מחצית השקל על אורח חיים תקטו:ג

(ס"ק ג ) בכ"ש שלא יהנה כו' דאי' בדף כ"ד ע"ב אר"פ הלכתא גוי שהביא דורון לישראל בי"ט אסור ולערב אסורים בכ"ש. וכ' רש"י הטעם שלא יהנה ממלאכת י"ט ור"ת דחה טעם זה וכתב הטעם גזרה שלא יאמר ישראל לגוי להביא לו מן המחובר ולכ"א מהטעמים יש חומרא וקול'. לדעת רש"י אם המתין מוצאי י"ט ראשון כ"ש מכאן ואילך בי"ט שני של גליות מותר דממ"נ חד מינייהו חול ולא נהנה ממ"נ ממלאכת י"ט ולר"ת גם בי"ט שני אסור דאל"כ עדיין יש לחוש שיאמר לגוי להביא לו בי"ט ראשון כדי שיאכל בשני ולר"ת יש קולא דלאדם אחר שלא הובא בשבילו מותר אפי' מוצאי י"ט ראשון ולא בעי כדי שיעשה דל"ל שיאמר לגוי שיביא מן המחובר כדי שיאכל חברו דאין אדם חוטא ולא לו. כן הוא לר"ת. אבל לרש"י אפי' למי שלא הובא בשבילו אסור עד אחר מוצאי י"ט ראשון כדי שיעשה כ"ה דעת רוב הפוסקים לר"ת אבל סמ"ק כ' דאפי' לר"ת אסור גם לאחרים שלא הובא בשבילם וכתב הב"ח הטעם אפשר כיון שאיסור זה קל בעיני הבריות החמירו חכמים שאם הובא בשביל ישראל א' לאסרו לכל אפי' למי שלא הובא בשבילו ומעתה יתבארו דברי ש"ע דהרב"י פסק כדעת רש"י אבל רמ"א הביא דעת ר"ת וכרעת הסמ"ק המחמיר יותר כנ"ל:

מותרים לערב מיד כו' ר"ל ניהו דבאותו יום אסור משום מוקצה כמ"ש ס"ק א'. מ"מ לערב מותר מיד וא"צ להמתין כ"ש. ואם הוא כו' מותר אפי' בי"ט דבכה"ג ליכא משום מוקצה:

ק"ו כשבא מח"ל כיון דתחומין דרבנן:

ואפי' להמחמירים התם בסי' רנ"ב במלבוש ומנעלים:

וה"ה במלאכה גמורה שרי במוצאי י"ט א' בכ"ש ר"ל אפי' להמחמירים כר"ת דגם בי"ט שני אסור מ"מ כה"ג מודה דמותר עכ"פ בי"ט שני דבקצץ ל"ל שמא יאמר לגוי להביא לודדוקא בהביא דורון שנעשה המלאכ' בשביל ישראל יש לחוש דאם נתיר לו יטעה דגם רשאי לומר לגוי להביא לו משא"כ בקצץ דגוי אדעתיה דנפשי' עביד לקבל שכירתו ולא אדעת' דישראל לא יטעה לו' לגוי להביא לו אלא טעם המחמירים לאסור כמ"ש מ"א בשם הב"ח בסי' רנ"ב ס"ק י"ב שלא יהנה ממלאכת שבת וא"כ אפי' לר"ת די אם ימתין מוצאי י"ע ראשון כרי שיעשה:

שכ' בשם המרדכי כו' אהא דתנן דף כ"ט ע"ב וכן לקמן סי' תקי"ז הולד אדם אצל חנוני הרגיל אצלו וא"ל תן לי ביצים כו' גדי או טלה כו' וכ' בה"ג דוקא חנוני ישראל אבל חנוני גוי בדבר שיש בו חשש מחובר או צידה או מוקצה אסור שמא ירבה בשבילו ואפי' בעיר שרובה גוים. וכתב המרדכי דמשמע מדבריו דבדבר שאין בו חששות הנ"ל אע"ג דא"ל שמא ירבה להביא מח"ל ל"ל בה וכ' דיש להביא ראיה מעובד' דלפת' בערובי' דף מ' דאי' שם האי לפת' דאתי למחוזא בי"ט חזי' רבא דכמישי אמר האי ודאי מאתמול נעקר וליכא חשש מחובר. ומאי א"ל דלמא מחוץ לתחום הובא הא קי"ל בהוב' מח"ל הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר כ"ש הכא דאדעתיה דגוי הוב' דבמחוז' רוב הלוקחים גוים ושרי' רבא לזבוני מנייהו והא חנוני גוי הוי אע"ג דגם בחנוני גוי מותר בכה"ג עוד הביא ראיה מהא דאי' בעירובין דף מ"ז ע"ב הני דכרי (היינו אילי') דאייתו בי"ט למברכת' (הוא שם עיר) ובאו מחוץ לתחומן וקי"ל גם חפצי גוי קונין שביתה מ"מ הא קי"ל ביצא ח"ל יש לו עכ"פ ד' אמות ומברכת' היתה מוקפת חומה ונחשבת כולה כד"א והתיר רבא לבני מברכתא ליקח מהם ואמאי הא חנוני גוים היו. אע"כ דל"ח אפי' בחנוני שירבה בשביל ישראל. וע"ז כתב המרדכי דיש לדחות הני שני ראיות די"ל דמיירי דחנוני ישראל אמר כו' ורבא התיר ליקח מן החנוני הישראל. וא"כ קשה היאך התיר רבא ואמר אדעתי' כו' ר"ל דקשה תרתי חדא איך אמר אדעתי' דגוי והא אדעתי' דחנוני ישראל הביאם. ועוד איך התירן רבא עכ"פ לחנוני דהא אדעת' דידי' הובאו:

א"ו ה"ק נכרי כו' מ"ש כ"ש הכא דאדעת' דנכרי' אתו אין הכונה אדעת גוים הלוקחים שהיו שם רוב גוים אלא ר"ל אדעתיה דנכרים המביאים ור"ל דלדעת עצמם הביאו לקבל שכרן כיון שקצץ ואין כוונת מ"א להוכיח מזה כ"א באיסור תחומין אבל היכי דאיכא חשש מחובר וצידה באמת אין הוכחה מזה:

שהדליק נר כו' אפי' קצץ כמ"ש ד"ס רע"ו. להשתמש בו בשבת ואפי' קצץ ע"מ עושה אדעתי' דישראל משא"כ מלבוש או מנעלים דאין דעת הגוי. שילבישנו ישראל היום בשבת וי"ט דוקא אז הגוי עושה אדעתיה דנפשי' להשלים פעולתו ולקבל שכרו:

וא"כ אפשר דמיני מאכל כו' ר"ל די"ל ג"כ מסתמא דעת הגוי שיאכלנו ישראל ביום השבת או י"ט. וא"כ אין ראיה להתיר מסי' רנ"ב והני עובדי דמס' עירובין ודברי מרדכי הנ"ל צ"ל דבאמת לא התיר רבא כ"א לכל הלוקחים ישראלים אבל לחנוני גופי' אסור: