מחצית השקל על אורח חיים תרטז:א

(ס"ק א) לומר כו' שהוא נהנה כו' ב"י. עמ"ש הטור בשם רבינו יהור' שמותר לומר לגוי לרחוץ התינוק אפי' בחמין שהוחמו בו ביום. דסתם תינוק חולה אצל חמין. ודבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה עכ"ל. ועז"כ הרב"י משמע דישראל עצמו אסור לרחצן. אף על גב דלהאכילו מותר לישראל בעצמו. שאני רחיצה דאם רחצן ישראל הרי גם הגדול שרוחצן נהנה. ואם כן ה"ה לסוכן ישראל בידים אסור. והא מותרים לכתחלה כו' דאי' ביומא דף ע"ח ע"ב ת"ר תינוקו' מותרים בכלן חוץ מנעילת סנדל. ופריך מ"ש נעילת סנדל דאמרי אינשי עבדי לי'. ר"ל גדולים עשו לו. וגדולים מוזהרים על הקטנים שלא יעשו להם דבר האסור הנך נמי אמאי מותרים אמרי גדולים עבדו להו. ומשני הנך אמרי מאתמול עבדו להו ר"ל שרחצן וסכן אתמול ועדין הם נקיים. אבל סנדל א"א לומר דמאתמול נעלוהו ועדין הם ברגלי הקטן. דע"כ בליל' חלץ מנעליו דאין לישן אם מנעליו ברגליו דטועם טעם מיתה:

ופריך והא מותרים לכתחלה קתני. ופרש"י שאם בא לימלך א"ל האכילהו ורחוץ אותו והא שפיר יוע דהיום עשאו לו עכ"ל ומסיק אלא הנך דלאו רביתייהו גזרי בהו רבנן הנך דריבתייהו לא גזרי בהו דבנן עכ"ל הגמ' וע"כ הש"ס לא מיירי על ידי גוי חדא דלשון מותרים לכתחלה לא משמע כן ועוד דא"א דמיירי על ידי גוי מאי ס"ד דמה"ט נעילת סנדל אסור דע"כ היום נעשו לו. ויתנו שהגדולים עשו לו. הא אפשר לתלות שנעשה ע"י גוי. אע"כ דהש"ס לא מיירי מגוי. אלא דס"ד דלא הותר כ"א כשהקטן עושה בעצמו אין הגדולים מעכבים על ידו אלא דחששו חכמים שהעולם יטעו ויסברו שהגדולים עשו להם. דהקטן בעצמו אין בו דעה לעשות בעצמו ולזה דחה דהא מותרים לכתחלה משמע דאפי' הגדול יכול לעשותו:

וב"ח כתב דמותר כו' ר"ל שאין כוונות הרר"י לאסור הרחיצה ע"י ישראל אלא נקט גוי כדי להתיר להחם חמין היום ע"י גוי:

וכ"מ במרדכי פ"ב דביצה סימן תר"פ וז"ל ולא יחום אדם חמין ביום טוב כו' ורבינו יודא כתב דמותר לרחוץ תינוק קטן כדאי' בפ"ב דיומא דתינוקות מותרים ברחיצה וסינה ביוה"כ. דכל מידי דאית ביה רבית' דתינוק. לא גזרי בי' רבנן. וצ"ל דלא גזרו על תינוק לרחוץ אבל אסור לגדול לעשות הבערה לצורך שום רחיצה:

דהא אינו שוה לכל נפש כו' עכ"ל. משמע דהרר"י התיר להחם ישראל חמין ביום טוב לצורך תינוק וה"ה דשרי ביוה"כ להחם על ידי גוי עכ"פ. ובזה חולק המרדכי. אבל הרחיצה עצמה שמותרת ע"י ישראל בזה לא פליגי ולכ"ע שרי רק זה כתב הב"ח דאם הגוי מחים חמין היום אז יהי' הרחיצה ע"י גוי דוקא ע' שם:

דהא משנה שלמה פי"ט דשבת:

הא אפי' בלא מילה שרי ר"ל כתב"ח וכן להרב"י דס"ל דרחינה שהותרה לקטן ביום הכפורים היינו בחמין. א"כ אמאי פי"ט דשבת אמרינן דוקא קודם המילה שרי הא בכל קטן שרי:

שהוא משום עינוי לא כצ"ל:

ולכן מותר גדול לרחצן כפשטות לשון הש"ס והא מותרים לכתחלה ואין חשש במה שהגדול נהנה כיון שאינו מכוין לשם תענוג. וכמו שהותר רחיצות טיט וצואה ר"ס תרי"ג:

אבל רחיצ' בחמין כו' אף בתינוק אסור כו' והקשה בס' א"ר איך א"ל דבגמרא דמיירי ע"י ישראל מיירי ברחיצה בצונן. הא מסקי' שם אהא דכ"מ דהוי רביתיה דתינוק ל"ג. ורחיצה הוי גם כן רביתיה. אייתי ראיה דאמר אביי אמר ליה אם רביתי' דתינוק מיא חמימי (לרחיצה) ומשחא (לסיכה) הרי דאפי' בחמין מותר. ולענ"ד לק"מ חדא דעכ"פ מביא ראיה שפיר על סיכה דהוי רביתי'. וגם רחיצה ניהו דבחמין הוי רביתי' דתינוק טפי מכל מקום עיקר הרביתי' הוא הרחיצה. אם כן כשהיא בצונן איכא רביתי' קצת ואייתי שפיר ראיה גם לרחיצת צונן:

כמ"ש סימן שך"ח סעיף י"ז דסתם תינוק הוי כחולה שאין בו סכנה. ולכן הותר אצלו סבות דאמירה לגוי. ולזה נתכוין הטור. מה שכתב בשם הרר"י כנ"ל דמה"ט נקט גוי דמיירי בחמין כמו שסיים וזה ע"י ישראל אסור אפילו בשבת אבל לומר לגוי שיחם ל"ח אסור. ומ"ש הטור בשם הרר"י אפילו בחמין שהוחמו היום. ר"ל שהוחמו לצורך גוי:

בערובין:

דף ס"ח עובדא דתינוק שנשפכו לו חמימי' שהוחמו מערב שבת. ולא הותר להחם ע"י גוי כ"א להחם לאם היולדת והנותר יקחו לצורך התינוק וע"ש תו' ובתו' גיטין דף ח' ע"ב:

ודברי ר"י כו' הם דברי מרדכי שהבאתי לעיל דמתיר להחם בי"ט לצורך תינוק אפי ישראל. דהא מוכח בערובין דבשבת אסור ע"י גוי כמו שאסור לגדול. וה"ה בי"ט כיון דלצורך גדול אסור החימום ע"י ישראל. ה"ה לצורך קטן. וה"ה דקשיא על המרדכי דהתיר עכ"פ הרחיצה לקטן כיון דאסור לגרול למה הותר לקטן:

מוכח שכן דעת הרמ"א. שהבי' שם דברי מרדכי הנ"ל דמותר לרחוץ התינוק בחמין אע"ג דבשבת אסור כ"א לצורך מילה:

ובזה"ז כו' דהא גם בחול לפעמים אין רוחצים התינוק כמה ימים וא"כ לדידן הרחיצ' לאו רביתי' דתינוק. וכ"כ מ"א לעיל סימן תקי"א ס"ק ה'. ועמ"ש מ"א סימן של"א ס"ק ט':