מחצית השקל על אורח חיים תרל:טו

(ס"ק טו) חזקי' משמע קצת בתוס' דאם רוב כו' כשרה דשם בסכה דף כ"ד ע"ב אר"א ב"י כל מחיצ' שא"י לעמוד ברוח מצויי' אינה מחיצ'. ופריך מדתנן העוש' סכתו בין האילנות והאילנות דפנות כשרה. ומשני מתני' מיירי באילנות קשים. פי' רש"י זקנים ועבים שאין הרוח מנידם. ופריך והא איכא נופו. ומשני דעביד ליה בהוצא ודפני שלא ינידם הרוח והקשו התו' מהא דפריך בעירובין למ"ד מחיצ' העומדת מאליה לא הוי מחיצ' ממתני' דהעוש' סכתו בין האילנות הנ"ל. ומשני דמיירי שנטעה מתחל' לכך. והשתא ת"ל כיון דע"כ מיירי בעביד בהוצא ודפנא. הרי לא נעשה מאליה לכך. ותי' וז"ל וי"ל דבין הכא ובין התם דייק משום דמשמע לי' דאיירי בכל ענין בין היכי דהוי רוב הדופן מעץ האילן הקשה כו' ובין הוי רוב הדופן מן הנוף ופריך התם מן הקשה. והכא פריך מן הנוף כו' עכ"ל משמע דלא הוצרך לאוקמי בהוצא ודפנא אלא משום האי גוונא היכי דהרוב מן הנוף. אלא דיש לדחות קצת דמ"ש התוס' דהא פריך מן הנוף. ר"ל בין שהרוב מן הנוף ומיעוט מן האילן. ובין שהמיעוט מן הנוף והרוב מן הקשה בכל גווני קשה דעכ"פ אפי' מיעוט מן הנוף מכל מקום כיון דגם המיעוט מצטרך להצטרף למחיצ' והוא המיעוט א"י לעמוד ברוח. ועל הני תרי גווני משני משום דעביד בהוצא ודפני. והא דהוצרכו התוס' לו' דדייק משום דמשמע ליה דאיירי בכל ענין. לא משום קושיא דהכא בסכה צ"ל כן. דהכא אי מיירי באיזה ענין שתרצה בכל מקום מקשה שפיר אלא דהתוספות הוצרכו לו' כן משום קושיית הש"ס בערובין דס"ל להתוספות אם רוב מן הנוף ועביד בהוצא ודפני לא מיקרי מחיצ' העומדת מאליה. לכן כתב דמשמע ליה דמיירי בכ"ע אפי' רוב מן האילן. אלא שאין לשון התו' משמע כן. ולכן כתב מ"א קצת משמע דאין זה הכרח גמור: