מחצית השקל על אורח חיים תקכו:כא

(ס"ק כא) קודם כו' משמע דעתו כו'. ר"ל דאי' בירושלמי שני טעמים דהאונן פטור מן התפלה טעם א' מפני שאין לו מי שישא משאו. ר"ל שאין לו מי שיתעסק בצורכי קבורת המת וצריך הוא להיות פנוי להתעסק ולפ"ז אם י"ל מי שמוטל עליו לקוברו מבלעדו מותר הוא להתפלל ועוד טעם אחר מפני כבודו של מת דהיה נראה שמסיח דעתו מן צורכי המת. ולפ"ז אפי' י"ל מי שמתעסק בצורכי מת אפ"ה פטור מן התפלה וא"כ כיון דמתיר המ"ב להתפלל כיון שקוברים על ידי גוים משמע דס"ל כטעם א' מפני שאין לו מי שישא משאו וכיון דקוברים ע"י גוים הא א"ל מי שיתעסק בקבורה:

דהא אי' סי' ע"א דקי"ל כטעם שני מפני כבודו של מת ואפשר דס"ל כיון שאין רוצים כו' והיינו ע"י צירוף דקוברים ע"י גוים אבל על סברא זו לבדה שאין רוצים לקברו עד אחר אכילה לא היינו סומכים ואינו דומה ללילה דא"א לקוברו בלילה. אבל הכא בדעתו תליא מילתא:

במדינתינו א"א להקדים. משום שמתפללים בהשכמה:

ויש ליזהר בזה עסי' ע"ב דאסור להוציא המת סמוך לק"ש. ואם התחילו אין מפסיקין. לכן יש ליזהר:

ויאכלו ואח"כ יקברוהו כראוי כמ"ש סי' תמ"ג. ר"ל דשם כתב כן בשם מהרי"ל אם יש מת בערב פסח ואם יקברוהו קודם אכילה. יעבור זמן אכילת חמץ. ולכן התיר מהרי"ל להוציא המת לבה"ק ויחזרו לביתם ויאכלו. ואחר האכיל' יקברוהו. וניהו דמ"א חולק שם על מהרי"ל היינו בע"פ דליכא מצוה באכילה גם אם יעבור זמן אכילת חמץ מ"מ יוכל לאכול דברים אחרים המותרים משא"כ כאן בי"ט דאיכא מצוה באכילה מודה מ"א דסמכינן על מהרי"ל: