מחצית השקל על אורח חיים תקיב:ג

(ס"ק ג) באותה קדר' כולי אמרינן דף כ"א ע"א א"ר חסדא עיסה חציה של ישראל וחציה של גוי אסור לאפותה בי"ט משום דאפשר למיפלגי בלישה. ויאפה חלק ישראל לבד:

מתיב רב חנא ב"ח מדתנן עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה מותר לאפותה בי"ט (אע"ג דלכלבים גרידה אסור משום דקי"ל כרבי יוסי הגלילי דדרש לכם ולא לכלבים מ"מ כיון שרועים ג"כ אוכלים ממנה מותר) ואמאי הא אפשר למפלג בלישה חלק הרועים לבד ומשני דמתני' מיירי דא"ל נבלה דאפשר לפייס הכלבים בנבלה ויאכלו הרועים כל העיסה (ודינו של ר"ח הנ"ל הובא לעיל סי' תק"ז סעיף וי"ו) ונחלקו הפוסקים בדעת ר"ח הרא"ש והר"ן ס"ל דע"כ ר"ח לא אסר אלא בעיסה מרובה שלא יספיק תנור א' וצריך לשני תנורים אבל בתנור א' מותר לאפות גם חלק הגוי דקי"ל כרשב"א דף י"ז וכן הוא לעיל סי' תק"ז ס"ו דממלא אשה תנור פת אף על פי שא"צ אלא לככר אחד מפני שהפת נאפה יפה כשהתנור מלא. אבל התוספות חולקים וס"ל דר"ח אוסר אפילו בתנור א' דע"כ לא התיר רשב"א למלאות התנור אע"פ שא"צ אלא לככר א'. אלא כשכל העיסה של ישראל. אבל לא כשחצי העיסה של גוי. וע"ש הטעם לחלק בין גוי לישראל. ובס"ס זה הקשה הרב"י מאי מהני במאי דא"ל נבלה ומצי לפייסן בנבלה מ"מ כיון דהכלבים אוכלים מן העיסה א"כ אפה בשביל הכלבים. וכתב שמצא בירושלמי דמוקיל מתני' דעיסת כלבים הנ"ל בתנור אחד ואתי' כרשב"א דא"ל ממלאה אשה תנור פת כו'. ונראה מדבריו דמשוה הירושלמי עם גמרא דידן וגם הש"ס דידן מוקי למתני' בתנור א' ואפ"ה אסור. והיינו כדעת התוס' הנ"ל אלא בא"ל נבלה לפייסן דאיכא תרתי למעליותא אז שרי:

אך הד"מ ס"ל עיקר כדעת הרא"ש ור"ן הנ"ל דתנור אחד מודה ר"ח דשרי וע"כ הא דהוצרך הש"ס לאוקמי בא"ל נבלה ע"כ רצה לאוקמי מתני' אפילו בשני תנורים. מ"מ כיון שאפשר לפייסן בנבלה אע"ג שהכלבים אוכלים מן העיסה מ"מ כיון דאפשר לפייסן הוי כל האפיה בשביל הרועים. וא"כ הירוש' דמוקי לה בתנור אחד ע"כ חולק על ש"ס דידן. דירוש' אצ"ל דמיירי דא"ל נבלה לפייסן. ובזה יובנו דברי מ"א:

נ"ל דלא קי"ל כוותיה. ר"ל באוקימתא דמתני' דלהש"ס דידן מתני' מיירי אפילו בשני תנורים. אבל הדין של ירושלמי אמת דבתנור אחד שרי ואפילו ל"ל מידי לפייסן:

דלפי הירושלמי כו' כמ"ש הרב"י בעצמו ע"ד א"ח. ר"ל דלא תימא מאי קושיא. דילמא הרב"י תופס עיקר שיטת התוס' דר"ח אוסר אפילו בתנור אחד ולכן שפיר י"ל דהש"ס דילן וירושלמי אינן חולקים דתרתי בעי' תנור א' וגם דא"ל מידי לפייסן וכנ"ל. עז"כ ד"מ דמוכח מדברי הב"י דגם הרב"י תופס עיקר שיטת הרא"ש ור"ן דכתב ע"ד א"ח שכתב כדברי התוס' ואין כן דעת הפוסקי' אלמא דס"ל להרב"י כהר"ן ורא"ש. דהרב"י כתב בשם א"ח וז"ל לא ישלח לגוי דורון בי"ט לא פת ולא תבשיל אם הי' דעתו לשלוח בי"ט שא"א שלא ירבה בשבילו:

ומ"ש ממלא אשה קדירה אע"פ שא"ל אלא לחתיכה א' היינו דוקא לצורך ישראל עכ"ל. וע"ז כתב הרב"י וכבר נתבאר תחלת סי' זה שאין כן דעת הפוסקים עכ"ל הרב"י. והיינו כהרא"ש ור"ן דגם בגוי מותר למלאות תנור פת כו' וה"ה למלא קדרה כו':

והמרדכי כו' דבד"מ הביא דברי מרדכי שכ' וז"ל ושפחות שלנו הואיל ואפשר לפייסינהו במידי אחריני שריא אפי' מרבה בשביל'. ונ"ל דוקא באותו תנור ובאותה קדרה עכ"ל וכתב ד"מ ונראה דהא דקאמר דוקא באותה קדרה כו' הוא סברת מרדכי ופליג על ראבי"ה דמתיר משום דאפשר לפייסינהו דלפי אותו טעם אפי' בקדרה אחרת נמי שרי. ואי באותה קדרה בכל גוונא שרי ע"כ לשון ד"מ. ולפי דעתו צ"ל דהמרדכי תופס עיקר כשיטת ירושלמי דמתני' מיירי בתנור אחד. והירושלמי לא ס"ל דמהני היכי דא"ל מידי לפייסן. מכל מקום טעמא בעי למה שביק ש"ס דידן ופסק כירושלמי:

וא"כ מ"ש כאו אבל לשאר נכרי כו' דא"ל שמא ירבה בשבילו אסור אפילו באותה קדרה. אע"ג דאם מרבה בשביל גוי באותה קדרה לדעת הרא"ש ור"ן מותר היינו משום גזרה שמא ירבה בשבילו בקדירה אחרת:

והמרשים כו' טעה בזה דאדרבא דעת התו' וא"ח דאפילו באותה קדרה ובתנור א' אסור לגוי. אע"כ רמ"א תופס עיקר דעת הרא"ש והר"ן הנ"ל:

אך מ"ש רמ"א כו' דדוקא בקדרה דאיכא חד טרחא (והיינו כשנותן הכל בפעם א' בתוך הקדרה וכדלעיל ס"ס תק"ג) וא"כ לא עבד מידי בשביל גוי ולכן מותר אפי ל"ל מידי לפייסן. ולכן א"ש דברי הרב"י ואין דבריו סותרים זה את זה. דמ"ש ע"ד א"ח ואין כן דעת הפוסקים. דהא"ח כתב ומ"ש ממלאה אשה קדרה כו' היינו דוקא לצורך ישראל. בזה ס"ל להראב"י דאין הפוסקים מודים דבקדרה אחד אפילו לגוי מותר להרבות ומה שהסכים עם הירושלמי ומשוה דעת הירושלמי לש"ס דילן וסבירא לן דגם הש"ס דילן ס"ל דמתניתין מיירי בתנור א' ואפ"ה בעי דוקא דא"ל מידי לפייסן. היינו דבתנור כיון דבכל פת צריך טרחא. לא הותר לגוי אפי' בתנור אחר:

וכ"מ בגמרא. ר"ל דאפי' בתנור א' אסור אא"כ א"ל מידי לפייסן:

דאמר ופליגי אדריב"ל כו' דאיתא שם הני בני באגי (היינו בני כפרי') דרמי עלייהו קמחא דבני חילא (חיל המלך לאפות פתן בי"ט) א"ר הונא אי יהבי' חדא ריפתא לינוק' מהפת שאופה לבני חילא לא קפדי בני חילא שרי בשביל אותו רפתא שנותן לתינוק דכל חדא חזיא ליה ועז"א ופליגא דריב"ל דאמר אין מזמנים גוי בי"ט דגזרי' שמא ירבה בשביל הגוי. ולרב הונא מה בכך אם מרבה בשביל הגוי. הא גם הישראל אוכל ממנו וב"ח חזי' ליה. ועובדא דבני חילא הוה בתנור א'. דהא מאותו תנור שאופה לבני חילא נותן לתינוק פת אחד. ואפילו אופים להם שני תנורים מ"מ ודאי רשאים ליתן מכל תנור לתינוק פת א'. ומ"מ אמר ופליגא אדריב"ל וע"כ לריב"ל אפילו בתנור אחד אסור:

ואפילו לפי גירסת הרמב"ם כו. ר"ל דהרמב"ם פסק הא דר' הונא הנ"ל ופסק כריב"ל. והקשו עליו דהא הש"ס אמר ופליגא דריב"ל ואיך פסק לתרווייהו. ותירץ המ"מ דהרמב"ם לא היה גורס ופליגא אדריב"ל:

דס"ל דנדון דרב הונא אינו דומה לנדון דריב"ל. דבהאי דריב"ל ודאי אסור להרבות בשביל גוי דהא יכול לאפות ולבשל כל מה שהוא צורך ישראל לבדו. ולא ירבה בשביל הגוי דהא הכל של ישראל. והוי. כנדון דר"ח דאפשר למיפלגי בלישה. משא"כ בנדון דרב הונא דבני חילא מקפידים ואינו רשאי ליתן פת לתינוק אא"כ אופה להם כל התנור. וא"כ משום אותו פת של התינוק רשאי לאפות כל התנור מלא דנעשה הכל בשביל ישראל וכמ"ש מ"א בס"ת ד'. וזה שכתב מ"א אפי' לפי גרסת הרמב"ם מכל מקום מוכח דאפילו בתנור אחד אסור לגוי אע"ג דליתא לראיית מ"א דרב הונא מיירי ע"כ בתנור אחד ואפילו הכא אמרינן ופליגי דריב"ל. משמע דלא קי"ל כרב הונא ואפילו בתנור אחד אסור. והא הרמב"ם באמת פוסק כרב הונא. עוד תירץ מ"א ניהו דפוסק כרב הונא אין הטעם משום דהוא בתנור אחד אלא משום דאינו רשאי ליתן לתינוק פת א' אלא אם כן אופה לבני חילא כמ"ש המ"מ. אבל זולת טעם זה היה אסור אפילו בתנור אחד:

אבל בלא"ה כו'. לכאורה היה נראה דגם הרא"ש ס"ל לחלק בין תנור לקדרה. ובתנור מודה הרא"ש דאפי' בתנור אחד אסור. דהא לא מצינו להרא"ש שכתב דרב חסדא מיירי דוקא בשני תנורים. אלא ממ"ש להתיר בעבדים ושפחות כ' וז"ל דלא אסר ריב"ל אלא לזמן את הגוי שהוא חפץ ביקרו כו' וחייש שמא יבשל בקדרה לבדה:

שלא היה מבשל אם לא בשביל הגוי. דאי לא הרבה בשביל הגוי אלא בקדרה שהוא מבשל בה ליכא חשש איסור. והא ליכא למיחש בעבדים ושפחות שבבית ישראל עכ"ל הרא"ש. הרי לא מצינו דמתיר הרא"ש כי אם בקדרה א' וי"ל דבתנור אפילו בתנור אחד אסור כיון דכ"ח צריך טרחא אבל ז"א דע"כ להרא"ש אפילו בתנור אחד מותר. דהא א"ל לפי הוכחת מ"א דע"כ אפילו בתנור אחד אסור דעובדא דב"ח בתנור א' ואפי' הכי אמרינן ופליגא דריב"ל. ע"כ אפי' תנור א' אסור. וא"כ על הש"ס גופיה קשיא מנ"ל דפליג אדריב"ל דילמא בתנור אחד גם ריב"ל מודה דמותר אלא דגזרינן שמא ירבה בשבילו בתנור אחד. ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דכולי האי לא גזרינן שירבה בתנור אחד. ולפ"ז דמודה מ"א דבקדרה א' שרי. ע"כ לא גזר ריב"ל אלא משום שמא ירבה בשבילו פת באותו תנור. אבל בתבשיל אין לחוש. דממ"נ דלקדרה אחת ל"ח. כמו דל"ח דירבה בשבילו בתנור א' ה"ה דל"ג דירבה בשבילו בקדר' אחרת דדוחק לחלק בזה בין תנור וקדרה. ואי ירבה בשבילו באותו קדרה הא באמת מותר. וא"כ הרא"ש שכ' דחיישי' שמא ירבה בקדרה אחרת ה"ה דיש לגזור שמא ירבה בתנור אחר. א"כ תיקשי מנ"ל להש"ס דפליג על ריב"ל דלמא גם לריב"ל מותר בעובדא דב"ח כרב הונא כיון דהוי בתנור א'. וריב"ל גזר שמא ירבה בתנור אחר אע"כ דהרא"ש ס"ל דגם בתנור אחר מותר כמו בקדרה אחד. ועובדא דב"ח בשני תנורים וע"כ צ"ל דהרב"י דמחלק בין תנור לקדרה היא סברא דנפשיה ואולי התוס' ס"ל כן ומודים בקדרה:

אפי' לעבדו כו' אע"ג דאינו חושש לכבודם. ול"ל שמא ירבה. מ"מ אסור מדינא דכל פת צריך טרח':

ובקדרה אחת כו' כיון דאיכא חד טרח'. ולכן צריך ליתן הכל בפעם א' ולא יוסיף אחר שהעמיד הקדרה וכדלעיל סי' תק"ג:

ובקדרה אחרת ובתנור אחר. אסור אפי' י"ל במאי לפייסן. כקושיות הרב"י כיון שהכלבים או עבדים אוכלים ממנו הרי לא נעשה הכל בשביל ישראל ומאי מהני דהיה א"ל לפייסן כנ"ל: