מחצית השקל על אורח חיים תק:יב

(ס"ק יב) נוהגין כו' דהא רבה שרי (דף ט' ע"א) כו' דאי' התם שחט צפור מעי"ט אין מכסים דמו בי"ט דהא אפי' לא יכסה מותר לאכול הצפור אבל גלגל עיסה מעי"ט מותר להפריש ממנו חלה בי"ט כיון דא"א לאכול העיסה בלי הפרשת חלה ואע"ג דהפרשת חלה ג"כ דומה לברירה כמו בניקור דכמו בניקור בורר הגידים וחלב האסורים כ"כ בהפרשת חלה בורר החלה האסורה לזרים. וכמו שהתיר רבה להפריש חלה ולא חשש לאיסור ברירה וע"כ הטעם משום כיון דא"א לאכלו בענין אחר ליכא בזה משום ברירה. ה"ה דמה"ט יש להתיר הניקור ולא ניחוש לברירה כיון דא"א לאכלו בלי ניקור כן הבין ת"ה כוונת הגמ"יי ולכן כתב ויש לתמוה כו':

כמ"ש סי' שי"ט ס"י דמים צלולים אע"פ שיש בו קסמין מותר לסננן מן הקסמין דהא אפשר לשתותן בלי סינון וכן יין מגתו מותר לסנן כיון דאפשר לשתותו בלי סינון אבל מים עכורים דאי אפשר לשתותן בלי סינון אסור לסננן הרי היפוך מסברת הגהת מיימוני דדבר הצריך ברירה ואי אפשר לאכלו או לשתותו בלי ברירה אדרבא שייך בו יותר ברירה:

ועוד דרוב הגאונים כו' ר"ל ראיית הגמ"י מדברי רבה דהתיר להפריש חלה מעיסה שגלגל מעי"ט הא רוב הגאונים לא פסקו כרבה בזה וקי"ל דאסור להפריש וכמ"ש לקמן סי' תק"ו:

ובהג"א מוכח כו' אין בזה קושיא להגהת מיי' וכי גברא אגברא קרמית אלא מייתי ראיה לסברתו נאסור הניקור דגם הג"א הכי ס"ל דשייך בזה ברירה לכן לא התי' אלא משום פסידא ודוקא בנשחט בי"ט:

לכן נראה כו' ע"י שינוי ר"ל כיון דדחה דעת הגמ"יי א"כ אין להתיר הניקור כ"א ע"י שינוי אבל ע"י שינוי עכ"פ מותר דאפ"ת דניקור הוי ברירה גמורה מ"מ לצורך אוכל נפש יש להתיר ע"י שינוי כמו דהותר דיכת תבלין בי"ט ע"י שינוי אף ע"ג דאית ביה איסור טחינה אולם תיבת תבלין מ"ש מ"א הוא ט"ס אלא צ"ל לענין מלח וכ"ה בת"ה דהא תבלין א"א לעשות מעי"ט דמפיגין טעמן אבל ניקור היה אפשר לעשות מעי"ט אע"כ ר"ל מלח הותר ע"י שינוי דג"כ אינו מפיג טעם ע"ש:

לא בא לתת טעם כו' אלא כלו' כצ"ל:

דברירה ל"ש כו' ר"ל דהגמ"יי לא בא כלל ליתן טעם למה אין זה משום בורר. משום דפשיטא ליה מסברא דאין בזה מ"ב. דהאי לחודיה קאי כו' וכמ"ש מ"א. ומ"ש הגמ"יי ואין בזה משום בורר אוכל מת"א כאן הוא סוף ענין ולא כתב טעם כלל למה. ואח"ז כתב משום דא"א לאכלו בע"א נמשך למטה. והוא ענין אחר ובא ליישב דבר אחר בזה. וכמ"ש מ"א להבא:

וכ"כ המרדכי ר"ל שכ' ג"כ סתם וברירה ל"ש כאן ולא ביאר טעמו. ע"כ דגם המרדכי ס"ל דהוא דבר פשוט וא"צ לבארו:

ואפילו למ"ש סי' תק"י ר"ל דגם כה"ג שייך ברירה:

ומ"ש הגמ"יי כו'. ה"ק עכ"פ כו' ר"ל ניהו דליכא בזה משום בורר מסברא כנ"ל מ"מ יאסר משום מתקן ואף ע"ג דהוא לצורך אוכל נפש מ"מ ס"ד דיאסר דהא היה אפשר לתקנו מעי"ט:

מותר להפריש כו' אע"ג דמתקן העיסה וגם היה אפשר להפריש מעי"ט. מ"מ מותר כיון דא"א לאכול העיסה בלי הפרשה והוי מניעת שמחת י"ט וה"ה הכא בניקור ועיין בתו' ביצה דף ט' שדחו טעם זה:

ומ"ש הג"א משום פסידא כולי ז"ל הג"א שלפנינו כו'. ר"ל מלשונו שלפנינו יתבאר דאין ראיה דהג"א חולק על הגמ"יי כמו שהבין הת"ה דהג"א לא מיירי אלא בא"צ בי"ט אלא למקצת' ורוצה לנקר הכל ע"י הערמה. לכן לא התיר אלא משום פסידא ונשחט בי"ט אבל הגמ"יי מיירי שצריך לו ביו"ט בזה גם הג"א מודה דמותר אפי' בלי פסידא ונשחט מעי"ט אבל נשחט מעי"ט אסור היינו בא"צ אלא למקצת' כנ"ל: