מחצית השקל על אורח חיים תקכו:יא

(ס"ק יא) חבל כו' ואע"ג דמשמע ברש"י כו' ומ"מ נ"ל דט"ס הוא כו' ז"ל הרא"ש פ' קמא דמ"ק דף ח' על מתני' דאין חופרים כוכין וקברים במועד (הבאתיו לעיל בס"ק ח') פי' רש"י שעדיין לא מת אלא כדי לקבור בהן אחר המועד ואסור דטרח' יתירא הוא. והא דאמרינן בעלמא דאפי בי"ט שני יתעסקו בו ישראל ה"מ טלטול או שאר דבר שאין בו טורח כגון לכבסו או לגזוז שערו. אבל חפירה לא. ודברי רש"י תמוהים שהרי פי' תחלה אין חופרים כו' לצורך מתים שימותו ומה שייך להביא ע"ז מת בי"ט שני יתעסקו בו כו'. דהיינו לקוברו בו ביום. ועוד מ"ש אבל חפירה לא משמע שאין לחפור קבר בי"ט שני והא ליתא. דהא י"ט שני כחול כו' ונ"ל ליישב דבריו שהיה קשה לו מאי שנא מי"ט שני שאם מת בי"ט שני סמוך לערב שאין שהות לקברו בו ביום ואפ"ה יתעסקו בו ישראל היום לצורך קבורת חול וכן בחה"מ היה ראוי שיהי' מותר לחפור קברים לצורך קבורת חול ותי' דכה"ג לא התירו אלא טלטול ודברים שאין בהם טורח. אבל חפיר' לא כיון דאין שהות לקברם היום כו' וכן אסור למיגד לי' גלימא כו' וכן בחה"מ כו'. ומדבריו למדנו שאם מת בי"ט ב' ואין רוצים לקברו בו ביום שאין עושין שום דבר איסור מלאכה בו ביום ויראה דאפי' ע"י גוי אסור כו' עכ"ל הרא"ש. וכ' ת"ה סי' פ"ב מדלא נקט הרא"ש להתיר כה"ג כשאין רוצים לקברו בו ביום. אלא היתר טילטול משמע דאפי' הוצאה לכרמלית ג"כ אסור. ועז"כ ת"ה ואע"ג דמשמע ברש"י כו'. וחילק בין דבר שהוא מלאכה דהיינו הוצאה. ובין גזיזת שער דלא הוי מלאכה ומהרש"ל חולק דגזיזת שער הוי יותר מלאכה מהוצא' לכרמלית אלא החילוק בין גזיזת שער ובין שאר מלאכות דכל דבר שיש בו טרחא אסור כיון דהוא מלאכה כבדה משא"כ גזיזת שער אע"ג הוי מלאכה דאורייתא. כיון דאין טורח הרבה ואינו מלאכה כבדה מותר וכל שכן הוצאה לכרמלית שרי לדעת הרא"ש אח"ז כ' מהרש"ל ומ"מ נ"ל שט"ס כו' וחולק על הרא"ש וכ' דאיך א"ל כהרא"ש דקושיות רש"י ממ"ש יו"ט שני כו' כחול כו' דס"ל אפי' מת סמוך לערב דא"א לקברו היום מ"מ מותר להתעסק עמו לצורך קבורת מחר דמנ"ל לרש"י דלמא כה"ג לא יתעסקו בו ישראל כלל דהא ע"כ גם לפי תירוצו של רש"י ע"כ הא סיים אפי למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא לא מיירי כ"א ברוצים לקברו היום ויש שהות לזה. א"כ ה"ה ריש' דאמר כחול שוויוהו רבנן מיירי ג"כ דוק' כשיקברוהו ביום זה אבל אי לא יקברוהו היום לא יתעסקו בו ישראל כלל לצורך מחר. אע"כ ט"ס הוא ברישא. וכן צ"ל ברישא אין חופרים כו' היינו לקבור בהן אחר המועד. אי נמי מיירי במתים שכבר מתו. והא דאמרינן בעלמא דאפי' בי"ט שני יתעסקו כו'. ולפ"ז קושיות רש"י איננ' כ"א לפי' השני דהא אין חופרים כו' מיירי לצורך מת שכבר מת. אבל לפי' הראשון דמיירי לצורך מתים שימותו והכי קי"ל לק"מ. וא"כ אין ראיה בין לפי' א' ובין לפי' ב' להתיר שום דבר כשאין רצונו לקברו היום בין גזיזת שער או הוצאה ולענין טלטול ע"ל סי' שי' א ע"ש שהאריך:

עס"ח וע"ש במ"א ס"ק י"ז:

ול"נ דמ"ש כו'. רצה ליישב קושיות מהרש"ל על ת"ה שכתב דגזיזת שער לא הוי מלאכה כנ"ל:

היינו משום שא"צ לשער כו' הבין בס' א"ר ובספר ח"מ. דכוונת מ"א כיון דא"צ לשער הוי מלאכה שא"צ לגופה:

והטור בסי' רע"ח פוסק כר"ש דמלאכה שא"צ פטור ולפ"ז הקשו על מה שסיים מ"א והרמב"ם מיירי בצריך לשער ר"ל דהרמב"ם פסק כר"י דמלאכה שאצ"ל חייב וכמ"ש מ"א ס"ס של"ד אבל לבבי לא כן ידמה. דאם כן למה לא הזכיר גבי גזיזה דהוי מלאכה שאצ"ל כ"א גבי הוצאה כתב דהוה מלאכה שאצ"ל. גם לבסוף סיים מ"מ שם הוצאה עליה אבל הכא לא הוי מלאכה כלל. גם היה צ"ל לפ"ז דת"ה חולק על הריב"ש שהביא מ"א סי' ש"ג ס"ק כ"ב דבגזיזת שער אפי' א"צ לשער חייב לכ"ע דכן היה במשכן ע"ש. ואלא לענ"ד כוונת מ"א דגבי גזיזת שער ליכא מלאכה כלל אפי' לר"י דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב והטעם כמ"ש לבסוף דהא אם מל תינוק בן ח' בשבת לא עביד כלום כו'. ואע"ג דבחותך עור ובשר של אדם חי חייב משום תולש. וכמ"ש ט"ז ס"ס של"ו וז"ל ועוד יש ליזהר שלא לתלוש מן עור שלו כו' דהוי כמחובר לקרקע כו' עכ"ל. ואפ"ה בבן ח' הואיל וחשיב כמת החותך בשרו הוי כמחתך בשר בעלמא וליכא איסורא ומה לי שמל ורותך העור או חותך שער אע"כ במת אין בו משום גזיזה ותלישה ומ"ש הירושלמי והרמב"ם דאף בחוחך מן המת חייב משום גוזז. היינו בצריך לשער ואז הוא מחשיבו למלאכה ודומי' דהכא הביא מ"א בסי' שי"ח ס"ק ל"ו בשם המ"מ וז"ל נראה שכל שאינו מתכוין אין ראוי לו' פסיק רישיה הוא ולחייב מפני כשהוא מתכוין עושה מלאכ'. וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי דומה לקטימת קיסם שכל שאינו קוטמו לחצות בו שניו פטור שכל שהוא מפני תיקון כלי מי שאינו מתקנו פטור. ואפי' לר"י דמחייב בדבר שאינו מתכוין כו' עכ"ל מ"מ וע"ש:

ואע"ג דהוצאה נמי הוי מלאכה שאצ"ל. ר"ל לדידן דקי"ל מלאכה שאצ"ל פטור וליכא כ"א משום שבות אפ"ה לא התירו משום דעכ"פ שם מלאכה עליה:

ומ"מ כו' וכ"מ כו'. ובש"ע דלא הזכיר כי אם היתר טלטול ולא שום דבר אחר: