מחצית השקל על אורח חיים תרל:יד

(ס"ק יד) העושה כו' ולא סמכינן ע"ג אילן. זהו לשון רש"י וכתב מ"א דטעמו של רש"י משום דאלו סמכ' על האילן אין עולין לה בי"ט:

דלא כהב"ח. ר"ל דהב"ח כתב דטעמו של רש"י דאי סמכה על האילן ה"ל כשסמכ' בכרעי המט' דפסול'. ואייתי ראי' ממ"ש התו' אהא דאמרי' דף כ"ג עשה בהמה דופן לסכה ר"י מכשיר. וכ התו' דמיירי דלא סמך הסכ' על הבהמ' דאל"כ ה"ל כסמך הסכ' ע"ג כרעי המט' דפוסל ר"י וע"ז כתב מ"א אבל סמך הסכ' ע"ג בהמ' פסול' מפני שא"ל קבע כמ"ש סעיף י"ג ועיין בתו:

ר"ל דראיית הב"ח מדברי התו ליתא. דהא דאמר ר"י אם סמך הסכ' בכרעי מטה פסול נאמר בגמ' דף כ"א ע"ב שני טעמים. ח"א מפני שאין לה קבע וח"א מפני שמעמיד בדבר המקבל טומא:

ובפי' מ"ד מפני שא"ל קבע נחלקו רש"י ותו' דרש"י מפרש דר"י לטעמיה דסכה דירת קבע בעינן וע"ג מטה אין לה קבע דהא מטלטל' ע"י המט והתו' פירש שאין מקרקע המט עד הסכך גוב' יו"ד טפחים. א"כ ע כ דברי התו' שבדף כ"ג שכתב האי דעשה בהמ' דופן דע"כ מיירי שלא סמך עלי' דאל"כ ה"ל כסמכה בכרעי המט'. דוקא לפירש"י באין לה קבע אמורי'. דהאי טעמא גם בסמך ע"ג בהמ' שייכא דהא מטלטלת ע"י בהמ'. אבל לפי' התו דאין לה קבע ר"ל דאינו גבוה י' אין ענין בהמ' לכרעי מטה (וא"כ מ"ש מ"א ע"ג בהמ' פסול' כו' כמ"ש סעיף ג' ע"כ ר"ל שבסעיף ג' מבואר דין דאין לה קבע. אבל אנן קי"ל כפי' התו' באין לה קבע וא"כ אפי' סמך הסכ' ע"ג בהמ' כשר' לדידן). דהא הבהמ' ע"כ מיירי בגבו' יו"ד וכדאי' בגמ' לקמן סעיף י"א וא"כ כיון דכוונת התו' לפסול בסמך ע"ג בהמ' משום דמטלטלת ועי"ז דומה לכרעי מטה. איך למד מזה הב"ח לפסול בסמך ע"ג אילן דאינו מטלטל דהא הוא מחובר ולכן כ' מ"א דהטעם משום דאין עולין לה בי"ט כמ"ש סי' תרכ"ח. ואף על גב דהי' אפשר למ"א לפרש טעם פסול סמך ע"ג אילן דהוי כסמך בכרעי מטה. דפסול חד מ"ד מפני שמעמידה בדבר המקבל טומא' כנ"ל ולהאי מ"ד ה"ה דאסור להעמידה במחובר או בכל דבר שפסול לסכך וכמ"ש סי' תרכ"ח במ"א ס"ק ה' ואם כן כשסמך ע"ג אילן ה"ה מעמיד ע"י מחובר. אולם הב"ח ודאי לא נתכוין לזה דהא אייתי ראי' מסכך ע"ג בהמ' דשם אין האיסור משום מעמיד. דהא הטעם שאין מעמידין בדבר שאין מסככים בו משום גזר' שמא יבא גם לסכך בו ובבעלי חיים לא שייכא הך גזר'. דהא א"א לסכך בבע"ח (אלא די"ל דהב"ח אזיל לשיטתי דס"ל הא דאסור להעמיד בדבר המקבל טומא' או בכל דבר שאין מסככים בו. הוא מדינא לא משום גזר' אלא משום דהכל הולך אחר המעמיד וה"ל כאילו סיכך באותו דבר המעמיד. וכמ"ש מ"א בשמו בסי' תרכ"ט ס"ק ט' וא"כ לדידי' י"ל בין בסמך ע"ג אילן ובין בסמך ע"ג בהמ' תרוייהו פסילי מחד טעמא דדומי' לסמך ע"ג כרעי מטה. דהיינו למ"ד טעם כרעי המט' מפני שמעמיד בדבר המקבל טומא' דגם בהמ' אינה צומחת מן הארץ. וכדלעיל ר"ס תרכ"ט וא"כ מדינא אסור להיות המעמיד בהמ'. אבל מ"א אזיל לשיטתו דחולק שם על הב"ח. וס"ל הא דאסור להעמיד בדבר המקבל טומא או בשאר דברים שאין מסככים בהם אינו אלא משום גזר' שמא יבא לסכך בו כנ"ל א"כ אין לדמות אם המעמיד אילן או המעמיד בהמ' כנ"ל וגם צ"ל דדברי התו' בדף כ"ג הנ"ל אזלי דוקא לפירש"י בהאידאין לו קבע כנ"ל) ומ"א לנפשי' לא ניחא ליה לפרש טעמו דרש"י שכתב ולא סמכ' ע"ג אילן. דא"כ הוי מעמיד בדבר שאין מסככים. חדא דא"כ דברי רש"י אזלי' דוקא לחד מ"ד דאמר מפני שמעמיד בדבר המקבל טומא'. ולא למ"ד מפני שאין לה קבע. ונם להרב' פוסקים לא קי"ל כהאי מ"ד שאמר מפני שמעמיד בדבר המקבל טומאה. וכמבואר לעיל סי' תרכ"ט. וגם אי הוי טעמא משום דמעמיד בדבר שאין מסככים א"כ אם נעץ קונדיסין באילן וסיכך עליהם כשר' דה"ל אילן מעמיד דמעמיד וכמ"ש מ"א לעיל סי' תרכ"ח ס"ק ה' ובסי תרכ"ט ס"ק ט"ו בשם הר"ן. לכן עדיפא ליה לפרש הטעם משום דאז אין עולין לה בי"ט. דהוא אליבא דכ"ע ואסור בכל גווני וכמבואר במשנ' שלפניו דף כ"ב ע"ב: