מחצית השקל על אורח חיים תקכז:א

כ' מ"א כ' הר"ן כו' צריך אני להציע דברי הש"ס בקצרה תנן רפ"ב דביצה י"ט שחל בע"ש לא יבשל בתחלה בי"ט לצורך שבת אא"כ הניח מעי"ט ערובי תבשילין ואמרי' מ"ט צריך להניח ע"ת. אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת כו' ר"ל אם לא יניח ע"ת שמא ישכח ששבת אחר י"ט ויאכל הכל בי"ט ולא יהיה לו מה לאכול בשבת וע"י הנחת ע"ת יזכור ויברור גם לשבת מנה יפה ולא יאכל הכל בי"ט ורא"א כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשב' ק"ו דאסור מי"ט לחול ר"ל דירא' דאסו' לבשל מי"ט לשב' כ"א ע"י ע"ת משום דע"י שמניח ע"ת לשבת נראה דהתחיל להכין מעי"ט לשבת ואז מותר לגמור כל צורכי שבת בי"ט. אבל אי לא התחיל ע"י ע"ת מעי"ט היה אסור לבשל בשבת. ק"ו דאסור מי"ט לחול אפי' רק לגמור דהיינו שהתחיל מעי"ט אפ"ה אסור לחול. ובפסחים דף מ"ו ע"ב אתמר האופה מי"ט לחול. רבה אמר אינו לוקה. דאמרי' הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי ליה אף ע"ג דלעצמו א"צ מה שאפה מ"מ הרי ראוי ליתנו לפני אורחים הבאים ור"ח אמר לוקה דל"ל הואיל כו' א"ל רבה לר"ח לדידך דל"ל הואיל איך אופין מי"ט לשבת א"ל משום ע"ת א"ל ומשום ע"ת שרינן אסור' דאורייתא. בתמי'. א"ל ר"ח מדאורייתא צורכי שבת נעשים בי"ט. ורבנן הוא דגזרי בי' שמא יאמרו אופין מי"ט לחול וכיון דאצרכוהו רבנן ערובי תבשילין א"ל הכיר' ע"כ דברי הש"ס ופסקו רוב הפוסקים כרבה דא"ל הואיל. כ' הר"ן כו' דמדאורייתא אסור כו' היינו משום דדוקא ר"ח דל"ל הואיל הוצרך לו' דמדאורייתא צורכי שבת נעשים בי"ט אבל לדידן דקי"ל כרבה דא"ל הואיל בלא"ה א"ש דמבשלים מי"ט לשבת ע"י ע"ת נשאר סברא חיצונה דצורכי שבת מדאורייתא אין נעשים בי"ט לולי טעמ' דהואיל וכן מוכח דרבה ס"ל דאין צורכי שבת נעשים בי"ט מן התורה דהא הקשה לר"ח ומשום ערובי תבשילין שרינן אסורא דאורייתא כנ"ל. ועוד הא קי"ל כרבה ריש ביצה דא"ל הכנה וביצה שנולדה בשבת אחר י"ט אסורה מן התור הואיל ומאתמול נגמרה. הרי דאפי' הכנ' דבידי שמים אסור מן התורה מי"ט לשבת ק"ו הכנ' דבידי' דהיינו אפיה ובישול דאסור מן התורה מי"ט לשבת ועמ"ש מ"א סס"ק זה בשם התוס ריש ביצה. מ"מ איסור' איכא. היינו כי היכי דלא תיקשי א"כ לרבה ל"ל עירוב תבשילין. לכן כתב דרבה לא אמר אלא ע"י הואיל ואינו לוקה אבל מ"מ אסור' איכא לכן בעי' ע"ת. וכתב התוס' בפסחים ד"ה רבה כו' שהקשו לרבה הא דאמרינן במס' שבת הר ד' חלות דבש בי"ט רא"א סופג מ'. וחכמים אומרים אין כאן אלא שבות. אמאי לוקה לר"א וגם רבנן הוי מודו ליה דסופג מ"ס אלא דס"ל דדבש בכוורת לא מיקרי מחובר וליכא אלא שבות. ואמאי לוקה נימא הואיל:

ועוד דאמרי' אין י"ט מכין לשבת מן התור' היכי משכח' לה נימא הואיל ותי' דמשכחת לה ברודה סמוך לשקיעת החמה(וכן האי דערובין)דאפי' יבאו אורחים אין שהות ביום לאכלו עכת"ד. והביא מ"א דבריהם והם הצעה למ"ש מ"א סס"ק דאין לבשל ע"י ע"ת בי"ט סמוך לחשכה:

ומ"ש הרב"י דמבואר כו' הרב"י כ' כן ליישב דעת הרמב"ם שכ' וז"ל י"ט שחל ע"ש אין אופי' ומבשלים ביום טוב לשבת. ואיסור זה מדברי סופרים שלא יבשל מי"ט לחול שק"ו הוא לשבת אינו מבשל כ"ש לחול. לפיכך אם עשה עירוב תבשילים כו' והבי' הרב"י בשם הג"מ שהרמב"ם פוסק כר"ח דס"ל מן התורה צורכי שבת נעשי' בי"ט אלא רבנן אסרוהו שלא יאמרו אופין מי"ט לחול דאי כרבה ס"ל הא לרבה מן התורה אין אופים מי"ט לשבת כנ"ל. ולמה כ' שהוא מד"ס ואי כונתו דמותר מן התורה משום הואיל אלא דמ"מ איסור דרבנן איכא כמ"ש לעיל בשם הר"ן. ע"כ לא אסרו רבנן משום גזרה שלא יאמרו אופין מי"ט לחול משמע דלחול יותר יש לאסור לאפות מלאפות מי"ט לשבת. ולכן גזרי' ואסרי' אפיה לצורך שבת אטו אפיה לצורך חול. ובאמת שניהם שוין. דבלי סברת הואיל שניהם אסורים מן התורה וע"י הואיל שניהם בין לחול ובין לשבת מותרים מן התורה:

וע"כ מטעם אחר אסרוהו חכמים. וע"ז כתב הרב"י דגם הרמב"ם ס"ל כרבה והא דכתב דמן התורה צורכי שבת נעשי' בי"ט:

אע"ג דרבה משמע דלכתחלה לא הוי ס"ל האי סברא מדא"ל לר"ח ומשום ע"ת שרונן איסור דאורייתא כנ"ל מ"מ לבתר דשמעה מר"ח הודה לו רבה. ולא מצינו בש"ס מחלוקת בזה:

כבר השיגוהו יש"ש דע"כ רבה ס"ל דמן התורה אין צורכי שבת נעשי' בי"ט וכנ"ל. ונ"ל שגם דעת הרמב"ם כן וא"כ ליכא פלוגת' כו' ר"ל דגם דעת הרמב"ם לפסוק כרבה וא"כ ליכא פלוגתא בין הפוסקי' אי קי"ל כרבה או כר"ח. וכ"ע ס"ל דלרבה לולי טעם הואיל אין צורכי שבת נעשים בי"ט מן התורה:

וס"ל כמ"ש בעל המאור. וכמ"ש רמב"ן על דבריו כצ"ל. ור"ל לפמ"ש מ"א דגם הרמב"ם ס"ל כרבה וס"ל דאין צורכי שבת נעשים בי"ט מדאורייתא. א"כ מה זה שכ' הרמב"ם י"ט שחל ע"ש אין אופין כו' ואיסור זה מדברי סופרים כו' עז"כ מ"א דס"ל כבעל המאור ורמב"ן:

דבעל המאור אע"ג דמטעם הואיל מ"מ לכתחלה אסור מ"מ מי"ט לשבת דהוי כשעת הדחק אפי' לכתחלה מותר:

אלא הצריכו עירוב תבשילין מטעמ' דרבה כדי שיברור מנה כו'. ומשמע מדבריו דלטעמיה דר"א כדי שיאמרו כו' ק"ו לחול. ל"ל הכי דא"כ טעמא דעירוב תבשילין משום דלולי עירוב תבשילין יש לגזור שמא יאפה מי"ט לחול. הא הוי גזרה לגזר' דהא מי"ט לשבת דהוי כשעת הדחק יש להתיר אפי' לכתחלה אלא דגזרי' שיאפה מי"ט לחול והא גם אם יאפה מי"ט לחול ליכא כ"א איסור דרבנן דהא א"ל הואיל ומשמע דע"כ ר"א כר"ח ס"ל ול"ל הואיל אבל רמב"ן כ' דאפי' לר"א י"ל דס"ל כרבה ומי"ט לשבת אפי' לכתחלה מותר מן הדין דהוי כשעת הדחק אלא דגזרי' שלא יאפה לחול. ואע"ג דהוי גזרה לגזירה מ"מ מצינו כמה פעמים היכי דהגזירה קרובה גזרינן גזרה לגזרה והאריך ע"ש. א"כ י"ל דגם הרמב"ם ס"ל דמטעם הואיל יש להתיר לכתחלה מי"ט לשבת דהוי כשעת הדחק ואעפ"כ הצריכו חכמים עירוב תבשילין כדי שלא יאפה מי"ט לחול ואע"ג דהוי גזרה לגזרה צ"ל דס"ל בזה כהרמב"ם דכה"ג גזרו גזרה לגזרה ובזה א"ש מ"ש ואיסור זה מדברי סופרים שלא יבשל מי"ט לחול:

וא"כ אסור כו' ר"ל דלפמ"ש מ"א דלכ"ע לא קי"ל כר"ח אלא דלצורכי שבת אין נעשים בי"ט מן התורה:ועל ערובי תבשילין גריד' אין להתיר לבשל מי"ט לשבת וכדא"ל רבה לר"ח ומשום עירוב תבשילין שרינן איסור דאורייתא אלא דמתירים ע"י ע"ת דגם לרבה ליכא איסור תורה דהא אמרי' הואיל. וא"כ סמוך לחשכה דל"ל הואיל וכמ"ש לעיל בשם תוספות דפסחים אין להתיר משום ע"ת גריד' דאורייתא ולא שרי אלא ע"י הואיל כצ"ל:

ואע"ג שהתו' כ' ריש ביצה כו' וז"ל אך תימ' הואיל והכנה דאוריית' האיך אופים מי"ט לשבת וכ"ת ע"י ע"ת וכי אתי תקנת' דרבנן לעקור הכנה דאוריית. ונראה ליישב דרבה גופיה אזיל לטעמיה דא"ל הואיל כו':

ואפי' לדידן ניח דכל דבר אפיה ובישול ל"ש בי' הכנה שאינו מחוסר רק תיקון בעלמא רק גבי ביצה שהוא דבר חדש שלא היה בעולם כו' עכ"ל. הרי שכ' דאפיה ובישול כיון דהוי בעולם ל"מ הכנה ומותר אפי' בלי הואיל. דהא כ' ואפי' לדידן כו' ע"כ כוונתם דהתו פוסקים כר"ח דלא אמרי' הואיל ולא קי"ל בהא כר"ח דמן התורה צורכי שבת נעשים בי"ט דהא דקי"ל בזה כרבה דא"ל הכנה מי"ט לשבת אסור מן התורה. וא"כ נתיר איסור תורה דהיינו הכנה ע"י ע"ת ולזה כ' דאפיה ובישול ל"מ הכנה ואין בו איסור תורה ומותר ע"י ע"ת:

א"כ אפי' סמוך לחשכה דל"ל הואיל ראוי להתיר משום ע"ת גריד' כיון דאפיה ובישול ליכא איסור תורה מי"ט לשבת דלא הוי הכנה גמורה:

לא כתבו כן אלא למאן דל"ל הואיל כו' ר"ל דהתוס' לא חדשו סברא זו דבאפיה ובישול ל"מ הכנה אלא מהכרח קושייתם לשיטתם דס"ל דלא קי"ל כרבה דא"ל הואיל. וכיון דקי"ל כרבה דא"ל הכנה וצורכי שבת אין נעשים בי"ט מן התורה משום הכנה לזה הוצרכו לחדש באפיה ובישול ל"מ הכנה. אבל לדעת הפוסקי' וכדקי"ל כרבה דא"ל הואיל בלא"ה לק"מ ושפיר אופים ומבשלים מי"ט לשבת ע"י ע"ת. וכיון דאין הכרח מה"ת לחדש דין חדש דבאפיה ובישול ל"מ הכנה אדרבה נשארה סברא חיצונה דהוי הכנה וא"כ שוב אין להתיר אפיה ובישול מיו"ט לשבת ע"י ע"ת גרידא כ"א בצירוף דא"ל הואיל. ובלא"ה דברי התוספות תמוהים ר"ל דהא קושית התו' היא קושית הש"ס רבה לר"ח במס' פסחים. אע"כ עיקר כונתם למ"ש לבסוף ואפי' לדידן דל"ל הואיל וא"ל הכנה דרבה כו' ר"ל דל"ל צורכי שבת מן התורה נעשים בי"ט:

וכמ"ש מהר"ם לובלין שם א"כ תיקשי מאי מקשה רבה לר"ח לדידך כו' וכי משום ע"ת שרינן איסור דאוריית' והא אפי' לרבה דס"ל צורכי שבת אין נעשי' בי"ט מן התורה משום הכנה מ"מ באפי' ובישול דלא הוי הכנה גמור' ליכא איסור תורה:

אבל אנן קי"ל כו' חוזר אדלעיל שכ' שהתוס' לא כתבו כן אלא למאן דל"ל הואיל וע"ז כ' אבל אנן קי"ל כרבה דא"ל הואיל אפי' בישול ואפיה הוי הכנה ואין לסמוך על ע"ת גרידא אלא בצירוף הואיל א"כ סמוך לחשכה דל"ל הואיל אין לסמוך על ע"ת גרידה ואסור לבשל:

מקדימים כו' כדי שלא יבשלו לצורך שבת סמוך לחשכה: