מחצית השקל על אורח חיים תקטו:ב

(ס"ק ב) לטלטלן כו'. לכן מליל שני ואילך מותר כו' ר"ל דלהתיר טלטול א"צ להמתין בליל שני בכדי שיעשה. וכ"ש שאין לאסרו בטלטול ביום שני אפי' לר"ת דאסור באכילה גם ביום שני. ומ"מ הטלטול מותר. דכיון דאיסור מוקצה דדחינהו בידים אזיל ליה מיד בתחלת ליל שני. ומצד איסור אכילה ליכא מוקצה:

דמ"ש מדרשב"ג. ר"ל דתנן דף כ"ד ספק מוכן אסור ורשב"ג מתיר ומעשה בגוי אחד שהביא דורון לרשב"ג ואמר מותרים הן. אלא שאין רצוני לקבל ממנו (פירש"י שאני שונאו) ושם ע"ב אמר רב מ"ש רשב"ג מותרין ר"ל לקבל דהיינו הטלטול מותר אבל באכילה אסורים ולוי אמר דאפי' באכילה מתיר רשב"ג וא"כ תיקשי להרי"ף והרא"ש לרב דאמר אסורים באכילה האיך מותרים טלטול הא כיון דאסורים באכילה ממילא הוי מוקצה. (ועיין מ"ש הט"ז על זה בס"ס ת"ה) כ"כ יש"ש פרק אין צדין סי' ט':

בהגה סי' ה' גם הוא בפרק אין צדין וז"ל היינו משום דמן הדין שרי אפילו באכילה אלא שהחמירו בספק ולא החמירו כ"כ לאסור אף בטלטול וכן פירש"י עכ"ל ההג"ה:

מפירות שיצאו ח"ל. שכתב הטור בסי' ת"ה וז"ל פירות שהוציאן חוץ למקומן (ר"ל חוץ לתחומן במקום שביתה ב"ה) כו' וכל זמן שלא הוחזרו והן חוץ למקומן אם הוציאן בשוגג מותרים במזיד אסור לטלטלן חוץ לד' אמות ואסור לאכלן אפי' אחר שלא הוציאן עכ"ל הטור ומדכתב אסור לטלטלן חוץ לד"א משמע דתוך ד' אמות שרי בטלטול. ואמאי כיון דאסורים באכילה ממילא הן מוקצים ואסורים בטלטול:

שאני כו' אם חזרו למקומן. דהיינו בשוגג. או במזיד ול"ל פירי אחרינא. וכמ"ש מ"א שם סי' ת"ה ס"ק י"ד:

וכמ"ש סס"ד בהג"ה שכ' ואסורין לטלטל ביו"ט שני כו'. דמדברי הרב"י פה שכ' ואפילו לטלטלן אסור ולערב מותרים כו' י"ל כיון שכ' איסור הטלטול קודם שכ' שבערב אסורים בכדי שיעשו אדרבא משמע דהטלטול אינו אסור כ"א ביומו. משום דדחינהו. אבל מדברי רמ"א בס"ס ד' מבואר להדיא:

וכ"מ בב"י סי' תקפ"ו שכתב גוי שהביא שופר מחוץ לתחום אפי' מי שהובא בשבילו מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה ויוצא בו. והכי קי"ל בסי' תקפ"ו. ונתן בהג"א טעם בדבד משום דקי"ל דבר שהובא מחוץ לתחום מותר למי שלא הובא בשבילו וכמ"ש פה סעיף ה'. וכיון דשרי בהנאה לאדם אחד מותר בטלטול לכל אדם. אפי' מי שהובא בשבילו ואם כן אפי' מי שהובא בשבילו מותר לתקוע בו לצאת דאין זה הנאה. דמצות לאו ליהנות ניתנו. משמע דאם היה הדין דדבר הבא מחוץ לתחום אסור לכל העולם אפי' למי שלא הובא בשבילו. היה גם בטלטול אסור דהוי מוקצה כדעת הרי"ף ורא"ש:

גם מ"ש יש"ש והוסיף כו' מ' איסור היום כו' ר"ל ג' תיבות אלו מחמת איסור היום אין כתובים ברי"ף ורא"ש אלא שהיש"ש הוסיפן מדעת עצמו:

דהא נבלה כו' היינו שנתנבלה מערב שבת או מערב יום טוב:

לאו דעתיה למשדיה כו' כיון דחזי ליה למוצאי יום טוב לעצמו. אינו משליכו לכלבים:

דומיא דטבל. רצה לומר דקי"ל דטבל מוקצה וכדאיתא בשבת ריש פרק מפנין ואף על גב דמותר להאכיל לבהמה טבל. מכל מקום הוא מוקצה דאין דעתו להאכילו לבהמה. כיון דחזי לעצמו אחר שיעשר. אלא דצריך ביאור באיזה טבל מיירי אי בדבר שנגמרה מלאכתו הא שבת היא אחת מן ששה דברים הקובעים למעשר. וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מהל' מעשר דין ג' ד'. וכ"ה בש"ס ס"פ המבי' בביצ' וא"כ אסור להאכיל לבהמתו. ואי ר"ל דבר שלא נגמרה מלאכתו דאין שבת קובעת ומותר להאכיל לבהמתו. א"כ ניהו דמה שהוא ראוי לבהמה לא מהני ומ"מ מוקצה הוא דאין דעתו ליתן לבהמה מ"מ למה הוא מוקצה הא כה"ג אפי' אדם אוכל אכילת ארעי. וצ"ל כיון דאין האדם רשאי לאכול אכילת קבע הוי מוקצה:

דאינו עומד לאכילת עראי:

וכמ"ש סי' שי"ח ע"ש במ"א ס"ק נ"ו דהא דבשר חי מותר לטלטל משום דחזי לאומצ' היינו דוקא בשר רך. אבל בשר קשה דא"א לאכלו חי אע"ג דחזי לבהמה מכל מקום הוי מוקצה כיון דחזי ליה למוצאי שבת אין דעתו ליתנו לבהמה:

וכ"כ התוס' בביצה כו' דרב א"ל שם אפרוח שנולד בי"ט אסור דמוקצה היא והכי קי"ל ס"ס תקי"ג ואי' שם אע"ג דעגל שנולד ביו"ט מותר. משום דמוכן אגב אמו. ואפי' עגל הנולד מן הטרפה ביום טוב ג"כ מותר וכמ"ש סי' תצ"ח סעיף ה' דמוכן אגב אמו לכלבי' ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם וכתבו התוס' א"כ גם אפרוח שנולד ביו"ט היה ראוי להתיר דגם בעודו בקליפה ניהו דאסור לאדם. מ"מ מוכן לכלבים. ותי' דבעי' מוכן ועומד ואפרוח אינו מוכן ועומד לכלבים כיון דחזי לעצמו כשיצא מקליפתו אין דעתו ליתנו לכלבים.