מחצית השקל על אורח חיים תרל:יב

(ס"ק יב) אחרים כו' והב"ח כו' דדי ברוחב טפח ואע"ג דלענין שבת בעי' שיהי' רוחב ד' כמ"ש לעיל סי שס"א. שאני התם דבעי' למימר פי תקרה כו' ולעשות ע"י מחיצ' שלמה. משא"כ כאן דלא בעי' פי תקרה כ"א למחיצ' ג' דסגי בטפח. ה"ה דסגי שתהי' התקר' רחב טפח:

ולפי מ"ש בח"ש כו ר"ל לפי מ"ש רמ"א שיש להחמיר כדעת האחרים החולקים על הרמב"ם ומכלל החולקים הם התוס'. והח"ש מפרש דהתו' ס"ל דאביי ורבא דפליגי בסיכך ע"ג אכסדר' שאין לה פצימים דאביי ס"ל דאמרי' פ"ת ורבא ס"ל דלא אמרי' פ"ת דהני קורות לאו להכי עבידי. ופי' התו' דמיירי שיש לסכ' שני דפנות דעריבן. אלא דבמחיצ' ג' פליגי אביי ורבא אי אמרינן פ"ת להשלים הטפח שוחק דבעי' בדופן ג' וקי"ל כרבא דלא אמרי' פ"ת כה"ג. ומפרש מהרש"ל דהתוס' ס"ל דאביי ורבא פליגי בסיכך ע"ג אכסדרא עצמה. והאכסדרא עצמה יש לה שני מחיצות דעריבן. ומיירי שהאכסדרא איננה מקורה למעל'. אלא בסוף המחיצ' מונח למעל' קורה. וס"ל לרבא דלא אמרי' פ"ת דלא נעשה לצורך הסכ':

ומהרש"א חולק דכה"ג מודה רבא דאמרי פ"ת. אלא מיירי כדפירש"י התם שהחצר מסובב באכסדראות ואין לאכסדראות מחיצות כ"א בתי החצר הם מחיצותי' ולצד החצר אין לאכסדראות מחיצות וסיכך תוך החצר מאכסדרא לאכסדרא שכנגד' והאכסדרא יש לה קירוי למעל' רחב יותר מד"א. וא"כ אין לצרף מחיצות הבתים לסכה ע"י דופן עקומ'. כיון דרחב יותר מד"א. רק שהסכ' עצמה יש לה שני דפנות דעריבן אלא שבדופן ג בעי' למימר פ"ת לעשותו טפח שוחק. ובזה ס"ל לרבא דל"א פ"ת דהתקר' לגואי עבידא. והיינו לצורך תחת האכסדרא ולא לצורך החוץ דהיינו אויר החצר מקום שסיכך. בולטים טפח מהני:

וכתב הב"ח דהיינו דוקא כו' דאמרי' התם דהיכי שיש לו פצימים רחב טפח מודה רבא דמהני. א"ד נרא מבפנים ושוה מבחוץ מהני. וא"ד נרא' מבחוץ ושוה מבפנים. דהני תרתי גווני מהני לענין שבת ועולין לשם לחי ה"ה דעולין לענין סכה במקום טפח שוחק. והקש' הרא"ש בנרא' בחוץ ושוה מבפנים ?לומ' מהני גבי סכה ניהו דמהני לענין שבת ועול' במקום לחי. משום דלא בעי' רק הכירא אבל בסכ' דהיושב בסכ' צריך לו בדופן ג' טפח א"כ מאי מהני במה שנרא' בחוץ. כיון דאינו נרא' ליושב בפנים. ותי' דמיירי דא"ל צ"ה. ומדאורייתא סגי בהכי דצ"ה עול' במקום דופן. ולא בעי הטפח כ"א מדרבנן. ולכן סגי גם אם אינו נרא' מבפנים רק בחוץ. משמע דלא הצריך הרא"ש צ"ה כ"א היכי דנרא' בחוץ ולא בפנים אבל היכא דנרא' בפנים אפי' לא נרא' בחוץ א"צ צ"ה. דהא לא איצטרך הרא"ש לחדש דמיירי דא"ל צ"ה. כ"א ליישב קושייתו דהא אילו נרא' לישב בפנים. והטעם צ"ל לדעת הב"ח בנרא' בפנים דלא בעי' צ"ה. אע"ג דבעלמא בכ"מ בעי' טפח שוחק וגם צ"ה וכמ"ש סעיף ב'. הכא עדיף ולא בעי' צ"ה דכה"ג סמכי' על פ"ת אע"ג דלגוואי עבידא. וכמ"ש הרא"ש שם בתי' השני ועז"כ מ"א ואינו מוכרח אדרבא משמע להיפך ניהו קודם דמסיק הרא"ש דמיירי דא"ל צ"ה לא הוי קשיא לי' כ"א באינו נרא' בפנים. אבל בנרא' בפנים הוי ניחא ליה. אבל בתר דאסיק דהאי נרא' מבחוץ ע"כ מיירי בא"ל צ"ה. א"כ כיון דאמרי' א"ד נרא' מבחוץ כו' וא"ד נרא' מבפנים כו' מסתמא בחד גווני מיירי דא"ל צ"ה. וגם בנרא' מבפנים בעי' צ"ה ולא סמכינן על פ"ת. ומ"מ לפי הנראה מדברי מ"א לדעת מהרש"א וב"ח דאם סיכך על גבי אכסדר' עצמה דמודה רבא היכי דא"ל ב מחיצות דעריבן דאמרינן פ"ת בשלישית. לא בעי' לא פצימין ולא צ"ה. והוא דלא כמ"ש הט"ז ס"ק ט'. ולא הבנתי דברי הט"ז כיון דהט"ז גופיה מודה למהרש"א וב"ח דכה"ג אמרי' פ"ת: