מחצית השקל על אורח חיים תרמט:א

כתב מ"א. כתב הסמ"ג אסור לזלזל כו' כלומר שצריך ליתן להם יותר מכדי דמיהן. ע"ס ל"ט סעיף ז' ר"ל דשם מבואר בש"ע אין לוקחים תפילין כו' יותר מכדי דמיהן כדי שלא להרגילן לגנבן ולגזלן. ודייק מ"א שם בס"ק יו"ד וז"ל אבל חייבים לקנותן מהם מעט יותר משוין שלא יזלזלו בהן עכ"ל. וכ"ה בי"ד סי' רפ"א לענין קניית ס"ת מן הגוי ע"ש. וכתב הרב"י שס בי"ד וז"ל ומשמע התם בגמרא (גיטין דף מ"ה) דאין לו' לגוי לתנם לו בזול יותר מדאי פן יכעוס וישליכם למקום האיבוד וכדעובד' דהאי גוי' טייעת' דאייתי לאביי חיית' דתפילין כו' ע"ש. מבואר מזה לענין תפילין מזוזה וס"ת שני דינים. א' שלא לו' לגוי לתנם בזול יותר מדאי אע"ג שדעת הישראל אם לא יתנם בזול יוסיף לו בדמי המקח מ"מ יש לחוש דלמא מיד כשישמע הגוי דיבור ראשון של ישראל שמבקש כ"כ בזול יכעוס על דבורו וישליכם לאיבוד. ודין זה לא שייכ' גבי אתרוג חדא דדוקא תפילין מזוזה וס"ת. דאין ראוים לגוי כי אם לישראל (וגם ספר תורה על פי הרוב אין צריך לגוי בו) יש לחוש בשמעו שושראל מבקש כ"כ בזול. יכעס ויאמר הואיל וישראלים איו רצונם ליתן עבורם כ"א דבר מועט טוב לי שאתנקם מישראלים ואשליכם לאיבוד לפניו מליקח דבר מועט. הואיל ולא חזי לנפשיה דהיינו לגוי. משא"כ אתרוג דחזי לנפשיה של גוי להריח בו או לאוכלו ולרקחו. למה ישליכם לאיבוד בכעסו ויפסיד לעצמו. ועוד גם אי ישליך האתרוג לאיבוד מה לנו בכך וכי קדושה יש בו. דוקא תפילין מזוזות וס"ת שהם דברי קדושה אין לו לגרום שיזלזל בהן הגוי להשליך לאיבוד משא"כ אתרוג ואפי' אם כבר ברכו עליו (עס"ס ך"א. וסי' מ"ב וס"ס קנ"ד) כ"ש כשעדיין לא ברכו עליו ולא נשתמש בו למצוה. אבל דין השני שמחויב ליתן מעט יותר משויין. שלא יזלזלו זה שייך גם באתרוג. דע"כ אין הכוונה במ"ש שלא יזלזלו בהן. שמצד כעסו ישליכנו לאיבוד. דהא אין זה מטבע אדם אם לא ירצה הקונה ליתן בעד סחורתו יותר משוויו לכעוס ע"ז ולהשליכו לאיבוד. אע"כ הכונה שיראה לגוי שהמצות בזויות ומזולזלים בעיני ישראל. כי הלא מנהגו של עולם. דבר המצטרך הרבה לתשמישו אם יצטרך לקנותו ולא ישיגנו כ"א שיתן דבר מועט יותר משוויו לא ימנע מלקנותו ויתן דבר מועט יותר משוויו באשר צריך לו. ואם יראה הגוי שבדבר מצוה לא יתנהג כן ויקפיד מליתן יותר משויו מעט יראה שצורכי גופו חביבים יותר לישראל מצורכי מצוה. והוי זלזול וגנאי למצוה. וא"כ טעם זה שייך גם באתרוג: