מחצית השקל על אורח חיים תקיב:ד

(ס"ק ד) מותר כו' וטעם זה אפי' כו' אך שאין הישראל רשאי כו'. כיון שהישראל צריך ליתן להם לב"ח כפי קצבתם. אין הישראל רשאי ליקח מן הקצבה דבר מה אא"כ יאפה הכל כו' והוא סבר' דנפשיה דלא כיש"ש שכ' אח"ז:

וכ"כ התו' אין כוונת מ"א דגם התוס' כתבו אפי' ישראל נותן הקמח כו' דאין ראיה לזה. מדברי תוס' ואדרב' קצת משמע להיפך. דרש"י כ' דהא רב הונא פליג על ר"ח דאמר עיסה חציה של גוי כו' אסור כו' והתוס' כתבו וז"ל ואור"י דלא פליגי דשאני עיסה שחציה של גוי כו' דישראל מצי למפלגיה ולאפות חלקו. אבל הכא מיירי שהי' הקמח לבני חיל' אלא שטורח האפי' הי' מטילים על בני באגי. הילכך לא היו יכולים ליקח כלל מן הקמח קודם האפייה לאפותו לצורך התינוק. אבל אח"כ כשאפו בשביל החיל אז לא קפדי עכ"ל התוס' הרי דכתבו דמיירי שהי' הקמח של הבני חיל ומשמע דאם היה הקמח של ישראל שהיו צריכים ליתן להם היה אסור כסברת יש"ש שכ' אח"ז ודלא כמ"א שכ' שאין חילוק אם הקמח של בני חיל או של ישראל. אלא דאין זה סתירה לדברי מ"א די"ל דגם התוס' מודים דאפי' הישראל צריכים ליתן הקמח ואין הישראל רשאי ליקח מן הקמח פת א' קודם האפיה דג"כ מותר אלא דנקטו התוס אורח' דמלתא דאם הקמח של בני חיל' מקפידים שלא ליתן קודם האפי' לתינוק משא"כ אם הישראל צריך ליתן הקמח מסתמ' אין מקפידים אם לוקח מעט לתינוק קודם שיאפה לבני חיל אבל אם גם הישראל נותן הקמח מקפידים באמת מודים התוס' דג"כ מותר. עכ"פ ניהו דליכא סתירה לדברי מ"א מ"מ גם סייעת' ליכא וע"כ צ"ל מ"ש מ"א ומטעם זה אפי' ישראל נותן להם קמח כו' כ' כן מסברא דנפשיה בלי ראיה. ומ"ש וכן כתבו התוספות קאי על עיקר הדין מ"ש בשם הרמב"ם ומ"מ דשרי אע"ג דקי"ל כריב"ל וכר"ח מ"מ הדין דין אמת דאם לא יאפו כל הפת כו' וא"כ ע"כ צ"ל דלא גרסי' ופליגא דריב"ל וכמ"ש המ"מ עז"כ מ"א דכן כתבו התוספות כנ"ל. וגם להתוספות צ"ל דלא גרסי' ופליג' וכמ"ש מהרש"א שם. ולאפוקי מדעת רש"י דכתב דרב הונא פליג על ר"ח. וגם גרס ופליג' דריב"ל דע"כ ל"ל סברת מ"מ ותו':

והיש"ש טרח כו' שכ' ליישב דעת הרמב"ם הנ"ל אע"ג דפסק כריב"ל אפ"ה פסק כרב הונא וכתב די"ל דגם הרמב"ם היה גורס ופליגי דריב"ל. דרב הונא מיירי בנדון דרמי עלייהו קמח' דב"ח היינו שישראל יתן הקמח לא הו"ל לישראל ללוש בעבור מעע פת שיתן לתינוק ומוסיף בשביל הגוי שהרי מן הדין יש לישראל ליטול מעט וליתן לתינק ולמפלגי בלישה אלא שאין מניחים להם הגוים אבל מ"ש הרמב"ם שהקמח היה של בני חיל ולא היה לישראל חלק בו כלל כ"א אחר אפייה בשכר טרחו מש"ה מותר לאפות בו עכ"ל: