו' עד ולפי מה שאפרש כו' ולעולם אין קורין בהן הנה זה הפי' הוא דלא כפי' רש"י ז"ל דפי' בהדיא דדייק מברייתא דספרים נכתבין בסם ובסקרא וא"כ קורין בהן דהא בהא תליא כמ"ש רש"י ז"ל לעיל ע"כ נלע"ד דס"ל לרש"י דר"ג כולה מיבעי' ליה אי נתנו לקרות בהן וא"כ מצילין או לא ניתנו לקרות ואין מצילין אפי' למ"ד מצילין התם וקאמר דהא דמבעי' לי אי מצילין קאי אפי' למ"ד התם אין מצילין דהתם שאני דכתובים תרגו' ולא ניתנו לקרות בהן אבל היכ' דכתיבי בלשון הקודש איכא למימר דניתנו לקרות ומצילין או דלמא גם הכא לא ניתנו לקרות ואין מצילין הכא אפי' למ"ד מצילין התם היכ' דלא ניתנו לקרות דהתם שאני דכתיבי בדיו ואיכא ביזיון כתבי הקדש אבל הכא כיון דלא ניתנו לקרות ולא מיקיים לא הוי ביזיון וכיון דהכי הוא א"כ לא קשה מידי דאע"ג דר"ג ידע בריית' דלקמן דניתנו לקרות מ"מ אורחא דתלמוד בכל שיטת התלמוד דמיבעיא ליה מידי וכי פשט ליה חד גיסא פריך ליה והא תניא הכי דסבר דלמא יתרץ ליה הבריית' ודבר זה פשוט בכל התלמוד ובמה שכתבנו יתישבו גם קושית התוס' בד"ה ומגילה שהקשה ר"י ז"ל ואכתי ק' לר"י דתנן כו' עד וה"ה לרבנן דע"כ לא פליגי רבנן כו' ולפי