מחצית השקל על אורח חיים תרמח:כג

(ס"ק כג) הירוק כו' דהטעם שלא נגמר פריו. ר"ל טעם פסול ירוק ממש. הוא משום דלא נגמר פריו. ולכן כשהורק קצת ככרכום זה סי' שנגמר פריו דאל"כ לא היה מוריק כלל אפילו ככרכום. אבל אי הוה ס"ל דירוק פסול משום דלאו הדר הוא. לא הוי מהני מה שמוריק קצת דעדיין אינו הדר עד שיוריק כלו ככרכום:

אבל הב"ח כו' וראייתו מדאמרינן דף ל"א אהא דבעי למימר דר' יודא אפי' באתרוג לא בעי הדר. ופריך והתנן אתרוג הירוק ר"מ מכשיר ור"י פוסל מ"ט פסול לר"י מאי לאו משום דלא הדר הוא. ש"מ דמודה ר"י באתרוג דבעי הדר. ומשני ה"ט דר"י פוסל בירוק משום דלאו גמר פירא הוא. אבל לעולם ר"י לא בעי הדר אפילו באתרוג. עכ"פ שמעינן דהמקשן הוי ס"ד דטעמא דר"י בירוק משום דלאו הדר. והתרצן לא מצינו דחולק ע"ז. אלא דלר"י לפי מאי דקיימא לא בעי הדר הוצרך לו' דלא הוי גמ פירי. ואם כן לדידן דבעי' הדר ירוק פסול מלבד דלא הוי גמר פירי אלא משום דלאו הדר הוא. ולפ"ז בעי' שיהיה כלו ירוק ולא מהני מה שמוריק קצת:

ואפשר שלא ע' במהרי"ל ר"ל הב"ח שערער על המנהג. אילו עיין במהרי"ל אפשר לא היה מערער כיון שיש למנהג אילן גדול לתלות בו. והוא מהרי"ל:

הדר הוא למסקנא דגמרא כצ"ל. ור"ל דמסתבר להו דירוק ככרתי מיקרי הדר. אלא שהמקשן לא ידע פסול אחר. לכן ההכרח דחקו דטעמי' דר"י דפוסל ירוק משום דלאו הדר הוא אבל לדעת המתרץ דאיכא טעמא אחריני לפסול ירוק משום דל"ג פירי הוא. הדרינן לסברא חיצונה דירוק מיקרי הדר:

דאפילו ירוק ככרתי כשר. ר"ל אפילו קודם שהתחיל להוריק קצת. אי הוי ידעינן שאחר סוכות ירוק לגמרי שזה סי' שנגמר פריו. דאל"כ לא היה מוריק בתלוש. והדר מיקרי אפי' הוא ירוק ככרתי. אלא שא"א לסמוך ע"ז לצאת בו ולברך עליו כשהוא ירוק ככרתי. דמי יעיד לנו שסופו להוריק:

אתרוג המורכב מלוימו"ני ואתרוג וה"ה מראנ"ץ ואתרוג. או שום פרי. בין שהבריך ענף מאילן אתרוג תוך אילן לימו"ני או להיפך שהרכיב ענף מאילן לימו"ני תוך אילן אתרוג כ"ה בתשו' מהר"ם אלשיך:

והקליפה תיכונה. לפי שהיא ממוצעת בין קליפה עליונה שהיא דקה מאד כגלי"ד המוזכר לעיל סעיף וי"ו. ובין התוך שהן חדרי הזרע עם קליפתן. לכן נקראת תיכונה. ולבוש כתב אותן שקורין גרטק"י הוא אתרוג המורכב הנ"ל משום שנעבדה ב"ע:

והיינו דאיכא למ"ד בן נח מצווה על הרכבת אילן:

ועיין בתוס' ריש דף ל"ג. כונתו דלא תימ' על מאי שנתן מ"א טעם לפסול מורכב שאינו נקרא אתרוג. מה בכך וכי אתרוג כתיב בקרא. הלא לא כתיב כ"א פרי עץ הדר וגם המורכב הוא פרי ע"ה אף על גב דבלשון הש"ס קראוהו אתרוג. לא באו למעט המורכב דבעי' ששמו אתרוג. דמנ"ל זה להש"ס ולא בא למעט כ"א שאר מינים דהיינו פריש ורמון וכדומה וע"ז רמז מ"א לעיין במ"ש התוס' ריש דף ל"ג. על מ"ש שם אביי ש"מ אסא מצראי דקיימא שבע עלין בחד קנא כשר ופריך הש"ס פשיטא ומשני ס"ד הואיל וא"ל שם לווי פסול קמ"ל. ופריך ואימא הכי נמי. ומשני עץ עבות אמר רחמנא מ"מ. וכתב התו' ד"ה ואימא ה"נ וז"ל תימא מאי ס"ד למפסליה משום שם לווי. מידי הדס כתיב בקרא הא אפילו הרדף הוי מכשירינן. אי לאו דכתיב דרכיה דרכי נועם עכ"ל:

ואע"ג שהתוס' הניחו הדבר בתימה. ע"כ דברי הש"ס צריכים יישוב. וי"ל כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו בפי' המשנה לזרעים שוודאי מעולם לא נסתפקו מהו פרי עץ הדר. בפרט שמצוה זו נוהגת כל שנה ושנה. והיה הלמ"מ מסורה בידם שהוא האתרוג. אלא שנחלקו התנאים באיזה תיבה מהפסוק מרומז ההלמ"מ שפירושו אתרוג. ודרש כל חד כדא"ל עכת"ד. וה"ה שי"ל כן בהדס. אע"ג דשקיל וטרי הש"ס בדף ל"ב ע"ב בפי' ענף עץ עבות דלמא מיני אחריני דלאו הדס. עד שהעלו מלשון הכתוב שר"ל הדס. וודאי היתה הל"מ מסור' בידם. שענף עץ עבות ר"ל הדס אלא שבאו לסמכו לקרא כמ"ש הרמב"ם באתרוג כנ"ל. וא"כ כיון שהיתה הל"מ מסור' בידם שנקרא הדס. שפיר ס"ד למיפסל אסא מצראי לפי שי"ל שם לווי. אע"ג דבקרא לא הוזכרה הדס מ"מ היה הלמ"מ כנ"ל. וכן י"ל מה"ט לפסול אתרוג המורכב. משום שלא נקרא אתרוג אע"ג דלא הוזכר בקרא שם אתרוג מ"מ שם זה נמסר בהלמ"מ כו' ויותר מקומות שרמז עליהן מ"א עיין בט"ז בסי' שאח"ז ס"ק ג':

ודע דמ"ש בש"ע סעיף י"ב וז"ל מחוטמו ואילך. דהיינו ממקום שמתחיל לשפע עד הפטמ' פסול כו' ד"ז במחלוקת שנוי'. דרש"י כתב חוטמו היינו ר"ל בעובי גבהו שמשפע משם ויורד לצד ראשו כו' שנראה שם לעינים יותר מבשאר מקומות שבו שבאותו עובי אדם נותן עיניו וע"ז כ' הרא"ש משמע מפירש"י שאין כל השיפוע עד הפטמא נקרא חוטם אלא עובי גבהו שממנו משפע ויורד. אבל מדהזכיר הרי"ף ור"ח החוטם אצל הפטמ' משמע שהשפוע נקרא חוטם. וכן עמא דבר שמעובי גבהו עד הפטמ' פוסלים חזזית כ"ש עכ"ל הרא"ש. וכתב ע"ז הרב"י וז"ל ואיכא למידק דמשמע מדברי הרא"ש דעמ' דבר כדברי הרי"ף ור"ח. ולכן מעובי גבהו עד הפטמא פסלו חזזית כ"ש. ותימה דהא אין ללמוד מדבריהם דמיקרי חוטמו אלא השיפוע ולא עובי גבהו. וי"ל דטעמא דעמא דבר לחוש גם לדברי רש"י ולכך פסלו גם בעובי גבהו. א"נ הא דקאמר דעמ' דבר לפסול מעובי גבהו עד הפטמ'. היינו מעובי גבהו ולמעלה ולא עובי גבהו בכלל והיינו כפר"ח והרי"ף עכ"ל הרב"י. מדכ' הרב"י בש"ע פה ממקום שמתחיל לשפע. משמע דפסק הרי"ף ור"ח ממש דאין הגובה עצמו בכלל חוטמו. גם תפס תי' בתרא לעיקר דגם כן הוא עמא דבר. מ"מ נלע"ד כל ב"נ יחמיר לעצמו גם כדעת רש"י וכתי' קמא של הרב"י לפסול גם בעובי עצמו בכ"ש. וכחומרת שניהם רש"י ורי"ף ור"ח. עכ"פ בהדר וודאי פוסל בכ"ש לדעת הרי"ף דקי"ל כוותיה. וכן משמע לשון ש"ע שכתב עד הפטמ' ופטמה מבואר בהגהת רמ"א סעיף ז' שהיא מה שקורין שושנתא. הרי דהדד בכלל חוטמו. וכן מבואר ברמב"ם פ"ח דין ז' וז"ל עלתה חזזית כו' ואם על דדו אפי' כ"ש פסול. ולכן צריך להשגיח ע"ז בדדו. (ועיין בס' כ"ת מ"ש בזה להרי"ף):