מחצית השקל על אורח חיים תקטו:כז

(ס"ק כז) ודוקא כו' ומפני זה כ' כו' ר"ל כי היכי דלא יסתרו הני תרי תשובות רשב"א זה א"ז דהא דין ישראל ששיגר דורון הפירות הן של ישראל דצריך הכן:

ועוד קשה כו' מחמת שהיה ח"ל לא מהני דעתו עליו כמ"ש סימן תצ"ח ס"ג. שכ' בהמות שיוצאות ורועות ולנות ח"ל אם באו בי"ט תוך העיר אין שוחטים אותם ביום טוב מפני שהן מוקצים ואין דעת אנשי העיר עליהן עכ"ל וס"ל למ"א מדלא כ' ולא היה דעת אנשי העיר עליהן מערב י"ט משמע שר"ל במ"ש ואין דעת אנשי העיר עליהן ר"ל כל השנה לכן סתם דבכ"ע אין שוחטים אותן אפי' היה דעתן עליהן מעי"ט דכה"ג לא מהני דעתו עליהן. וטעם כתב מ"א אח"ז:

והאי מימרא בי"ט מיירי כו' מדאמרינן אם הוחזרו למקומן שיצאו משם אפי' במזיד לא הפסידו מקומן וכאילו לא יצאו. ומותר להוליכן אלפים אמה לכל רוח ואי בשבת איירי הא אסור לטלטל הפירות אפי' ד' אמות בר"ה או כרמלית והיכי משכחת לה שיהיה להן אלפים אמה אע"כ מיירי בי"ט דהוצאה מותרת. אבל תחומין גם בי"ט נוהג:

דמוקצה אסור כדלעיל סי' תצ"ה. ר"ל אע"ג דבשבת קי"ל כר"ש דל"ל מוקצה מ"מ בי"ט קי"ל כר"י דא"ל מוקצה. וי"ל דש"ה כו' כוונתו ליישב קושי' הסמוכה מסי' ת"ה שהיה הקושי' היותר חזקה אבל שני קושיות הראשונות אין מיושבים בתי' זה:

ומ"מ צ"ע כו' ר"ל מלבד שני קושיות הראשונות הנ"ל עוד צ"ע וכדאמרינן בעירובין דף מ"ה ע"ב למ"ד חפצי הפקר קונים שביתה במקומן אם ירדו גשמים מעי"ט חוץ לעיר יש להן אלפים אמה לכל רוח ממקום שירדו. הרי דשרי לטלטלן דלא הוי מוקצה. ומוקמי' שם דע"כ מיירי שאין סמוכים לעיר ואין דעת אנשי העיר עליהן. דאי הוי סמוכים לעיר ודעת אנשי העיר עליהן ה"ה כרגלי אנשי העיר ולא קנו שביתה במקומן:

גבי שור של פטם. וכמ"ש לעיל סי' שצ"ז סעיף ו' דאמר שמואל המפטם בהמות למוכרן אחר שיתפטמו הקונה ממנו בי"ט ה"ה כרגלי הלוקח ולא כרגלי הפטם. וכתב הר"ן הטעם וז"ל כיון שרגיל למכור לכל מרשותיה מפיק ליה וברשות אחר לא מוקי ליה הילכך כשור של הפקר עבדינן ליה שהוא כרגלי הזוכה בו ראשון. אבל לא משום ברירה (ר"ל לאפוקי מפרש"י שפי' הטעם וז"ל כיון דאורחיה לזבוני מאתמול אוקמי' ברשות כל מאן דאתי לזבוני עכ"ל רש"י) דהא שמואל ל"ל בריר' (ור"ל לפי' ר"י דאוקמי אתמול ברשות מי שמחר יקנה צ"ל מטעם ברירה מי שקנה בי"ט דהוברר למפרע דאוקמי ברשותיה דהאי קונה) והג"מיי כ' פ"ב מהל' י"ט כתב שהובא כצ"ל:

וטעמו דוקא כו' ר"ל מכל הני ראיות מוכח דלא כהבנת רמ"א בדברי רשב"א דאם נשתלח לא' דבר מחוץ לתחום הוי מוקצה אם אין דעתו עליו דא"כ אפילו דעתו עליו לא מהני וכמ"ש לעיל מסי' תצ"ח. ועז"כ מ"א דדוקא בבהמות שהן ח"ל כו' ר"ל האי דסי' תצ"ח:

כיון שלא הביאן. והי' כעין סברת רש"י במוקצה דמחובר הובא במ"א ס"ק א'. ואע"פ כן צ"ל דהכא עדיף ממוקצה דמחובר דהא במוקצה דמחובר כ' רש"י דלא חלקו בין של ישראל ובין של גוי וכאן אמרינן דשל גוי א"צ הכן וגם שם אפי' ר"ש מודה:

אבל הכא לא אקצוהו כו' ומי שנשתלחו לו לא ידע וגם לא היה אפשר לו להביאן קודם י"ט ולכן לא הוי מוקצה. אך לפ"ז צ"ל ראיית רמ"א ממ"ש הרב"י בשם רשב"א דהא דמותר דבר שהובא מח"ל כו' אבל פירות ישראל אסורים לכל דמוקצה הם כו'. צ"ל דלא מיירי שגוי הביא לו פירות שישראל אחר שלתן לו. אלא ר"ל שגוי הביא לישראל פירות שהן של ישראל זה שהובא לו. דזה דומה לבהמות שבאו מח"ל שבסי' תצ"ח דהיה אפשר לו להביאן מעי"ט אמרינן דאקצי' דעתיה מהן. והא דהוצרך לומד דאם הפירות של גוי מותרים דשל גוי א"צ הכן ת"ל דלא אקציה ישראל דעתו מהן דהא לא היה אפשר להביאן מעי"ט זה אינו דאי של גוי היה צריך הכן. א"כ כיון דהגוי לא הביאן מעי"ט אקצי' גוי דעתיה מהן. ואם כן כיון שהם מוקצים לגבי בעלים שהוא הגוי הן מוקצים לכל אדם. ועס"ס ש"ח:

ולפי מ"ש סי' תצ"ח דלר"ש שרי. היינו האי דבהמות שרועות ולנות חוץ לתחום דהוי מוקצה היינו דוקא לר"י אבל לר"ש שרי לאפוקי מדעת מהרש"ל שהביא מ"א שם דפוסק כהאי תי' הש"ס סוף ביצה. דבהמות הנ"ל דומה לגרוגרות וצמוקים דאפילו לר"ש אסורים. אבל לפי מ"ש בש"ע דהאי דבהמות הנ"ל לר"ש דקיי"ל כאידך תי' הש"ס. א"כ למאן דל"ל מוקצה בי"ט. א"צ לכל שקל' וטרי' של מ"א ובלא"ה האי דישראל ששלח דורון כו' מותר אפי' לא היה דעת מי שנשתלח לו עליו:

עסי' תצ"ה דשם יש פוסקים כר"י בי"ט דאית ליה מוקצה. וא"כ לדעה זו צריכים לשקל' וטרי' דהמ"א הנ"ל: