מחצית השקל על אורח חיים תק:יא

(ס"ק יא) אע"פ כו' מפיג טעם. וכל היכי דמפיג טעם אפילו מלאכה גמורה מותרת בי"ט לצורך אוכל נפש וכדלעיל ר"ס תצ"ה:

עד יום שלישי. דהא יהיה צריך להמתין עד א"ח דהוא יום שלישי:

ודגים יש במינם שמשביחים כו' כמו מה שאנו קורין העכ"ט ואותן צריך למלחן כו' היינו אם כבר נתקרעו מעי"ט צריך גם למלחן מעיו"ט אבל אם לא נתקרעו א"צ לקורען עיו"ט ולמולחן אלא יוכל להמתין בקריעתן ומליחתן עד יו"ט. כן משמע בת"ה וכ"כ הט"ז:

עוד הקיל הט"ז דגם באותן מינים שאסור למולחן בי"ט מ"מ מותר ליתן מלח תוך המחבת שמבשלים שם הדגים כיון דאיכא שם במחבת מים אין זה דרך עיבוד:

דמיירי כו'. ר"ל הא דהותר למלוח הבשר שצריך בי"ט דוקא שעדיין לא נמלחו מעי"ט להוציא דמו אבל אם כבר נמלח להוציא דמו והודח מעי"ט ולא נמלח שנית מעי"ט אסור למלחו שנית בי"ט אפילו בליל י"ט לצורך סעודת שחרית:

דהא כה"ג היה עדיף טפי ומעלי לדגים אם היו נמלחים מעי"ט אחר המליחה להוציא דמו וההדחה כנ"ל. ויש"ש פסק כמהרי"ל כו' ועסי' תצ"ה סעיף א' בהג"ה כצ"ל. והנה יש"ש נתן שני טעמים לדעת מהרי"ל חדא כיון דיש בשר קשה כמו בשר שור דע"י המלח מתרכך הבשר וכה"ג ודאי דלא הותר למלחו בי"ט דהא עדיף טפי אם מלחו מעי"ט א"כ לא חלקו ואפילו בשר רך לא הותר למלוח בי"ט משום לא פלוג (ולפ"ז כ"ש דמהרי"ל חולק ואוסר למלוח דגים בי"ט אפילו באותן דעדיפי כששוהין בלי מלח. מ"מ כיון דאיכא מיני דגים שמשביחים במלח כנ"ל אסרו כל המינים משום לא פלוג. אך ביש"ש גופיה סיים וז"ל אכן נראה בעיני דוקא מליחת בשר שצריך מלח הרבה שדומה קצת לעיבוד אבל מליחת דגים שהוא כלאחר יד אין להחמיר בהן מלמולחן ביום טוב היכי שמתקלקלים במליחתן כמ"ש בת"ה עכ"ל). טעם שני כתב יש"ש ועוד מאחר שאינו אלא הכשר דבר מאיסור של דם א"כ אינו קרוי אוכל נפש ממש ע"כ אם אפשר לעשותן מעי"ט אין ראוי להתירו בי"ט עכ"ל יש' ש. אולם לא ידעתי אפילו תימא דלא הוי רק מכשירי אוכל נפש אם א"א לעשותו מעי"ט מותר לעשותו בי"ט וכמ"ש ר"ס תצ"ה ועיין בתוס' דמגלה דף ז' ע"ב. וכיון דאם שוהה במלחו מתקלקל הבשר למה יאסר בי"ט דהוי ליה למלחו מעי"ט ואולי י"ל כיון דאינו מתקלקל לגמרי אם נמלח מעי"ט אע"פ שמתקלקל קצת דינו כמו מכשירים שאפשר לעשותן מעי"ט דלא הותרו בי"ט. ונ"ל הא דמותר כו'. ר"ל דעד עתה דיבר ממליחת בשר שצריך ביום טוב ועכשיו דיבר על הבשר שא"צ לו בי"ט רק מולחו בהערמה שלא יסריח:

היינו שמולחו כו' דממ"נ ל"ל דמיירי במליחה שנייה אחר שנמלח להוציא דמו והודח אי נמלח והודח מעי"ט מאי הערמה שייך כה"ג הא אפילו מה שצריך באמת לי"ט אסור למלחו בי"ט כמ"ש לעיל דעדיף טפי כשהיה מולחו מעי"ט ואי נמלח להוציא דמו והודח בי"ט אם היה בשחרית של י"ט ג"כ לא שייך הערמה דהא מה שצריך לאכול בי"ט א"צ מליחה דהרי מבשל אותו מיד וכמ"ש מ"א אח"ז א"ו דמיירי שמולח בהערמה להוציא דמו וע"כ מניחו כך במלחו עד אחר יו"ט דאי מדיחו אחר המליחה שוב אסור למלחו שנית כנ"ל. וא"כ היה עדיף טפי אלו היה מניח הבשר של צורך חול בלי מליחה כלל כנ"ל. אע"כ מיירי שמניח במלחו שהומלח להוציא דמו עד אחר י"ט. ע' בי"ד סי' ע' די"א כו'. משום דס"ל לחד דיעה אחר י"ב שעה למליחה ולחד דיעה אחר כ"ד שעה שוב אין הבשר פולט ציר. לכן יש לאסור להניחו במלחו אחר שגמר פליטת צירו אפילו מונח בכלי מנוקב כיון דל"ל איידי דפליט ציר לא בלע א"כ שוב בולע הבשר מדמו שכבר פלט ע"ש:

או לאחר שמלחו כו'. ר"ל בהיתר משכחת לה כה"ג היינו שמלחו והדיחו להוציא דמו וע"כ מיירי שנמלח להוציא דמו ביו"ט דאי מעיו"ט אסור למלוח שנית אפילו מה שצריך לי"ט כמ"ש מ"א לעיל אלא שבליל י"ט מלחו להוציא דמו והדיחו ורוצה למלחו שנית לצורך שחרית דלצורך יום טוב ודאי מותר וכה"ג משכחת היתרא דהערמה:

ונ"ל דבמקום כו' שיש ודאי הפסד כו' ודוקא כשנשחט בי"ט הרי דאפילו נשחט בי"ט לא התיר אחר אכילה כ"א בדאיכא ודאי הפסד דדמי למסוכנת ולדעת הב"ח שהביא סס"ק יו"ד מותר אפילו ליכא ודאי הפסד וגם לדעת הב"ח אפילו הערמה דגרמי גרמי מותר אם נשחט בי"ט ומ"א לא הזכיר קולא זו אע"כ לדינא לא רצה מ"א לסמוך על הב"ח וכמ"ש מ"א בס"ק י' או י"ל דדברי מ"א פה אמורים לדעת רמ"א דהיכי דאיכא ודאי הפסד מודה רמ"א דמותר למלוח אפי' אחר אכילה והיינו בהערמה דבת אחת אבל אינו מבורר מדברי מ"א הללו אם תופס עיקר כרמ"א או כב"ח: