מחצית השקל על אורח חיים תרטז:ב

(ס"ק ב) מחנכי' כו' ע"ש תוס'. והוא בתו' ישנים וכ"ה בת"ה סימן צ"ד. שהקשו אהא דתנן ביומא דף פ"ב מחנכי' הקטנים לשעות. והקשו שם והא קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווי' להפרישו. והשתא חנוכי מחנכי אפרושי מבעי' ותי' ר"י דחינוך קטנים ליתא אלא באב אבל באדם אחר לא. ולכן אין מצווין להפרישו והקשו מהאי דפ"ק דסכה דהלני המלכה ישבה עם ז' בני' בסכה אלמא אי ליכא אב שייך נמי חינוך. ומתרצי' שמא ה"ל אב דמחנכם לכך. ואפי' לא ה"ל אב היתה האם מחנכתן למצוה בעלמא עכ"ל התוס'. וכ"ה בת"ה הנ"ל. וכ"כ התוס' בנזיר דף ך"ח ע"ב וברף כ"ט ע"א מסקי' הגמרא להדיא לר"ל דאין האם חייבת לחנך את בנה. ואע"ג דר"י שם פליג עם ר"ל ולר"י אין צורך לומר דאשה אינה חייבת לחנך בנה מ"מ עדיף למעט במחלוקת ולומר דגם ר"י מורה בזה לר"ל. וע"ל במ"א סימן שמ"ג:

ומ"מ נ"ל דלא תתן כו' ר"ל האם אע"ג דאינה חייבת בחינוך:

ול"ד לסכה שרשאי' כו' דאלת"ה מאי הקשו התוספות מהלני מלכה שישבה ע"ב בסכה כנ"ל הא אסיר לה ליתן להם לאכול חוץ לסכה:

ואינה מחוייבת להכניסו כו' דהאם אינה חייבת בחינוך:

ועוד דהתם הוי מ"ע. ר"ל לאכול בסכה הוא מ"ע:

ואיסור לאו חמור מעשה כדאי' פ"ק דיבמות בשמעתא דעליה וכדמוכח נמי פ"ב דיבמות עכ"ל ת"ה סימן צ"ד. ולכן כיון דאכילה בסכה לא הוי רק עשה לכן אפי' ליתן להם מותר. אלא שמ"א ר"ס רס"ט דחה זה לפי מאי דקי"ל דאפי' איסור דרבנן אין מאכילים בידים כ"ש עשה דאוריית'. לכן צ"ל דמ"ש פה ועוד דהתם הוי מ"ע נשאר עיקר תירוצו הראשון דשאני סכה דבאכילה אין איסור כו' ובאמת להאכיל לקטן בידים חוץ לסכה אפי' לאשה אסור וכ"כ להדיא לקמן סי' ר"מ. אלא מה שחילק לעיל דביו"כ האכילה בעצמה איסור כתב עכשיו סברא אחרת אפי' יהי' יוה"כ דומה ממש לסכה בזה. יש להקל יותר בסכה דהוי מ"ע מביוה"כ. אולם הת"ה בסוף התשובה הקשה על התוס' הנ"ל והוכיח ממס' עירובין רגם האם חייבת בחינוך בנה וסיים שאין להקל ע"ש:

מה שאין כו' בשנת י"ב. ר"ל כשהוא בן י"א שלימים כמ"ש רמ"א דאין להקל כ"א בנער כחוש:

משום דהכל לומדים כו' וסמכינן על. דעת רש"י בכתובות דף נו"ן ע"א כפי פרושו של הב"ח דברי רש"י ע"ש אבל כשהוא בן י"ב שנים שלימים ונכנס לשנת י"ג מודה רש"י וגם הב"ח דצריך להשלים מדרבנן אם לא בנער כחוש דסמכינן על דעת י"א שהביא רמ"א. ובס' א"ר כתב בשם הב"ח על מ"ש רמ"א ויש לסמוך עלייהו בנער שהוא כחוש. וז"ל ומנהגנו בכל התינוקות כן כיון שלומדים כלם. וגם בזה"ז מסתמא חשיבי חולים (ב"ח) באמת הב"ח לא הקיל כ"א כשהו' בן י"ח כנ"ל. ואפשר דבס' א"ד כתב כן מסברא דנפשיה ע"פ סברת הב"ח. ועוד דסחמא חשיבי חולים. ר"ל בזמן הזה דירדה חולשה לעולם. וסיים הב"ח וכיון דלא בקיאים אימת ספק נפשות להקל: