מחצית השקל על אורח חיים תקיד:כ

(ס"ק כ') מותר כו' מדשינה כו' ז"ל הרמב"ם ואינו חותך ראש] הפתילה בכלי אבל נופץ ראשו בידו עכ"ל והבין הרא"ש והטור בכוונת הרמב"ם דאוסר לנפץ בכלי. דלא אסקו אדעתייהו לחלק בין רישא לסיפא. אלא דבריש' דמיירי בכלי לכן אסור. אבל סיפא דמיירי ביד לכן מותר. ולכן חלקו על הרמב"ם וכתבו דניפוץ מותר אפי' בכלי והב"י כ' בחבורו דגם דעת הרמב"ם ע"כ דניפוץ מותר אפי' בכלי מדלא כתב הרמב"ם בסיפ' אבל חותך ראשו בידו כמ"ש בריש' ואינו חותך כו' (כיון דאין חילוק בין רישא לסיפא אלא דריש' הוא בכלי וסיפא בידו אבל המעשה שוה בסיפא כמו ברישא) א"ו דה"ק אינו חותך ראש הפתילה כלומר גוף הפתילה ואפי' בידו. מפני שהוא דבר שדרכו לעשות בכלי והוי כמתקן מנא. אבל נפוץ. ראשו בידו כלו' מעביר פחם שבראשה אפי' במחט מפני שדרכו להעבירו בידו והלכך לית ביה משום תיקון מנא עכ"ל הרב"י וכן דעתו פה בש"ע לכן אע"ג שהעתיק בש"ע לשון הרמב"ם כדרכו. שינה בזה והעתיק ברישא סתם מותר להסיר הפחם בראש הנר ולא כ' תיבת בידו כדי שלא נטעה כהבנת הרא"ש והטור דבכלי אסור. ומ"ש בסיפא אבל אינו חותך ראש הפתילה בכלי. אע"ג דלפי מ"ש בב"י מן הפתילה אפי' ביד אסור מפני שדרכו לעשות בכלי אפשר דזה לא ברירה ליה להרב ב"י דאפשר דמגוף הפתילה אינו אסור אלא בכלי ולא ביד דלא כמ"ש בחבורו ב"י ולכן העתי' לשון הרמב"ם. או משום דדוקא ברישא שרצה להוציא מדעת הרא"ש והטור שהבינו לדעת הרמב"ם דהסרת פחם אסור בכלי לכן הוצרך לשנות לשון הרמב"ם ולא העתיק תיבת בידו. אבל מן הפתילה לא מצינו שהבינו הרא"ש וטור ברעת הרמב"ם דמתיר ביד. לכן לא שינה לשון הרמב"ם גם י"ל בשלמ' להרא"ש וטור דלא עלה על דעתם לחלק בין רישא לסיפא בין פחם לפתילה. דלא הוזכר ברמב"ם פחם ע"כ ברישא תיבת בידו דוקא ובסיפא בכלי דוק'. דאל"כ אין חילוק בין רישא לסיפ'. אבל בש"ע שלא העתיק ברישא תיבת בידו וגם כ' ברישא פחם ובסיפ' פתילה. מסבר' נדע דבפתילה אין חילוק בין בכלי או בידו:

אבל היש"ש פ' המביא סי' י"ט:

שלא למחוט כל עיקר אפי' בידו בין שתי אצבעותיו:

למחוט בכלי וסיים שהוא ספק אב מלאכה והיינו שכ' שם דאפשר דכוונת הרמב"ם כמו שהבינו הרא"ש וטור דבכלי אסור מדאורי' דהוי מתקן מנא ואפשר דהדין עם הרמב"ם בזה כי אין הכרע מהש"ס להרא"ש להתיר בכלי ע"ש וט"ז כ' דלמחוט בשני אצבעות מדינא אסור כיון דא"א שלא יקח גם מגוף הפתילה עמה וזה אסור. ואין היתר כ"א שמניח אצבעו על הפחם והוא נופל ממילא. וא"כ בנר של שעוה ושל חלב דלא שייך כה"ג ליכא התירא כ"א להטות ראש הפתילה למטה כדי שיבער היטב וכה"ג ליכא למגזר ולהחמיר כמ"ש יש"ש ע"ש:

ואף שהרא"ש כ' שמותר כו' אהא דמותר להסיר הפחם וז"ל ואע"פ שמפילו לארץ והוא כבה מותר. כמו שמותר להדליק הנר להשתמש לאורו כך מותר לכבות מה שמונע הדלקת הנר עכ"ל הרא"ש:

אפשר דבידים אסור. וא"כ מה שקיים יש"ש מנהג העולם משום חומרא שמא ימחוט בכלי היינו לפי מ"ש יש"ש דהאיסור משום תיקון מנא. וביד ליכא מתקן מנא. אבל מ"א כ' דאפשר אסור למחוט בשני אצבעות משום מכבה בידים:

לא אמרינן בי' מתוך וכמ"ש סי' תק"ז ס"ק ח':